בטח שבעד אלא מה אחרי שאני מחכה
כל כך הרבה זמן, ועוברת מסכת יסורים אומללה למען הילד שלי, אז אני לא אניק אותו, חבל על הזמן, בטח שאני אניק, וכמה שיותר יותר טוב, חוץ מהיתרונות הרפואיים, של כל החומרים ששום תחליף לא יוכל לעשות, ואני מוכנה להשבע על כך במו עיני, אני רואה שתי בנות בנות אותן הגילאים הפרש של ארבע ימים, זאת שהונקה, בכלל לא חולה, טפו טפו, וזאת שלא הניקו אותה, כל הזמן רק חולה, ושלא יזבלו לכם את השכל שזה לא קשור להנקה, בימים הראשונים של ההנקה, יש טיפות צהובות, לא חלב, אלא כל מערכת החיסון שלה התינוק צריך, וזה בהחלט חשוב, מאוד, אבל בואו נעזוב את הוויכוח הזה, אני מחכה לרגע שבו אניק, וגם בפומבי לא חושבת שתהיה לי בעיה להניק, אבל עם כיסוי, מסוים, בכל אופן אני לא אתחיל להוציא את הציצי שלי, לעיני כל היום, מה גם ששלושת רבעי עיר מכירים אותי בגלל עבודתי, אבל בצורה מכובדת אני אוכל, חוץ מזה, תמיד אפשר לתכנן ככה , שניתן לצאת לשעה שעתיים אפילו שלוש, שלא יפלו יחד עם ההנקה, ניתן להניק לפני, ולצאת ולחזור מהר, להנקה הבאה. והקשר החם והנפלא הזה שבין אם לבנה, שלא ניתן לבנות אותו בשום צורה אחרת זה הקשר של ההנקה