שאלתי להיום.....

[טל של 4]

שאלתי להיום.....

מה הזיכרון הכי מצחיק שיש לכם מהריון התאומים? מה הקושי הכי גדול שזכור לכם מהריון התאומים? ואצלי: הכי מצחיק, כששתיהן "רקדו סמבה" ביחד בבטן במיוחד באמצע ישיבות בעבודה וכל הבטן היתה משתוללת לכל הכיונים... הכי קשה, העיפות, בחודשים הראשונים כמה שישנתי נשארתי עייפה, ובחודשים האחרונים מי בכלל ישן....

 

[nonana]

אהההההה העייפות ממש ככה../images/Emo2.gif

הקושי היה העייפות הלא מוסברת. וכמובן הבצקות שלא הפסיקו להכאיב לי. המצחיק- התזוזות הראשונות פשוט התמוגגתי שניהם בבת אחת ולא ידעתי איפה לשים את היד.

 

[keren1]

שאלה טובה שדרה מחשבה

הכי מצחיק מההריון - להרגיש ולראות איך הבטן רוקדת לך. כשהייתי בשמירת הריון והיה צריך לעשות מוניטור (3 פעמים ביום) אז את שני היה קל לאתר ומתן זה היה בידור. איך שהייתי שמה את הרצועה הוא התחיל לבעוט ולהשתולל ולברוח. האחיות הכניסו אותי לרשימה השחורה. אף אחת לא רצתה לבוא לחבר אותי. וככה הוא קיבל פטור. הכי קשה - היה השמירה ! להיות 4 שבועות מאושפזת (עם חברה נעימה ככל שתהיה) היה קשה. לא ירדתי הרבה מהמיטה - בגלל ירידת מים אינסופית. דניאל היתה צריכה להיות מנותקת ממני ולהיות הרבה אצל ההורים שגרים רחוק. בעלי התחיל עבודה חדשה ובקושי ראיתי אותו במשך הזמן הזה.

 

[מיכל של עומר ויובל]

מממ... אז ככה...

החלק הכי מצחיק היה בסקירת המערכות הראשונה שבה גילינו את מין העוברים. מסיבה לא ידועה היינו בטוחים שאלו יהיו בנות (ואולי בן ובת). לא עלה על דעתי שיהיו שני בנים. ואז הרופא מראה לנו בולבול אחד ואח"כ את השני...

היינו בשוק וכשיצאנו מהמרפאה הסתכלנו אחד על השני ופרצנו בצחוק היסטרי. והחלק הקשה ביותר - קשה לי להחליט, כי ההריון הזה היה קשה וטראומטי מכמה וכמה בחינות, החל מבחילות והקאות איומות ועד שמירת הריון של 4 חודשים. אבל החלק הכי נורא היה כמה שבועות אחרי בדיקת מי השפיר, כשהיינו צריכים להחליט אם להפיל את אחד העוברים בגלל שהבדיקה לא היתה תקינה.

 

[טל של 4]

מיכל,../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

סליחה על החטטנות, אבל רציתי לדעת מה היה עם המי שפיר אם את יכולה לפרט קצת ולשתף אותנו, אני אודה לך. אני גם עשיתי מי שפיר בכל שלושת ההריונות, והכי קשה היה עם התאומות בגלל האפשרות, האיומה, שאחד יהיה תקין והשני לא. אז אם תוכלי לשתף אשמח, ואם לא אז ממש לא אכעס, איך שתרגישי.

 

[מיכל של עומר ויובל]

אין לי בעיה לספר

בבדיקת מי השפיר התגלה פגם גנטי אצל אחד התאומים. יש לו כרומוזום X נוסף. זה נקרא תסמונת קליינפלטר. היא מאופיינת בעיקר בעקרות (בד"כ מלאה או כמעט מלאה) ובעוד מס´ תסמינים משניים שיכולים להופיע או לא להופיע. בחלקם אפשר לטפל בעזרת טיפול הורמונלי כשהילד מגיע לגיל ההתבגרות. אז ההתלבטות היתה קשה מאוד. אם היה מדובר בבעיה קשה, לא היה שום ספק והיינו מפילים, גם במחיר הסיכון לעובר השני. אבל במקרה שלנו הבעיה היא גבולית, ורוב הגברים שלוקים בתסמונת מגלים זאת רק כשהם מנסים להביא ילדים לעולם ולא מצליחים. בנוסף קיים סיכון גדול להפלת העובר השני, ובהתחשב בעובדה שלקח לנו שנתיים של טיפולים קשים להגיע להריון הזה, היה לנו קשה מאוד. בסופו של דבר החלטנו לא להפיל ולהתמודד עם מה שיבוא. נכון לעכשיו, עוד לא עשינו את הבדיקה הגנטית, כך שאנחנו לא יודעים מי מהתאומים נושא את התסמונת. זה גם לא ממש מטריד אותי כרגע. שניהם מושלמים ובשלב זה התסמונת לא משמעותית.

