שאלות למשפחות "משולבות" שאימצו |?

[גלי 10]

שאלות למשפחות "משולבות" שאימצו

|?

אני מתכוונת למשפחות שיש בהן גם ילדים ביולוגיים וגם מאומצים, וכמובן יבורכו כל מי שרוצים לענות ולהתייחס גם אם הם לא משפחות משולבות

והנה השאלות שמטרידות אותי בשלב זה:
1. אני רוצה לרכוש או לשאול בספריה ספר על אימוץ. אמנם הג'וניור (הביולוגי) כבר בן 7 ומבין היטב את התהליך שאנו נמצאים בו (ואף מתרגש ושמח לקראתו), אבל אני מתארת לעצמי שכמה ימים קשים עם אחיו המאומץ יביאו לרגרסיה קלה עד קשה

בשמחת האימוץ.
הבעיה: כל ספרי הילדים שעוסקים באימוץ מתארים אימוץ של ילד לתוך משפחה של הורים בלבד. וכמובן מתארים את העצב והרצון להיות הורים, שמוביל לאמץ. אצלנו זה לא מתאים.
השאלה שלי היא: אתם מכירים ספר על אימוץ שמתאים למשפחות משולבות?
2. האם הגיור האורתודוקסי מחייב את הילדים שכבר יש למשפחה לעבור לחינוך דתי? אם מסרבים - אי אפשר לגייר גיור אורתודוקסי?
3. ההמלצה החמה ביותר היא לנסות ליצור עבור הילד המאומץ תחום מבודד ורגוע בתקופה הראשונה לאימוצו. הבעיה היא שיש כבר ילד בבית, ועכשיו החופש הגדול...אני מתקשה לראות איך אני יוצרת סביבה רגועה ושקטה ללא מבקרים בבית בתקופה כזו. חברים שלו באים והוא הולך לחברים, וים ובריכה...אני חוששת שאם אפסיק את הפעילויות האלה בבת אחת, הוא ירגיש רע מאוד עם האימוץ. יש לכם עצה עבורי?
תודה מראש לכל העונים

 

[בוחרת13]

הי לך

גם אני בדרך לילד נוסף... אצלי גם הוא מאימוץ.
סקרנית לשמוע כמה תשובות גם.
אבל יש לי כמה מחשבות/עובדות:
לא ניתן לגייר אורתותוקסית אם הילד הגדול לא לומד מסגרת דתית. היו לי חברים שבאימוץ הראשון שלהם אם הילד כבר נכנס למסגרת שהחלו את התהליך של הגיור הם חויבו להביא אישור של מסגרת דתית.
באשר לחופש הגדול. יש אפשרות לדבר עם הורי החברים שבשבועת האלה של סוף החופש יהיו יותר מזמינים/מסיעים/יוזמים? חוצמזה, חבר אחד זו גם אפשרות ואולי למתן אם יש מצב שבו באים כמה חברים. אי אפשר עם ילד שני ליצור את התנאים של שקט ומיעוט גירויים באופן מוחלט. אני אעשה כמיטב יכולתי כשיגיע עולל/ה נוסף/ת לביתנו. יותר מזה לא יכולה.

שיהיה המון בהצלחה ובמזל טוב

 

[שרון123]

תשובות מאיתנו

1. אני לא מכירה ספר כזה שבעצם מיועד לאחים הגדולים, אבל אולי ספרים המיועדים להכנת אח גדול להרחבת המשפחה ללא קשר לאימוץ יוכלו להתאים (למרות שהם בד"כ מדברים על הצטרפות תינוק שזו התמודדות שונה לגמרי). הכי חשוב פשוט לדבר איתו ולהסביר לו שהאח החדש יצטרך הרבה עזרה שלכם ולכן תהיו פחות פנויים בתקופה הראשונה.
2. אנחנו אמנם מסורבי גיור, אבל דווקא לא בגלל השאלה שהעלית. במהלך התהליך לא דרשו שנעביר את הגדולים למערכת החינוך הדתית אבל הסבירו שככל שנתקדם בתהליך ההתחזקות כדאי שנחשוב בהמשך על הכיוון הזה. אנחנו עברנו ממש את כל הגיור האורטודוכסי כולל בית הדין והטבילה ורק בשלב הרישום פתאום הודיעו לנו שהיא לא תוכל לעבור את הגיור עם שם המשפחה שלנו (כהן), כשסירבנו לשנות את שם המשפחה שלה נתקע תהליך הגיור וכך הוא נותר עד היום.
3. אני חושבת שזו תהיה טעות לשנות מהותית את שגרת החיים בבית עם הצטרפות הילד החדש למשפחה

