שאלת סקר למדריכות הכנה ללידה, דולות

[Manty]

שאלת סקר למדריכות הכנה ללידה, דולות

ושאר הנשים בתחום.. (בעקבות השירשור של bluehorizon) מתוך התענינות נטו

מה מקצועך, תחום התעסקותך, הכשרתך?

היכן ילדת לפני הקורס?

היכן בחרת/תבחרי ללדת אחרי שסיימת?

מדוע?

מה השתנה בגישתך ללידה ולבטיחותה בעקבות ההכשרה/מקצוע?

כיצד והאם זה בא לפועל בבחירות שלך בלידות שלך?

מה דעתך על לידת בית? תודה

 

[בלינקה]

מה, שאני אענה לסקר? ../images/Emo3.gif

אני מדריכת הכנה ללידה (וגם עו"ד), למדתי במסגרת המרכז הישראלי לחינוך ללידה אצל הרכזות הנפלאות תמי גינטר-נותב ואיימי שפירא. ילדתי בבי"ח רמב"ם, שנתיים לפני שהתחלתי ללמוד הכנה ללידה. אני מניחה שאלד בפעם הבאה במאיר, בהנחה שעוד אגור באיזור. האפשרויות האחרות הן בילינסון (נפסל על רקע של העדר ביות מלא עוד לפני שהתחלנו), תה"ש, ליס. מאיר, בניגוד לאחרים שציינתי, מאפשר לאנשים מבחוץ (למשל מהקורס שלי) לתצפת, וזה כבר פלוס מבחינתי, כי זה אומר שהם לא מרגישים שיש להם מה להסתיר ומוכנים לקבל ביקורת. מעבר לזה, יצא לי לראות מיילדות (וגם רופאים) שלהם בפעולה וגם סתם לשבת ולשוחח על לידות, חדרי לידה, לידות בית, ואני מרגישה שבגדול יש שם צוות שאפשר לדבר איתו. אם תהיה אפשרות טכנית (קלוש) אלד בנהריה, שם תהיה לי מיילדת צמודה שאני מכירה היטב וסומכת עליה מאד שתדע לתת לי ללדת כמו שאני רוצה. מעבר לזה, אם אאלץ משום מה להישאר באישפוז, זה בי"ח שיש בו ביות מלא כבר עשרים שנה לפחות (אחי הקטן היה שם בביות מלא), וזה לא דבר שאצטרך להילחם עליו. אני חושבת שהלימודים שלי הגבירו בי את הבטחון בכך שנשים יכולות ללדת, ויכולות ללדת היטב אם יתנו להן את הכלים. לא שחשבתי אחרת, אבל היום אני *יודעת*. עוד לא ילדתי שוב, אני אפילו לא בהריון, אבל הלימודים גרמו לי לחשוב הרבה על איפה ילדתי, מה היה שם, ואיך אפשר לשפר בפעם הבאה. לידת בית היא אחת האפשרויות. אם מישהי מרגישה בנוח ללדת בבית, שתלך על זה. אני לא, אבל זה לא מונע ממני להזכיר אותה כאחת האפשרויות.

 

[אמאאור]

הנה התשובות שלי ---

אני מדריכת הכנה ללידה, דולה, וגם מטפלת מוסמכת בשיטת גרינברג, עיסוי, רלפקסולוגיה ועוד כמה קטנים. עוסקת בתחום מלעלה מ-6 שנים (אחרי הסבה מקצועית מעולם ההיי-טק). למדתי נושאים שונים בתחום הזה בחמש השנים האחרונות בכמה בתי ספר שונים- המרכז הישראלי לשיטת גרינברג, מירב, מדיק, קשת בענן ועוד. ילדתי אחרי הקורס שלי. כבר בתקופת הלימודים ליוויתי יולדות והתאהבתי קשות במקצוע. ילדתי במאיר, ומניחה שאחזור ללדת שם שוב בפעם הבאה- בעיקר בגלל הגמישות המחשבתית, ההתחשבות ברצון היולדת, המקצועיות של הצוות, וההרגשה הטובה שיצאתי איתה, גם מהלידה שלי והרבה מלידות של אחרות שליוויתי. המון השתנה בגישה שלי לגבי לידה בעקבות ההכשרה המקצועית והנסיון בפועל. ה-מ-ו-ן. בעיקר- אבדן הפחד מהתהליך, ההבנה העמוקה שלו, היכולת להתחבר בצורה עמוקה ליולדת אחרת, ועוד. יש דברים שקצת קשה לי לנסח במילים

לגבי לידת בית, אני בעד למי שזה מתאים לה. לא חושבת שאלך על זה בזמן הקרוב (אני לא בהריון), אבל אולי מתישהו כן.

