לא רק שכל המושבים היו אותו מחיר
אבל בכלל לא חילקו מספרי מושבים לפני העליה למטוס עד תחילת שנות השישים. מי שהיה איכפת לו איפה הוא יושב היה מפתח תחרות ריצה, סמויה כזו, להגיע ראשון למטוס. ברור שהדיילות היו עושות קצת סדר בבלגן לפעמים. אני כילד כשנסעתי לבד, תמיד אהבתי לשבת ליד החלון בשורה לפני האחרונה בקונסטליישן, בוייקאונט ובקרבל ובתא האחורי ב DC6 ו DC7 . אהה, וגם כשהתחילו עם מחלקת תיירים, אז היו רק 2 מחירים. היה גם חצי מחיר לילדים מתחת לגיל 12 והנחה לתלמידים וסטודנטים. ולקינוח מודעה מעתון דני לטוס קופנהגן- המבורג -לונדון. המטוס הוא פוקה וולף קונדור (שהגרמנים גם השתמשו כמטוס סיור-מפציץ במלחמת העולם השניה) לדנים נמכרו 2 ב 1938 ואחד מהם נשאר בשרות והמשיך לטוס ללונדון אחרי המלחמה עד שהושמד בתאונה בשדה נורת'נולט (שהיה שדה אזרחי לא צבאי אז) ב 1946. המטוס נשא 9 נוסעים בתא המעשנים ועוד 17 נוסעים בתא העיקרי. הקונדור היה גם המטוס הראשון שנסע ברלין-ניו יורק ללא עצירה ביניים. זה לקח 24 שעות בכיוון מערב ו-19 שעות בכיוון מזרח.