. כמובן שאם תראו שהוא מבוהל או מתקשה בתהליך ההיקשרות או שיש קשיים אחרים, תנהגו בהתאם, אבל לא הייתי מונעת חברים מהבכור באופן גורף.

שיהיה המון בהצלחה

 

[נוני 75]

לא משפחה משולבת אבל אנסה לעזור

1. גם אני לא מכירה ספר שמיועד לאחים הגדולים ואני מסכימה עם שרון על אופציה של שיחה, ספר על תינוק שנוסף למשפחה לא יתאים כי האפרוח לא תינוק והוא ידרוש יותר תשומת לב מתינוק ,יתעסק עם החפצים של אחיו, יהיה סקרן יותר ובמקום מסוים "יפריע לו יותר"
2 לגבי גיור אני בספק אם יגיירו אותו גיור אורתודוקסי אם בנך אינו במסגרת דתית. לאחרונה שמעתי על זוג עם בן ביולוגי שאימץ ובית הדין הרבני ביקש שיעבירו את הבן לבית ספר דתי. שווה כמובן לבדוק את הנושא, אבל בית הדין מחמירים ואב בית הדין הנוכחי (היו שינויים לפני מספר חודשים) שייך לבית שמאי

3 .אני לא חושבת שצריך להפסיק להזמין חברים, אין חוקים, נכון שמומלץ בהתחלה למנוע תנועת רכבת וכו, אבל כל ילד מגיב אחרת , האפרוח שלי פרח כשהגיעו האחיינים דקה אחרי שנחת, ורק חיכה לעוד אנשים... זה גם לא פייר לבנך הגדול לעצור לו את החיים. צריך לראות איך הקטן מגיב ומצד שני לא לארח בכל יום את כל החברים... ניסוי וטעייה

 

[KallaGLP]

אני קוראת, משפשפת עיניים וקוראת שוב.

סליחה, אבל... מה?! דרשו מכם לשנות את שם המשפחה כדי לגייר את בתכם? זה פשוט נשמע הזוי מדי.

 

[שרון123]

כן

עברנו את כל תהליך הגיור כפי שכתבתי. אחרי הטבילה אמרו לנו לחכות לאישור שיגיע בדואר. חיכינו וחיכינו ואז מתקשרת פקידה ממשרד ראש הממשלה ואומרת שהיא רוצה להוציא לנו את האישור ורק צריכה שאני אשלח לה את צילום תעודת הזהות עם הספח שמראה ששם משפחתה של שחר שונה מכהן לשם המשפחה שלי מלפני הנישואים. לא הבנתי בכלל על מה היא מדברת עד שהסתבר שיש חוק חדש שאומר שילדים שגוירו לא יוכלו לשאת את השם כהן. מובן שלא הסכמנו שהיא תישא שם שונה משל אחיה, וגם הבנים כבר גדולים מכדי לשנות פתאום שם משפחה וכך זה נשאר, אנחנו עדיין מנסים להאבק בהם...

 

[דניאלה111111]

בא לצרוח מרוב תסכול איוולת ויאוש!

 

[KallaGLP]

מה שדניאלה אמרה.

 

[China8]

ואצלנו את השם הפרטי

כבוד הרב טען שמיה זה לא שם יהודי...

