שאלת מליון הדולר... או "ה-התלבטות"
למרות שאני קוראת כאן הרבה על זכותה של אישה על גופה ולידתה, ושההחלטה היא קודם כל של היולדת, אני לא מוכנה להחליט לבד. לא מוכנה ללכת נגדו אם הוא לא שלם עם ההחלטה, ואני רוצה את כל התמיכה שבעולם בזמן הלידה עצמה בלי שום מעצורים או בעיות מוסריות עם הנושא. הבעיה של גיא עם לידת בית היא לא שהוא לא סומך על המיילדות או הציוד שהן מביאות עימן. הוא לא סומך על הסטטיסטיקה. אפשר להבין אותו. גם אם מקרה של 1 למליון קורה אצלינו, בשבילנו הוא המקרה האחד והיחיד. הוא מפחד שמצב חרום שיסכן את התינוקת או אותי יכול לקרות, והנסיעה לבית החולים הקרוב (באמת קרוב. 10-15 דקות נסיעה. הרבה פחות עם אמבולנס) יכולה להכריע את הכף. והבעיה הגדולה יותר - איך נחיה עם זה אחר כך. למה לקחת את האחריות הזאת עלינו, כשהאפשרות ללדת בבי"ח היא יותר בטוחה. במקרה שלנו (טורונטו), אפשרות בית החולים היא שונה לגמרי מלידה בבי"ח בארץ, או אם הייתי במעקב רופא מיילד. בלידה בי"ח "רגילה" פוגשים צוות שמתחלף כל כמה שעות, התערבויות קורות הרבה יותר ושידור חוזר של הלידה של מאיה יכול לקרות. לא רוצה כזאת לידה. לכן הלכתי למעקב המיילדות - גם בבית חולים - 3 המיילדות שלי (2 מוסמכות וסטודנטית אחת) תהיינה איתי מהצירים עד אחרי הלידה ואפילו בביקורים אח"כ בבית החולים או בבית. בזמן הלידה רק הן איתי בחדר הלידה. אם צריך רופא, הן קוראות למישהו מהצוות (או אם ארצה אפידורל יגיע מרדים), אבל אם הלידה ללא סיכון והכל עובר חלק - אני לא רואה רופא בכלל. הן יכולות לשחרר אותי תוך כמה שעות מהלידה הביתה ולהמשיך את המעקב בבית. החסרונות - כמובן העובדה שזו לא הסביבה שלי. יש אמבטיה גדולה בה אפשר להעביר את הצירים אבל אסור ללדת בה. ואני רוצה לידת מים למרות שאין לי מושג האם ברגע האמת ארצה ללדת במים או מחוצה להם אבל את האופציה הייתי רוצה להשאיר לי. אני עדיין נוטה לכיוון הבית. כך נראה לי נכון. שאלת האחריות היא שאלה גדולה וכנראה שבגלל שאני אופטימית כהרגלי, אני יודעת שהכל יהיה בסדר. ואם נצטרך בכל זאת להתפנות לבי"ח יהיה די והותר זמן מרגע זיהוי הבעיה עד שהיא הופכת למצב חרום של ממש. בינתיים שלחתי לו לינקים למאמרים ולסטטיסטיקה ומחקרים. הוא עוד לא קרא אותם, לכן כרגע לא מדברים על העניין באופן פעיל אבל בטח הבנתן את הטיעון שלו. מה אני רוצה מכן? לא יודעת. שיתוף לגבי קבלת ההחלטה והאחריות אצל כל אחת שעברה את זה, האם היתה התלבטות דומה... ובכלל אם יש תובנות לגבי המצב <במיוחד כי החוויה שיכולה להיות לי בבי"ח היא לא טיפוסית למה שמוכר פה, ובטח שתהיה טובה יותר מהלידה הראשונה>.
למרות שאני קוראת כאן הרבה על זכותה של אישה על גופה ולידתה, ושההחלטה היא קודם כל של היולדת, אני לא מוכנה להחליט לבד. לא מוכנה ללכת נגדו אם הוא לא שלם עם ההחלטה, ואני רוצה את כל התמיכה שבעולם בזמן הלידה עצמה בלי שום מעצורים או בעיות מוסריות עם הנושא. הבעיה של גיא עם לידת בית היא לא שהוא לא סומך על המיילדות או הציוד שהן מביאות עימן. הוא לא סומך על הסטטיסטיקה. אפשר להבין אותו. גם אם מקרה של 1 למליון קורה אצלינו, בשבילנו הוא המקרה האחד והיחיד. הוא מפחד שמצב חרום שיסכן את התינוקת או אותי יכול לקרות, והנסיעה לבית החולים הקרוב (באמת קרוב. 10-15 דקות נסיעה. הרבה פחות עם אמבולנס) יכולה להכריע את הכף. והבעיה הגדולה יותר - איך נחיה עם זה אחר כך. למה לקחת את האחריות הזאת עלינו, כשהאפשרות ללדת בבי"ח היא יותר בטוחה. במקרה שלנו (טורונטו), אפשרות בית החולים היא שונה לגמרי מלידה בבי"ח בארץ, או אם הייתי במעקב רופא מיילד. בלידה בי"ח "רגילה" פוגשים צוות שמתחלף כל כמה שעות, התערבויות קורות הרבה יותר ושידור חוזר של הלידה של מאיה יכול לקרות. לא רוצה כזאת לידה. לכן הלכתי למעקב המיילדות - גם בבית חולים - 3 המיילדות שלי (2 מוסמכות וסטודנטית אחת) תהיינה איתי מהצירים עד אחרי הלידה ואפילו בביקורים אח"כ בבית החולים או בבית. בזמן הלידה רק הן איתי בחדר הלידה. אם צריך רופא, הן קוראות למישהו מהצוות (או אם ארצה אפידורל יגיע מרדים), אבל אם הלידה ללא סיכון והכל עובר חלק - אני לא רואה רופא בכלל. הן יכולות לשחרר אותי תוך כמה שעות מהלידה הביתה ולהמשיך את המעקב בבית. החסרונות - כמובן העובדה שזו לא הסביבה שלי. יש אמבטיה גדולה בה אפשר להעביר את הצירים אבל אסור ללדת בה. ואני רוצה לידת מים למרות שאין לי מושג האם ברגע האמת ארצה ללדת במים או מחוצה להם אבל את האופציה הייתי רוצה להשאיר לי. אני עדיין נוטה לכיוון הבית. כך נראה לי נכון. שאלת האחריות היא שאלה גדולה וכנראה שבגלל שאני אופטימית כהרגלי, אני יודעת שהכל יהיה בסדר. ואם נצטרך בכל זאת להתפנות לבי"ח יהיה די והותר זמן מרגע זיהוי הבעיה עד שהיא הופכת למצב חרום של ממש. בינתיים שלחתי לו לינקים למאמרים ולסטטיסטיקה ומחקרים. הוא עוד לא קרא אותם, לכן כרגע לא מדברים על העניין באופן פעיל אבל בטח הבנתן את הטיעון שלו. מה אני רוצה מכן? לא יודעת. שיתוף לגבי קבלת ההחלטה והאחריות אצל כל אחת שעברה את זה, האם היתה התלבטות דומה... ובכלל אם יש תובנות לגבי המצב <במיוחד כי החוויה שיכולה להיות לי בבי"ח היא לא טיפוסית למה שמוכר פה, ובטח שתהיה טובה יותר מהלידה הראשונה>.