 

[זהר כרמי]

התשובות שלי... ../images/Emo13.gif

אני דולה ועוסקת בייעוץ ליולדות ולבתי היולדות. בעברי קריירה בתחום הביטוח, כן כן, כולל 4 שנים בסוכנות העוסקת באחריות מקצועית לרופאים... את בכורי ילדתי לפני הקורס בלניאדו עם מיילדת פרטית לאחר שהתגלתה אצלי סוכרת הריונית בהריון איתו. בכל זאת, בזכות בחירות נכונות, ילדתי, תודה לאל, דרך הנרתיק ולא הגעתי לניתוח. הכוונה והרצון ללידת בית היו אצלי עוד לפני הקורס ולפני לידת הבכור, כבר סגרנו עם מיילדת בית, העמסת הסוכר טרפה את הקלפים...

את השני שלי ילדתי בבית, את הבאה בתור אני לא יודעת עדיין, אני מחכה שהיא תתן סימן...

(ולפני שאתן קופצות, עוד לא עשיתי סקירה, אני עוד לא "יודעת" מה יש לי בבטן...) בחרתי ללדת בבית עם הראשון כי היתה לי תחושה שזה יותר נכון, הלידה בבי"ח חיזקה לי את התחושה עבור עצמי - שלא מתאים לי ולא הולך לי להפריש אוקסיטוצין בין כתלי בי"ח...

 

[לירון שרון]

וואו... מענין...

אני דולה מדריכת הכנה ללידה (עיסוי תינוקות, ביבייוגה ועיסוי נשים- אבל זה פחות רלוונטי) על קורס דולות חשבתי עוד בהריון הראשון, התענינתי, חשבתי, אבל בדיאבד אני מבינה שמאוד פחדתי מהלידה- והלידה התחילה והסתימה בקיסרי (עכוז), ואז בעצם לא העזתי ללכת ללמוד להיות דולה כי... איך אני יכולה. אחרי שנה החלטתי שכן ובעצם סיימתי את הקורס דולות ביום שגיליתי שאני בהריון השני שלי.... כלומר התחלתי ללוות לידות בהריון- ולא הלימודים כמו להיות בלידות לימדו אותי המון. גם על כוח הנשי וגם השחרור מהלדעת.... שזה בעיני היה יותר חשוב עבורי. את הקטן שלי ילדתי בלניאדו בלידה טיבעית... בפעם הבאה- ארצה ללדת בבית אם תהיה מיילדת שתסכים ואהיה שלמה איתה (מכירה מיילדות שלוקחות ויבקיות אבל לא מתחברת אליהן- מעדיפה שוב לניאדו עם אביגיל כמו שהיה בפעם הקודמת ולא להגיע ללידה , אפילו בבית, בלי כימיה ב-100%. לידת בית זה דבר נכון וקסום- לא בכל מחיר.... הדברים צריכים להיות שלמים, בטוחים, רגועים- מכל הצדדים....

 

[קשתענן]

גם אני עונה..

אני מדריכת הכנה ללידה וגם דולה פוסט פארטום (תומכת אחרי לידה) את הילד הראשון שלי ילדתי לפני 3.5 שנים בליס עכשיו אני מתלבטת מאד היכן ללדת את זאת שצומחת בפנים, אני מתלבטת בין מאיר, לניאדו או בכלל בבית.. מדוע - זאת שאלה מורכבת, מצד אחד אני רוצה לנסות ללדת לידה טבעית ללא אפידורל ושאר החברים ואמנם אפשר ללדת טבעי (ובצורה נפלאה) בשני בתי החולים הללו, אבל קשה לי מאד עם הפרוצדורות של ההפרדה של האם מהתינוק אחרי הלידה ולא היתי רוצה להתחיל להאבק על זכותי על ביתי. זו היתי חויה שלילית מאד בפעם הקודמת וקוסם לי מאד סיפורי "השקט שאחרי הלידה" שבלידת בית. מהצד השני אני לא יודעת אם אצליח ללדת ללא משככי כאבים (הלידה הראשונה היתה ארוכה ומתסכלת מאד..) ולכן ההתלבטות האם הבית הוא המקום הנכון עבורי. בקיצור, אני עדין מאד לא ברורה לעצמי.. (כמו שאפשר לראות..)

