בהקתה עומר
New member
גיתה והינדואיזם:
אקריב מזמני עוד מעט כדי להתפלפל גם בסוגיה זו. במחילה מן הקוראים אם לא אעבור על הכתוב פעם שנייה לפני שאשלח אותו. טענות רבות מועלות לגבי הגיתה כמו הטענה שהיא מבטאת עקרונות "הינדואיסטים". עוד טענות שמקורן בפרשנויות מאוחרות טוענות שהגיתה מדברת על "אלוהות חסרת שם", מופשטת, אימפרסונאלית. הטענה המקוממת ביותר היא שהגיתה (והוודות בכלל) כאילו מדברות על "קסטות". ובכן, לגבי הינדואיזם, הגיתה כלל לא מדברת על הינדואיזם. היכן בגיתה מופיעה המילה "הינדואיזם"? היכן בגיתה מופיע פולחן ספציפי כלשהו שאפשר לשייכו להינדואיזם? ההינדואיזם הוא מושג שהתגבש כמה אלפי שנים לאחר שהגיתה הועלתה על הכתב. הגיתה הוא כתב על-דתי. הוא לא מדבר על דת מסויימת אלא על על-דת (סנתהנה-דרמה). לא על פולחן אלא על עקרונות אוניברסאליים שעיקרם עבודה פנימית, הגות והירהורים של אהבה אל העליון. בניגוד למה שאומרים פרשנים מאוחרים של הגיתה, העליון אינו ניתפס בטקסט כדבר מופשט וחסר שם. הגיתה מציינת בפירוש כי לעליון יש שמות, אישיות ואף דמות. על פי הגיתה, והפילוסופיה הוודית בכלל, העליון מופיע בשלוש צורות: הראשונה היא כמאין מהות אוניברסאלית מופשטת, חסרת גוף או אישיות ושורה בכל. זהו הברהמן. ה"שכינה". השניה, מקומית ואישית יותר, הנמצאת בקירבה אל האטמן וקשובה לו. זוהי הפרמאתמה, "נשמת העל". והשלישית זוהי ההתגלות הפרסונאלית מובהקת אשר כוללת את כל ההיבטים. זהו הבהגואן. "האישיות העליונה". על פי הגיתה, כל ההיבטים נובעים מן הבהגוואן. הברהמן, אותה הוויה קוסמית מופשטת, מקורה בבהגואן שהוא דמות פרסונאלית מובהקת של העליון. מטרת הקיום על פי הגיתה היא יחסים אוהבים בין העצמי לבהגואן. התמזגות אל תוך הברהמן וויתור על היחודיות של האטמן מתוארת בגיתה כ"גאולה סוג ב'". את הנשמות, האטמן, רואה הגיתה כיחודיות לנצח ושוות זו לזו. לא הגיתה ולא שאר הוודות מדברות על קסטות בשום מקום. מה שכן מוזכר בגיתה הוא ארבעת הוארנות, המעמדות החברתיים הכוללים פועלים (שודרה), סוחרים (וישיה), מנהיגים (קשטריה) ומלומדים (ברהמנה). זוהי חלוקה המקובלת בכל חברה אנושית שלא תהיה. אולם אין לבלבל אותה עם שיטת הקסטות המקובלת כיום בהודו אשר תפסה תאוצה בזמן שילטון הבריטים בהודו. על פי שיטת הקסטות האדם שייך למעמד חברתי על פי המשפחה אליה הוא נולד. אין על פי שיטה זו בחירה של השיוך המעמדי על פי כישורים או השכלה ואין אפשרות מעבר בין המעמדות. האם זו שיטת הוארנות המתוארת בוודות? בואו ונראה מה יש לוודות לומר בעניין: ציטוט ראשון: "אפילו אם אדם נולד במשפחה מהמעמד הנמוך ביותר, אם אותו אדם עוסק בפעילות רוחנית ועבודת האלוהים הוא הופך לטוב מבין הברהמנים. מאידך אפילו ברהמנה, עת שהוא משולל פעילות רוחנית ועבודת האלוהים, הרי שהוא מצוי בדרגתם של השפלים מבין מהעמדות החברתיים." [בהגווד-פורנה] ציטוט שני: "אם אדם מראה את הסימנים של ברהמנה, קשטריה, וישיה או שודרה, כפי שתואר זה מכבר, אפילו אם הוא נולד במשפחה ממעמד אחר, עליו להתקבל על פי הסיווג שמראים הסימנים." [בהגווד-פורנה, קנדה 7, פרק 11, פסוק 35] על פי הכתבים הסוציולוגיים של הוודות, תינוק שנולד הוא אוטומטית שודרה. לאחר מכן, על ידי השכלה, רכישת מיומנויות ועל פי הכישרון הטבעי שמתגלה בו, הוא משתיין לאחת מארבעת הוארנות. במהבהרטה נאמר כי השיוך המעמדי נקבע לא על פי הלידה אלא על פי מנהגו של האדם. כלומר: אם האדם נולד לאבא ברהמנה, אין זה הופך אותו אוטומאטית לברהמנה. אם כן, לשיטת הקסטות המקובלת כיום בהודו אין כל סימוך וודי. גם הגיתה מדברת אך על ארבעת הורנות ועל חובתו של האדם על פי מעמדו וכישוריו. אין שום איזכור לדבר שאפשר לפרש כקסטות ואין כאן שום ערך שאינו אוניברסאלי.