 

[KallaGLP]

1. גם בני הגדול היה בערך

בגיל בנך כשאימצנו. פשוט דיברתי איתו והסברתי לו. לא היה כל הבדל ביחסו לאחותו המאומצת לעומת יחסו לאחיו הקטן, שנולד שנה לפני האימוץ.
2. לא חייבו אותנו להעביר את הילדים לבית ספר דתי, אך הגיור שלנו לא נעשה בדרך הרגילה המתוארת בדרך כלל בפורום וזה גם היה כל כך מזמן שלא בטוח שעוד רלוונטי למשהו.
3. חייבת להודות שעם שני ילדים בבית אפילו לא ניסיתי ליצור סביבה מבודדת ורגועה. יש דברים שהם פשוט לא ריאליים ושגרת החיים של המשפחה הקיימת חייבת להימשך כסדרה, כדי שהאימוץ לא ייתפס על ידי הילד הקיים כמשהו השלילי הפוגע באורח חייו. למען האמת, לא הטרדתי את מחשבותיי בשאלה איזו סביבה ליצור לילדה שאימצנו, אלא התנהגנו כולנו באופן טבעי ורגיל במשפחה והיא נקלטה לתוך זה במהירות מפתיעה, אולי דווקא בזכות זה שהתייחסנו אל זה כאל משהו טבעי ורגיל. יחד עם זאת, ברור שבכל משפחה יש דינמיקה משלה, ואני יכולה רק לכתוב איך זה היה במשפחה האחת הפרטית שלנו.

 

[KallaGLP]

כלומר, אחרי האימוץ אלה היו כבר שלושה ילדים.

 

[ilanglam]

מסכימה - שגרה היא דבר מבורך והכרחי

וחשוב לשמור עליה. היו לנו כבר שלושה ילדים כשהקטנה הצטרפה. ההתייחסות הייתה כאל אחות חדשה שנולדה בבית. חזרנו מרוסיה, "בית היולדות" של הקטנה. אנחנו מהאסכולה שאומרת שתינוק חדש בבית (פעוטה במקרה הזה) משתלב במצב הקיים במינימום שינויים קיצוניים, במיוחד לא כאלה שאי אפשר לשמור עליהם לאורך זמן ואז שוב...צריך לשנות אותם כי הם לא נוחים לנו ומשרישים הרגלים...שאתה ממש לא רוצה אותם. (למשל: בית שקט בדממת מוות כי ילד ישן...). ממש כמו אחרי כל לידה, בקשנו מהמבקרים הלא קרובים מאוד, לחכות עם הביקורים עד לזמן שיתאים לנו, חברים של הילדים (רק הקרובים ולא כל הכיתה) הגיעו, אחד, שניים אחה"צ, החוגים נמשכו, הלימודים נמשכו (ומי שביקש להישאר בבית עם אמא נשאר ברצון עד שביקש מרצונו לחזור לביה"ס, והם ביקשו מהר מאוד לחזור כי אני מה זה משעממת...). כמובן שהיינו עם יד על הדופק, כשראינו שזה יותר מדי עבור הקטנה לקחנו פסק זמן ונשארנו רק אנחנו בבית עם הילדים. הסברנו לילדים שהיא קטנה, שהכל חדש לה ויותר מדי גירויים עבורה וצריך להאט את הקצב. רב הזמן הם הבינו. כשהם לא, עמדנו על שלנו. בימים הראשונים היינו צוחקים שהחלפנו לה בית ילדים אחד בשני, עם כל האחים שהיא קיבלה. אבל, היה לנו חשוב להמשיך בשגרה קודם כל בשבילם ובשבילנו ואח"כ גם בשבילה. בשבילה, כי זו המשפחה שלה: אבא, אמא, ארבעה ילדים וכלב. כל דבר אחר שהיינו יוצרים היה מלאכותי ולא אנחנו. בדיעבד, אני חושבת שזאת הייתה החלטה מאוד נכונה, לנו. הקטנה השתלבה במהירות. החיבור שלה עם האחים שלה הוא כל כך טבעי, כל כך שיגרתי ולא שונה ממערכות היחסים של השלושה בינם לבין עצמם. הם הפכו מיחידה של שלושה ליחידה של ארבעה. אני יכולה בהחלט שהבדלי הקליטה שלה לבין חבריה שהגיעו במקביל אליה ארצה הם גדולים: לטוב ולרע. וגיור- אנחנו עשינו רפורמי מכווין שאנחנו נשואים אזרחית (מטעמים אידאולוגיים)

 

[נתנאלה2]

גישה נהדרת ilanglam

 

[משתפרת]

היו זמנים...