 

[עדי יותם]

התשובות שלי

אני מלווה לידות, מדריכת הנקה ועושה גם הכנות אישיות ללידה ולהנקה. מנחת סדנאות הנקה והורות ומרצה מדי פעם בתחומים אלה. במקביל ובנוסף - עוסקת בכתיבה עיתונאית (בעיקר בתחומי העניין שלי), בעריכה ובתרגום.

ילדתי את שני ילדיי לפני הקורס, במשגב לדך בירושלים, ב-1997 וב-2000, כמה חודשים לפני שנסגר. לפני שילדתי את בתי הבכורה לא שמעתי בכלל על האפשרות של לידת בית בישראל. עד להריון השני כבר למדתי וקראתי הרבה דברים (ביניהם, אגב, את הספר המעולה והמומלץ Birth as an American Rite of Passage, של רובי דיוויס-פלויד, אחת מהמרצים בכנס שייערך בירושלים בנובמבר), ורציתי מאוד ללדת בבית. אבל הלידה של הבכורה הסתיימה ברוויזיו בשל שליה שלא יצאה בשלמותה, מה שפסל אותי לכך (בסופו של דבר הבן נולד בלידה מצוינת, פשוטה ונטולת סיבוכים).

הגישה שלי לא השתנתה לאחר הקורס (המעולה, בלניאדו, אצל גילה רונאל ואירית פלקוביץ, בצירוף שפע אנשי מקצוע מצוינים אחרים). הדעות שלי התגבשו די מהר במהלך ההריון הראשון, ומאז אני רק "משייפת את הפינות". את הלידה הראשונה שלי ליוויתי לפני ארבע שנים - לידת בית נהדרת של חברה, ואחריה ליוויתי עוד כמה לידות, וגם לא מעט הריונות, באופן וירטואלי ואישי, וקראתי המוני סיפורי לידה. הבחירה ללכת לקורס דולות נבעה מתוך ההכרה שכדאי גם לקבל הסמכה רשמית לפני שמתחילים לעבוד - גילה, רכזת הקורס, אומרת ש"דולה זה לא מקצוע שאת בוחרת, אלא מקצוע שבוחר אותך," ואני מסכימה מאוד עם האמירה הזו. אבל גלשתי כאן לעניינים אחרים...

דעתי על לידת בית - דעתי שלידה בכלל היא פוטנציאל לאחת החוויות החזקות, המרגשות, המעצימות או המחלישות ביותר שיש. כמו בהרבה צמתים משמעותיים בחיים, צריך מזל וצריך תנאים מסוימים כדי שזו תהיה חוויה טובה ומעצימה, ליולדת ולשאר בני המשפחה. במצב התרבותי הנוכחי, של תרבות שנרתעת מכאב וסוגדת לטכנולוגיה, זו בחירה שמתאימה לחלק קטן מן הנשים. אי אפשר בתשעה חודשים להפוך את כל מה שגדלת עליו, וכדאי שאשה תלד בתנאים שיספקו לה את מקסימום הביטחון בעצמה. אני חושבת שהחינוך ללידה צריך להתחיל בגיל צעיר, שהחשיפה למידע אמין, עדכני ומדויק צריכה להיות רחבה יותר - ומדובר גם על הורים וגם על אנשי מקצוע. יש לי המון כבוד לנשים ולזכות הבחירה שלהן, ויותר מדי הערכה כלפיהן כדי לחשוב שאינן יכולות להתמודד עם מידע, שאין טעם להשקיע בהעברת הידע, או שצריך להימנע ממידע שעלול לגרום לחששות או לרגשות אשמה. כשהמידע יהיה זמין ומדויק יותר, אני מניחה שיותר ויותר נשים יבחרו קודם כל בלידות רגילות (לפי ההגדרה שלי - לידה רגילה = לידה ללא משככי כאבים) ואחר כך בלידות בית.

