הורים שאינם כשירים לתפקיד ההורות אינם אויבים
לדעתי. הם פשוט צריכים עזרה. לפעמים הרבה עזרה.
יש למרבה הצער הורים שאינם כשירים להיות הורים, שאם היו הם יגדלו את ילדיהם - הם קרוב לודאי יתעללו בילדים, יזניחו אותם או יגרמו להם נזק נפשי ו/או גופני.
אך דווקא הורים שכאלו, כשהילדים מוצאים מהבית לאימוץ או אומנה, אסור שיוגדרו "כאויבים" של הילד.
ההפך! עם עזרה מקצועית צמודה ונכונה צריך לקרב אותם, לעזור להם להיות שם עבור הילד, גם אם מדובר בפעם בחודשיים מפגש במרכז קשר. לגייס אותם לתפקיד ההורי, ולו החלקי ביותר.
להגדירם "כאויבים" (בלי קשר להחלטה אם זה אימוץ פתוח או סגור) זה לעשות לילד נזק לכל החיים. שהרי הם הוריו הביולוגיים והילד קורץ מהגנים שלהם.
לדעתי לנו כהורים מאמצים אסור להגדיר הורה ביולוגי כ"אוייב". יש בעצם ההגדרה הזו עמדה מוסרית ואתית שגוייה ומתנשאת בעיני. הורה בעייתי? אולי. אך זה ההורה הביולוגי של הילד, אין אחר. ויש לסייע לו לדעתי בכל דרך אפשרית. לא אנחנו, אלא הרשויות.