אימצנו כל כך מזמן שכל המידע שלי לא אקטואלי.
בזמן שאימצנו על אימוץ אפשר היה לקרוא ב"אן מאבונלי", או משהו כזה. לא היו ספרים שנכתבו באותו הזמן. דיברנו. הענין העיקרי אצלנו היה תיאום ציפיות. הבת שלנו רצתה אח/ות מרגע שהתחילה ללכת ולדבר. היתה איזו אידאליזציה של להיות אחות גדולה. היינו צריכים לטפטף לה שוב ושוב שאח יהיה יותר מאשר רק כיף. שיתעורר, שיבכה, שיקח לה חפצים. הכי הרבה השקענו בלהסביר לה שתינוק (ובאותם ימים קיבלו תינוקות לאימוץ) דורש הרבה מאד השקעה של טיפול פיזי ושישאר לנו פחות זמן להקדיש לה. סיכמנו איתה מראש שאם תרגיש שלא מקבלת מספיק תשומת לב- שתבוא ותגיד. במבט לאחור- היא קיבלה המון תשומת לב מהאח החדש, היא השקיעה בו. היא אכן קיבלה פחות תשומת לב מאיתנו. יתכן שלא היתה מודעת להשפעה עליה, אבל היינו מספיק מודעים לקלוט איתותים קלים שבקלים ולטפל בסימנים ראשוניים של קושי מיד בהתחלה. בקלות אפשר לפספס ולהתעורר רק כשמשבר מתפוצץ.
לגבי הגיור האורתודוכסי- בזמנו הטיעון היה שהילד שנולד לך הוא יהודי מעצם הוולדו במשפחתך, לכן גם אם ילמד בבי"ס של המסיון, יאכל שרצים טבולים בחמאה ביום כיפור, יטפס על הרים בשבת- עדיין יהיה יהודי. רק המועמד לגיור היה מחויב לחינוך דתי אחרי הגיור. עם השנים החמירה הגישה, והטענה היא שרק אורח חיים יהודי כפי שהרבנים מגדירים של כל המשפחה (וזה כולל את הילדים הביולוגיים) יאפשר לילד המגויר לחיות חיים יהודיים. הם המגיירים ואלה הכללים שלהם. אנחנו לא יכולים להתווכח איתם. מי שלא יכול לעמוד בתנאים הללו לא יקבל את שירותי הגיור שלהם. האפשרות האחרת- גיור רפורמי שמוכר ע"י משרד הפנים ולא ע"י הרבנות, גיור שמתיחס ליהודים חילוניים כאל יהודים.
לגבי הפעילויות: דחסי כמה שיותר כיפים עד הנסיעה, אם זה אפשרי, כדי להביא את הג'וניור לרוויה, כך שבהמשך ירצה הוא עצמו להוריד מינון (להוריד, לא להפסיק). ממילא כשתסעו תצטרכו לשהות שם זמן מה, והחופש הגדול מסתיים עוד 3 שבועות. לא נותר זמן רב. בכל מקרה הייתי מתייחסת לבית כאל חוף מבטחים. חברים של הג'וניור? שימשיכו להגיע, אבל אל תאפשרי לפעוט להפוך למוקד משיכה, לאובייקט תצוגה. קרי- שלא כל מי שמכיר את הג'וניור ייזכר בו ויבוא, שלא יגיעו עם כל האחים ועם ההורים לראות את הפלא. אולי כדאי לארח כמה שיותר מהילדים כעת, כדי שמיד אחרי שתגיעו עם הפעוט הג'וניור ילך יותר לחברים, ופחות ביקורים יהיו אצלכם. מדובר על הפחתת גירויים לעולל, אבל לא על הקפאת החיים לגמרי. נסו למצוא את שביל הזהב.
ובנימה אישית: מה שהכי מחמם לי את הלב זה לראות את האהבה והיחסים בין ילדי, לראות את החום בין לינדו לבין הילדים של אחותו (הדוד הכי טוב בעולם, הם אומרים עליו).

