שאלת מליון הדולר... או "ה-התלבטות"

לא כל-כך מסובך

קוראים לזה Sheehan's Syndrome והוא נגרם כתוצאה מדימום מאוד מסיבי במהלך או לאחר הלידה. מאחר ובלוטת יותר המוח היא אזור מלא בכלי דם, דימום מסוג זה גורם לנקרוזיס (מוות של הרקמה) של הבלוטה. תלוי עד כמה הדימום חזק ומסיבי, לפעמים זה הפיך והבלוטה חוזרת לעצמה לאחר כמה חודשים ובונה את כלי הדם מחדש. במקרה הספציפי הזה זה היה בלתי הפיך. המיילדת לא הביאה עמה דבר שיכול היה לעצור את הדימום. למותר לציין שבלתי אפשרי להניק עם פגיעה כזו בבלוטה. אין יצור חלב כלל, אבל נדמה לי שזו אחת הבעיות היותר קטנות של אותה יולדת.
 

debby12

New member
מנהל
תודה. למדתי משהו

אם כי אני חייבת לומר טפו-טפו ו"שלא נדע"....
 
הנקודה היא שסביר יותר שיקרה משהו

חמור בבית חולים. זה כמו עם הכביש. אם כבר להדרס, עדיף מול בית החולים. אבל אם חוצים בכביש הקטן, הסיכוי להדרס כל כך נמוך יותר, שסה"כ בטוח שם יותר (כמובן שזה תלוי איזה כביש ואיזה מרחק מבית חולים, זה רק משל). על אותו משקל, אין ספק שאם קורה משהו חמור אז מצבך טוב יותר בבית חולים. אבל הסיכוי לדברים חמורים עצום בבית חולים ואפסי בבית. זה ממש ככה. האפגרים נמוכים בבית חולים יותר מאשר בבית. הלידות ארוכות יותר בממוצע בכ- 6 שעות (תחשבי כמה זמן זה משאיר להתפתחות מצוקות וירידות דופק). כל מיני מצבים מסוכנים שבבית חולים קורים השכם והערב בקושי קוראים בבית. בגלל זה הטיעון שאם קורה משהו חמור עדיף להיות בבית חולים, ומכאן שבית חולים בטוח יותר, הוא ממש רופף. זה יותר טיעון רגשי, וככזה אני מקבלת אותו לגמרי, כי סה"כ הרגש בלידה הוא דבר חשוב. אבל כטיעון אמיתי רציונלי זה פשוט לא מבוסס.
 
נכון, אבל כמו שאמרת

זה לחלוטין עניין של הרגשה. יש לי אי אלו חודשים לברר את מקור ההרגשה הזו ולבדוק אם אני רוצה לשנותה. אני מסכימה איתך שאין הרבה רציונל באיך שאני רואה לידות בית.
 
מודה ועוזב ירוחם...

אם את בעצמך אומרת שזה לא רציונלי אז לא נותר לי אלא לחייך בהבנה :) צריך קצת להזהר עם המשפט הזה של "אומץ" כי אנשים (שלא מכירים את העובדות) מפרשים אותו כפשוטו. אם עוד לא שמעת עליו, אני ממליצה לך על הספר של אילנה שמש, אפשר להזמין דרך האתר שלה והוא שווה כל שקל, גם "סתם" כספר הכנה ללידה, ספר מעניין ומלמד כל מיני פטנטים ללידה, וגם כדרך ליישב את ההתלבטות לגבי לידת בית, אם הבנתי נכון שיש לך.
 
זה קצת כמו שאומרים לי "איזה אומץ"

על ההחלטה שלא למול את בניי (העתידיים). אני מרגישה דווקא שלהחליט *כן* למול דורש יותר אומץ בגלל הסיכונים הכרוכים בניתוח וההשלכות המידיות והעתידיות. ממש כמו פה...
 
כן, זה דומה, ובלי קשר

טוב לראות שם חדש (לי) בשטח ה - IBCLC! באיזה איזור את פועלת? גם בתחום הזה אני איתך שומעת את המשפט הלא הכי מבוסס הזה. גם כאן וגם כאן זה לא מבוסס.
 

POOH*

New member
כמה דברים...

קודם כל מסכימה עם הדעה שההחלטה של שניכם. מהסיבות שציינת. אבל למה הוא לא שואל את המיילדת את כל השאלות האלה? אצלנו היו לו אותם חששות בדיוק כולל אותו מרחק מבי"ח והוא פשוט הגיע לפגישה הראשונה עם המיילדת עם רשימת שאלות ושאל הכל.... ואנחנו בסופו של דבר הרגשנו שהדבר הכי נכון לנו זו לידת בית. וילדתי פחות מחודש אחרי שהייתה פה הסתבכות בלידת בית. והייתי אמורה ללדת עם אותה מיילדת [בסוף היא ביקשה שנחליף] ולרגע לא היו לנו ספקות שאנחנו הולכים להחליף אותה [עד שהיא ביקשה כאמור..]. ועוד שבר - גם אנחנו חשבנו על האפשרות של האחד למליון - קודם כל היא יכולה לקרות גם בבי"ח וגם שם בחלק מהמקרים האלה לא יכולים לעזור. ואני הרגשתי שאם חס וחלילה יקרה משהו כזה אני מדעיפה להתמודד עם זה לבד בבית ולא עם כל הבי"ח... וחוץ מזה הייתי אכן אופטימית והאמנתי שזה לא יקרה לנו. ובסופו של דבר גם האיש היה בטוח לגמרי בכך שלידת בית היא הדבר הנכון לנו ולכן גם הוא לא היה מרגשי אשם אם ח"וח היה קורה משהו.. - וכן לדעתי זה הכרחי ששניכם תהיו שלמים לגמרי עם לידת בית גם בגלל זה שאם יקרה משהו לא יהיה מצב שמיהשו יאישם את השני.. אלא עדיין תרגשיו שזו הייתה הבחירה הנכונה עבורכם. ומאחלת לך לידה כמו שלי.. בלי שום בעיות!!!! POOH
 

swann

New member
הלואי!!! ../images/Emo13.gif

העניין הוא שהוא כן שאל את המיילדות והן הסבירו לו הכל מבחינה טכנית, אבל התפקיד שלהן הוא לא לשכנע אותו. זה התפקיד שלי... הוא לא מפקפק בהן, הדבר היחיד שמפריע לו הוא אכן האחד למליון הזה והוא מאמין שבבי"ח אפשר יהיה למנוע את זה או לפחות שלא תהיה שאלת ה"מה היה קורה אם היינו בבית חולים" למקרה שחס וחלילה זה יקרה. זה באמת מצב נוראי, ואני כמוך - בטוחה שזה לא יקרה אבל לא יכולה להבטיח לו שזה לא יקרה. זה לא בידיים שלי.
 
למעלה