אקריב מזמני עוד מעט כדי להתפלפל גם בסוגיה זו. במחילה מן הקוראים אם לא אעבור על הכתוב פעם שנייה לפני שאשלח אותו. טענות רבות מועלות לגבי הגיתה כמו הטענה שהיא מבטאת עקרונות "הינדואיסטים". עוד טענות שמקורן בפרשנויות מאוחרות טוענות שהגיתה מדברת על "אלוהות חסרת שם", מופשטת, אימפרסונאלית. הטענה המקוממת ביותר היא שהגיתה (והוודות בכלל) כאילו מדברות על "קסטות". ובכן, לגבי הינדואיזם, הגיתה כלל לא מדברת על הינדואיזם. היכן בגיתה מופיעה המילה "הינדואיזם"? היכן בגיתה מופיע פולחן ספציפי כלשהו שאפשר לשייכו להינדואיזם? ההינדואיזם הוא מושג שהתגבש כמה אלפי שנים לאחר שהגיתה הועלתה על הכתב. הגיתה הוא כתב על-דתי. הוא לא מדבר על דת מסויימת אלא על על-דת (סנתהנה-דרמה). לא על פולחן אלא על עקרונות אוניברסאליים שעיקרם עבודה פנימית, הגות והירהורים של אהבה אל העליון. בניגוד למה שאומרים פרשנים מאוחרים של הגיתה, העליון אינו ניתפס בטקסט כדבר מופשט וחסר שם. הגיתה מציינת בפירוש כי לעליון יש שמות, אישיות ואף דמות. על פי הגיתה, והפילוסופיה הוודית בכלל, העליון מופיע בשלוש צורות: הראשונה היא כמאין מהות אוניברסאלית מופשטת, חסרת גוף או אישיות ושורה בכל. זהו הברהמן. ה"שכינה". השניה, מקומית ואישית יותר, הנמצאת בקירבה אל האטמן וקשובה לו. זוהי הפרמאתמה, "נשמת העל". והשלישית זוהי ההתגלות הפרסונאלית מובהקת אשר כוללת את כל ההיבטים. זהו הבהגואן. "האישיות העליונה". על פי הגיתה, כל ההיבטים נובעים מן הבהגוואן. הברהמן, אותה הוויה קוסמית מופשטת, מקורה בבהגואן שהוא דמות פרסונאלית מובהקת של העליון. מטרת הקיום על פי הגיתה היא יחסים אוהבים בין העצמי לבהגואן. התמזגות אל תוך הברהמן וויתור על היחודיות של האטמן מתוארת בגיתה כ"גאולה סוג ב'". את הנשמות, האטמן, רואה הגיתה כיחודיות לנצח ושוות זו לזו. לא הגיתה ולא שאר הוודות מדברות על קסטות בשום מקום. מה שכן מוזכר בגיתה הוא ארבעת הוארנות, המעמדות החברתיים הכוללים פועלים (שודרה), סוחרים (וישיה), מנהיגים (קשטריה) ומלומדים (ברהמנה). זוהי חלוקה המקובלת בכל חברה אנושית שלא תהיה. אולם אין לבלבל אותה עם שיטת הקסטות המקובלת כיום בהודו אשר תפסה תאוצה בזמן שילטון הבריטים בהודו. על פי שיטת הקסטות האדם שייך למעמד חברתי על פי המשפחה אליה הוא נולד. אין על פי שיטה זו בחירה של השיוך המעמדי על פי כישורים או השכלה ואין אפשרות מעבר בין המעמדות. האם זו שיטת הוארנות המתוארת בוודות? בואו ונראה מה יש לוודות לומר בעניין: ציטוט ראשון: "אפילו אם אדם נולד במשפחה מהמעמד הנמוך ביותר, אם אותו אדם עוסק בפעילות רוחנית ועבודת האלוהים הוא הופך לטוב מבין הברהמנים. מאידך אפילו ברהמנה, עת שהוא משולל פעילות רוחנית ועבודת האלוהים, הרי שהוא מצוי בדרגתם של השפלים מבין מהעמדות החברתיים." [בהגווד-פורנה] ציטוט שני: "אם אדם מראה את הסימנים של ברהמנה, קשטריה, וישיה או שודרה, כפי שתואר זה מכבר, אפילו אם הוא נולד במשפחה ממעמד אחר, עליו להתקבל על פי הסיווג שמראים הסימנים." [בהגווד-פורנה, קנדה 7, פרק 11, פסוק 35] על פי הכתבים הסוציולוגיים של הוודות, תינוק שנולד הוא אוטומטית שודרה. לאחר מכן, על ידי השכלה, רכישת מיומנויות ועל פי הכישרון הטבעי שמתגלה בו, הוא משתיין לאחת מארבעת הוארנות. במהבהרטה נאמר כי השיוך המעמדי נקבע לא על פי הלידה אלא על פי מנהגו של האדם. כלומר: אם האדם נולד לאבא ברהמנה, אין זה הופך אותו אוטומאטית לברהמנה. אם כן, לשיטת הקסטות המקובלת כיום בהודו אין כל סימוך וודי. גם הגיתה מדברת אך על ארבעת הורנות ועל חובתו של האדם על פי מעמדו וכישוריו. אין שום איזכור לדבר שאפשר לפרש כקסטות ואין כאן שום ערך שאינו אוניברסאלי.