 

[אמא של עקתש]

עונה חלקית למרות שאיננו מאמצים

אלא אומנה אבל משפחה משולבת.
אצלינו לקח שבוע מהרגע שהודיעו שיש ילד עבורנו ועד שהבאנו אותו הביתה.
בימים הראשונים זה עוד לא היה לגמרי סגור אז ביקשנו מהילדים (גדולים מבנך) שכרגע זה ישאר במשפחה.
הבאנו את הילדון בשישי בצהרים. די מיד הילדים רצו לצאת לטייל איתו בשכונה וההתרגשות היתה רבה. אח"כ היו ביקורים מוגבלים בכמות הילדים ובזמן הביקור. כולם רצו לראות את הפלא :"נולד אח שאינו תינוק בן יומו". עודדנו את הילדים גם ללכת לחברים והשתדלנו לחלק את עצמנו בינו לבינם.
בהתחלה הייתי איתו בבית כ 10 ימים ובכל יום אח אחר נשאר איתנו בבית. זה היה מעולה ועשה חיבור מצוין.
מהר מאד העניין הפך לשגרה וההשתלבות של הילדון בבית היתה מצוינת. זה כך עד היום כבר כשנה וחצי.

לא מכירה ספרים בעניין. אנחנו ענינו לשאלות שעלו וציידנו את הילדים בתשובות לשאלות של חבריהם. הנה מקבץ:
"מאיפה הבאתם אותו?" "מה קרה חהורים שלו?" "הוא ישאר איתכם לתמיד?" "גם אונו יכולים לקחת מההורים שלנו?" "איך ידעו שאתם משפחה טובה בשבילו?" "ואם הוא לא יהיה נחמד, תחזירו אותו?"
די מהר התשובות של ילדנו לימדו אותנו איך לענות לשאלות מיותרות שבאות ממבוגרים.
ההמלצה שלי: לדבר על הדברים בגובה העיניים. לענות על מה שהוא שואל. גם תשובה "לא יודעת"/"זה מידע פרטי שאיננו משתפים בו" הן תשובות טובה בעיני, אם הן אמיתיות.
לאפשר לבנכם לסייע בעיצוב דמותו של אחיו המאומץ ולסייע לכם בקליטתו למשפחה וגידולו בדרככם.

בהצלחה!!!

 

[China8]

אמנם לא משפחה מעורבת, אבל

לגבי ספרים: אם לא תמצאי בעברית, אז אני מכירה כמה באנגלית. אפשר פשוט לתרגם (בתרגום עוקב או חופשי) אם אין ברירה... אני בדרך כלל עושה זאת תוך כדי קריאה, כך קראנו את ״קוקו מחפש אמא״.
אולי מישהו ממוכשרי הכתיבה כאן יכתוב ספר כזה?

מקווה שתקבלי עצות נהדרות לגבי כל השאלות. ברוכה הבאה והמון בהצלחה!

 

[דניאלה111111]

הבעיה שלי עם "קוקו מחפש אמא"

הבעיה שלי עם הספר הזה היא שלמרות שהרעיון מקסים בסוף, המוטיב שבו הגיבור קוקו שהוא תינוק בעצם - עליו מוטלת המשימה של למצוא לעצמו בית, שהוא מחפש לעצמו אמא - ולא "מקבל" אמא (כפי שקרה עם ילדינו שלנו).
זהו לדעתי מוטיב בעייתי עם ילדינו המאומצים שגם כך אולי לא כל כך ברור להם כל נושא הנטישה ו"השידוך" עם ההורים המאמצים.
זה יכול להביא ילד למחשבה שאולי היה עליו בינקותו למצוא לעצמו בית והורים, ואולי גם בהווה אם לא יתנהג יפה יצטרך למצוא לעצמו בית אחר כמו קוקו שנודד מחיה לחיה בחיפושו אחר אם.
לא יודעת, אולי רגישות יתר שלי.
אם הייתי כותבת ספר על מוטיב של אימוץ בין חיות, הייתי עושה זאת אחרת- כך שלא התינוק עצמו אחראי למצוא לעצמו אם ובית.

