שאלת נחמה - פרשת כי תצא

[u r i el]

שים לב

שהטקסט מחולק לקטעים קטעים ( וכך הוא כתוב על הקלף ) כאשר כל קטע מסתיים במעיין אפיון או הנמקה מצד התורה מדוע אותם פרטים שבאותו הקטע אסורים.
למשל הקטע הפותח : "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה..." מסתיים ב - " ובערת הרע מקרבך..." כלומר מבחינת התורה קטע זה עוסק בבעור הרע.
למשל הקטע הפותח : "וכי יהיה באיש משפט מוות..." מסתיים ב - "ולא תטמא את אדמתך..." כלומר מבחינת התורה עוסק קטע זה בהטמאת הארץ.
הקטע שעליו אתה שואל מסתיים ב - " כי תועבת ה' כל עושה אלה..." וכנראה שהתורה מתייחסת לכל הכתוב באותו הקטע כתועבה.

מדוע אי החזרת שור אבוד או התעלמות משור נופל או לבישת גבר שמלת אשה וכו' נחשבים לתועבה דווקא ולא ל-רע או לדבר השנוא על ה' ?
ככה.
זו עובדה טקסטואלית שאין להקשות עליה אם כי ניתן לדרוש אין ספור דרשות.

 

[u r i el]

 

[iricky]

זה דווקא לא מוזר

כי זו דרכה של התורה בכל הפרשיות שיש בהן ריבוי מצוות (משפטים, קדושים), שאין נראה לעין איזשהו סדר הגיוני של המצוות. ורבים מן הפרשנים כבר העלו השאלה הזו הכללית, לפי איזה סדר סודרו המצוות (לאו דווקא בפרשתנו), ואף אחד לא הצליח להצביע על איזה סדר ושיטה עקביים. וגם כאן נראים לי ביותר דבריה של נחמה "יש לומר, שלא רצתה התורה לערוך אותם (את המצוות) באיזו שיטה הגיונית ולסווגם סיווג מסוים, כדי שלא נאמר: הקודם במקום - קודם בחשיבות. ורק זעיר פה זעיר שם אפשר לראות איזו סיבה לסמיכות פסוקים, ואפשר להוציא מסקנה ממיקומה של אותה מצווה בתוך הפרק כולו".

באשר לשאלה הספציפית שלך, אפשר למצוא מכנה משותף בזה ששלוש (או ארבע) המצוות מורות לאדם על יחסו לרכוש שאינו שלו, בין אם שלו במובן הבעלות ובין אם שלו מבחינת הג'נדר. או אפשר שהמצווה הראשונה עוסקת ברכוש שאינו שלך מן הבחינה המשפטית, שהיא פיקציה חברתית. השניה עוסקת במה שאינו שלך מבחינת דרך הטבע, והשלישית עוסקת ברכוש שהוא הפקר, שהוא לא של אף אחד (או של אלהים). אפשר עוד לומר שהמצווה הראשונה (עזרה לזולת) מטילה על האדם חובה, המצווה השניה מטילה עליו איסור, והמצווה השלישית היא בגדר היתר, שהרי אין שום חובה לקחת את הביצים. אבל כל זה עדיין לא מסביר למה הסדר הוא דווקא כזה ולא אחר.

אין לי משהו יותר מוצלח לומר בעניין. רק אעיר שיש קו פרשני השולל משילוח הקן את המשמעות של צער בעלי חיים, שאם כן למה לא נאסר עלינו לאוכלם? ויש לזה אף נפקא מינא הלכתית המופיעה כבר במשנה "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך ...- משתקין אותו..., מפני שעושה מידותיו (מצוותיו) של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות".

 

[יחיאב]

הנה הניסיון שלי

ייאמר מראש ששאלתי את השאלה מבלי שיש לי תשובה, ועתה אני מנסה כמוכם לענות עליה:
אפשר להכניס את כל שלוש או ארבע המצוות האלו תחת הכותרת "אמפתיה".
החלק הראשון עוסק בהיחשפות, במקרה, לאיזו צרה של האחר, והתורה מצווה עלינו לא להתעלם, לשים את עצמנו במקומו ולסייע לו ככל הניתן:
לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם:
וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם.
לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם:

החלק השני עוסק בהיחשפות, אולי גם כאן במקרה, לצרה של אחר - גבר שחי בגוף של אישה, ואישה בגוף של גבר. הסמיכות לפרשה הקודמת (עם המילה המקשרת שמלה) אולי באה לומר לנו, או למנהיגי הציבור, שאסור להתעלם מהם, ויש לגלות רגישות ואמפתיה כלפיהם, גם אם מדובר ב'תועבה'. יש לשים לב שגם שאין כאן ציווי אופרטיבי מה יש לעשות באותם גברים שלובשים שמלת אישה ולהיפך - האם יש להוקיע אותם, האם יש לשרוף את השמלה כשהם בתוכה, וכדו'.

החלק השלישי עוסק בהיחשפות מקרית לקן ציפור, ובאמפתיה לבעלי חיים. נכון, אתה החזק, אתה השולט ואתה רשאי לקחת לך את הביצים או האפרוחים, אבל אין לעשות זאת בהתעלם מהצרה של האחר, אפילו הוא בעל-חיים. אחרי הכל, גם הוא בעל חיים.

 

[iricky]

חכה,

עוד לא הכשרנו את ההומואים ואתה רץ כבר להכשיר את הטרנסג'נדרים? או אולי צריך לחשוב הפוך. בואו נכשיר קודם את הטרנסג'נדרים ואח"כ יהיה יותר קל עם ההומואים. נסיון יפה, אבל ספק אם יהיה פורה.

ובאשר להתעלמות, יש גם כאן שאלה יפה של נחמה. על "והתעלמת" כותב רש"י - כובש עין כאילו אינו רואהו. המהר"ל מפראג מקשה על רש"י - למה אין לפרשו שהוא מעלים עין מלהגיד שמצאהו? ענה לקושיתו.

 

[יחיאב]

לא בטוח שהבנתי את הקושיה

 

[iricky]

הבנת הקושיה היא הקושיה עצמה

 

[iricky]

פתרון

רש"י מתאר את מה שמתרחש בתודעתו של אותו אדם, בינו לבין עצמו. הוא כביכול מנסה לרמות את עצמו. המהר"ל מקשה למה לא ניתן לפרש שאותו אדם מרמה את האחרים בהכחשתו שהוא ראה משהו. והתשובה היא פשוטה. "תתעלם" זה פועל בבנין התפעל, שמיועד לתיאור פעולות החוזרות אל הפועל. אילו כדעת המהר"ל היה צריך לכתוב בבנין הפעיל, "והעלמת", כדברי המהר"ל עצמו "מעלים" עין, בבנין הפעיל.

 

[יחיאב]

תודה.

 

[iricky]

פתרון ל-2

התיבה "במחשבה" מוסבת על "משלך" ולא על הנתינה. המקיים מצוות שכחה חושב (=סבור) שהוא נותן משלו, אבל זה לא נכון שהרי בעל כל הסיבות ייעד מלכתחילה את אותה שכחה לעני. וחרף זאת, יתן לו הקב"ה ממה ששלו באמת, שהרי ודאי שברכת השם היא של השם.