שאלת נחמה - פרשת ראה
ישעיהו ליבוביץ תולה בפרשה זו את דברי התוספות שהוא מרבה לצטט - "אין נביא מתנבא אלא מה שראוי להיות". הוו שעליו הוא נתלה עשוי מן הסתירה לכאורה שבין שני פסוקים בפרשה: "כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ..." מזה, ו"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" מזה. ומכאן מסיק ל' שאת הפסוק הראשון אין להבין כהבטחה אלא כדרישה המכוונת לאדם. מוטל עלינו למנוע מציאות אביון בקרבנו על ידי קיום מצות שמיטת כספים וכל הדינים האחרים שמשמעותם היא סוציאלית. בלעדי סידורים אלה, שאנחנו חייבים להנהיגם, יתקיים הפסוק האחר: "לא יחדל אביון מקרב הארץ". האביון איננו מתבטל מעצמו, ואף אין להטיל את ביטולו על "הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון" (רמז עבה למשמעותה של מצוות תפילה), אלא ה' דורש ממנו שנדאג שלא יהיה אביון בקרב הארץ. למותר לעמוד על הרלוונטיות הזועקת לשמים של דברים אלה לימינו.
עניין אחר המצוי בפרשה וקשור אף הוא בנבואה הוא האזהרה מפני נביא שקר הקורא לנו בשם ה' (כביכול) ללכת לעבוד אלוהים אחרים:
ב כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם
וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.
ג וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר
נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם.
ד לֹא תִשְׁמַע אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא
כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם
לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.
על פסוקים אלה שואלת נחמה ליבוביץ בין היתר כך:
1. אם נקבל את דעת הפרשנים האומרים כי הנביא שמדברת בו התורה בפסוקים אלה נביא שקר הוא - למה תכנה אותו התורה בכינוי נביא סתם?
2. לכאורה נראה שהמסופר בשמות ד, א-ח עומד בסתירה גמורה לפסוקים שבפרשתנו. כיצד אפשר ליישבה?
ישעיהו ליבוביץ תולה בפרשה זו את דברי התוספות שהוא מרבה לצטט - "אין נביא מתנבא אלא מה שראוי להיות". הוו שעליו הוא נתלה עשוי מן הסתירה לכאורה שבין שני פסוקים בפרשה: "כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ..." מזה, ו"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" מזה. ומכאן מסיק ל' שאת הפסוק הראשון אין להבין כהבטחה אלא כדרישה המכוונת לאדם. מוטל עלינו למנוע מציאות אביון בקרבנו על ידי קיום מצות שמיטת כספים וכל הדינים האחרים שמשמעותם היא סוציאלית. בלעדי סידורים אלה, שאנחנו חייבים להנהיגם, יתקיים הפסוק האחר: "לא יחדל אביון מקרב הארץ". האביון איננו מתבטל מעצמו, ואף אין להטיל את ביטולו על "הפותח את ידו ומשביע לכל חי רצון" (רמז עבה למשמעותה של מצוות תפילה), אלא ה' דורש ממנו שנדאג שלא יהיה אביון בקרב הארץ. למותר לעמוד על הרלוונטיות הזועקת לשמים של דברים אלה לימינו.
עניין אחר המצוי בפרשה וקשור אף הוא בנבואה הוא האזהרה מפני נביא שקר הקורא לנו בשם ה' (כביכול) ללכת לעבוד אלוהים אחרים:
ב כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם
וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.
ג וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר
נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם.
ד לֹא תִשְׁמַע אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא
כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם
לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם.
על פסוקים אלה שואלת נחמה ליבוביץ בין היתר כך:
1. אם נקבל את דעת הפרשנים האומרים כי הנביא שמדברת בו התורה בפסוקים אלה נביא שקר הוא - למה תכנה אותו התורה בכינוי נביא סתם?
2. לכאורה נראה שהמסופר בשמות ד, א-ח עומד בסתירה גמורה לפסוקים שבפרשתנו. כיצד אפשר ליישבה?