 

[China8]

תראי, הדעות חלוקות לגבי כל ספר כמעט

גם באופן כללי וגם לגבי ספרי אימוץ.
בעבר התנהל כאן דיון ארוך לגבי הספרים ״קוקו מחפש אמא״ וגם ״מיכל באה מהלב״. טוב שיש מבחר (די מצומצם, אבל עדיין) כך שניתנת הבחירה למצוא ספרים שמתאימים לאג׳נדה של כל משפחה.
אני באופן אישי אוהבת את שניהם. יש לנו המון ספרים באנגלית על אימוץ ועבורי באופן אישי יותר חשוב שיעסקו באימוץ על צדדיו המגוונים.
דרך אגב, יש רשימה מקסימה ומפורטת (שכתבה ״סיאה״) של ספרים העוסקים באימוץ תחת כלים ומידע.

 

[year of the cat]

הספר הזה הבהיל את הילד שלי

הוא אכן לא הבין למה מוטל על הילד לחפש אמא

 

[fatfat]

דניאלה אמנם קוקו בהתחלה מחפש אמא

אבל בהמשך הדובה מוצאת אותו ומאמת אותו. וזההמסר שאפשר להגיד לילד. שלא הוא מחפש הורים ולא ההורים מחפשים את הילד הספציפי. יש ילד שצריך הורים ויש הורים שרוים ילד ויש אנשים שתפקידם להפגיש ביניהם (העמותה, העו"ס, השופט וכ').

ובלי שום קשר לסיפור של קוקו עצמו, למדתי שברוב הפעמים הילדים מסתכלים אחרת על הדברים ומפרשים אותם אחרת ומה שאנחנו חושבים כבעייתי אצלם נתפס כלא בעייתי בכלל ולהיפך, משהו שנתפס אצלינו כזניח אצם יכול לקבל חשיבות ראשונה במעלה. (כבר סיפרתי על המקרה שבו ילד בעת מריבה זרק לעבר בתי שהיא מסריחה, יש לה ריח של כושים. אני נזעקתי מהמוטיב הגזעני שהופיע במשפט ובתי כלל לא התייחסה למוטיב זה. מה שהפריע לה זה שכינה אותה מסריחה)

ובנוסף, כמעט בכל סיפור, שיר או יצירה ספרותית אליה הילד יחשף ניתן למצוא איזה מוטיב בעייתי לכל מיני ילדים ולא דווקא לכאלה שאומצו (למשל בבית של יעל היא מחפשת לעצמה בית אחר... בהרבה אגדות מוצגת דמות אם חורגת כמרשעת איומה או מכשפה... בסיפור המ עם העגילים שהוא סיפור שלומדים בכיתות ה' או ו' צוחקים על השונה, על העולה החדשה ובהלב מרקו עדיין מחפש את אמא, אצטרה). אי אפשר למנוע מהילדים את החשיפה אליהם כי בכך נמנע מהם מלפגוש הרבה יצירות מופת שלא לדבר על כך שלא תמיד יש לנו שליטה לתכנים אליהם נחשפים. לחלק יחשפו בגן/בי"ס, לחלק במדיה כמו הטלוויזיה והקולנוע ולחלק בבתים של חברים... בספריה וכו'. לכן מה שחשוב זה להרגיל את הילדים לשיח פתוח מההתחלה מה שיאפשר לנו להיות עם יד על הדופק ולהתערב/להסביר/לתקן וכו' אם נבחין במשהו בעייתי.