 

[מיכל של עומר ויובל]

ונקודה נוספת לטובת המתלבטות

אם לעשות מי שפיר: למרות שהחלטנו לא להפיל, יש חשיבות עצומה לגילוי המוקדם, בגלל שהטיפול ההורמונלי שניתן לילד בתחילת גיל ההתבגרות מונע את רוב הסימפטומים של התסמונת. אם לא היינו יודעים, לא היינו מטפלים. הילדים נראים נורמליים לגמרי וקשה מאוד לגלות את זה אם לא עושים בדיקה גנטית.

 

[טל של 4]

טוב לא כולם בבת אחת....../images/Emo5.gif

מה קורה, לא עונים היום, קדימה חברים ל ה ת ע ו ר ר !!!

 

[keren1]

עד שהחברה יתעוררו יש לי שאלה

זה שעשית בדיקת מי שפיר יש סיבה מיוחדת? מה עושים אם חס וחלילה מודיעים על פגם כלשהו.....

 

[טל של 4]

לא היתה סיבה מיוחדת חוץ מהרצון שלי

אם חלילה יש פגם, אז לדעתי זה תלוי איזה פגם. אבל ללא ספק מעורר שאלות מורכבות. מצד שני לפעמים הידיעה עוזרת להתמודד ולהערך מראש לטיפול כזה או אחר.

 

[אמאל]

הקטע המצחיק - חודש לפני הלידה

עברנ7 דירה. בעלי, יובל ואני נסענו לדירה לתלות תמונות. אמרתי לבעלי איפוא אני רוצה שהתמונות יתלו. ברגע שבעלי הפעיל את המקדחה הבטן שלי הזדעזעה, הקטנים נבהלו והתחילו לקפץ. כמובן שביקשתי שבעלי יפסיק לקדוח, ליטפתי את הבטן, בעלי נישק את הבטן והרגענו את הקטנטנים. כשבעלי היה קודח הייתי בורחת למרפסת שהם לא יבהלו. הקטע הקשה היה הלילות, שום תנוחה לא היתה נוחה לי לכן כמעט כל ההיריון הייתי ערה. המחצית הראשונה היתה מלווה בבחילות קשות כל היום והלילה, ואחרי כן גודל הבטןןןןןןן שהפריעה מאוד.

 

[כרמית מ.]

הכי מצחיק...

היה כשמישהו אמר לי שלפי הבטן יש לי בן. הסכמתי איתו, ולא טרחתי לגלות לו שיש לי גם בן. אבל גם בת. הכי קשה - ללכת (ממש מהתחלה, ככה שזה לא בגלל המשקל), וגם סקירות המערכות שכאבו נורא.

 

[tsipi35]

הכי מצחיק והכי קשה

אני אמא לתאומות בנות 13 וחצי . הדבר הכי מצחיק שאני זוכרת (או הכי עצוב - תלוי איך מסתכלים על זה) זה שכל היום חיפשתי מה לאכול, לאן שלא הלכתי ואיפה שלא הייתי תמיד חיפשתי עוד אוכל, עוד פירות, עוד חטיפים. אז מה הפלא שעליתי בערך 59 ק"ג. הדבר הכי קשה היה למצוא בגדים מתאימים לגודלי ומשקלי (התחלתי הריון עם 46 ק"ג וסיימתי עם 96 ק"ג) וכמו כן מצבי הרוח המאוד מאוד קיצוניים. יכול להיות שזו תחושה של כל אישה בהריון אבל חוש הריח שלי גדל פלאים. הייתי מריחה פשוט ה-כ-ל.

 

[טל של 4]

שלום וברוכה הבאה ../images/Emo24.gif../images/Emo65.gif

 

[keren1]

ציפי - כל הכבוד שברת את השיא

ברוכה הבאה...את ההורה עם התאומות הכי מבוגרות. קבלי

ענק. WELCOME

 

[אמאל]

לא נכון, לא נ כון, לדעתי אני

הכי מבוגרת. במרץ אני חוגגת 37 !!

 

[keren1]

התכוונתי לתאומות

 

[אמאל]

אופס טיפשונת שכמותי.

 

[tsipi35]

כנראה שאנו חוגגות יחד יום הולדת ../images/Emo77.gif

אני ילידת 2/3/66

 

[טשטושה]

אוי ואבוי.....כדאי שאני אשתוק...

8/10/65......יווווווווווווו אני זקנת הפורום?..... אמא´להההההההההההההההההה