 

[עופריקה]

גם אני אצטרף ../images/Emo13.gif

מאחרוי לימודי איזון גופנפש ומסז' רקמות עמוק. וגם הילינג. שסיימתי את לימודי והתחלתי לטפל, הבנתי שאני לא רוצה לטפל בינתיים. משהו לא היה בשל אצלי. הבנתי שמתישהו, משהו יתחבר עם נשיות-נשים-תינוקות. לא ידעתי... פניתי לתחום טיפולי

אחר. בישול.... פניתי ללימודי דולות, לאחר שליוויתי את אחותי בלידה שלה (בארה"ב). שם - הגיעה הידיעה. ההבנה. חזרתי לארץ ומצאתי את לימודי הדולות למטפלים במדיסין, אצל גילה רונאל. שם למדתי. ומאז לא הפסקתי ללמוד. סיימתי לפני כמעט חצי שנה, קורס של דולות פוסט פרטום. - לא ילדתי עדיין. אני במיעוט. הדולה שעוד לא ילדה

- לאחר הקורס הבנתי שיש מקומות שאני לא אתקרב אליהם. עם הזמן והעבודה בבתי החולים השונים, הבנתי איפה זה אולי יהיה, ומה הכי חשוב לי. אכן, גם המחשבה של לידת בית נמצאת אצלי. דווקא בקדמת המחשבות. - מה שהתחזק אצלי בעקבות הקורס הוא שלכל אחת חשוב משהו אחר. חשוב לי להעביר לנשים שידע הוא כוח, שהלידה היא שלהן, ולא של אפחד אחר. הפגישה עם רופא מרדים עשתה לי רע. ממש הפכתי להיות לבנה כמו סיד, וכאב לי כל הגוף. אח"כ שעשינו סיור בחדר בטבעי, חזר לי הצבע לפנים. אין ספק שאחד הדברים שהותירו בי רושם הוא המושג "מפל ההתערבויות". סיימתי את הקורס בהרגשה שהוא קורס חובה לכל אישה באשר היא. שמחתי שעברתי אותו לפני הריון ולידה שלי. לשמחתי הרבה, הלידה הראשונה שליוויתי (אחותי) לימדה אותי הרבה על איך דברים יכולים להעשות על הצד הטוב ביותר גם בבית חולים. היא ילדה עם מיילדת שגם ליוותה אותה בהריון (יש קלינקות של מיילדות, שעושות את המעקב בהריון). זו היתה הרגשה נפלאה לדעת שיש לצידה/ם מישהי שכבר מכירה אותם. לא היה לחץ בחדר הלידה (למרות שהוא נולד בשבוע 35). היו חיבוקים ונשיקות לאחר הלידה. מאוד מרגש. וגם בדקו לה פתיחה רק פעם אחת במיון יולדות. נו טוב, היא ילדה ממש מהר

דעתי על לידת בית - בעייני זה אידאלי, כמובן למי שמתאים לה. אני רק מנסה לדמיין (**בשבילי**) את המעבר מהסביבה התומכת, הטבעית שלי, מהבית שלי, עם המראות והריחחות שלו, לבית חולים. שלא נדבר על מה קורה לאחר הלידה... ובכלל אני מצביעה שיהיו מקומות כמו בארה"ב (וגם באירופה??) - שיהיה אפשר לעבור מעקב הריון אצל מיילדת, שגם עובדת באותו בית החולים (יולדות. יותר טוב) שהאישה תחליט ללדת בו. וכמובן שאינשאללה, היא תהיה המיילדת שלה. שיהיו לידות טובות ומעצימות. שנקשיב לעצמנו ולגופנו. וכמובן, מבחינה מקצועית - שנדע להמשיך ולשים את עצמנו בצד, להקשיב ולהעצים את היולדת, באשר בחירותיה יהיו. שבת שלום (וואו, מגילה כתבתי פה...)

 

[סיגלמנדל1]

מנסה לענות

התחלתי כמטפלת בשיטת אלבאום - שבגדול פתחה אצלי את החיבור של גוף נפש. אחר כך עשיתי קורס דולות אצל גילה במדיסין ובהמשך עברתי קורס מדריכות הכנה ללידה בווינגייט.

את שלושת ילדי ילדתי לפני שהייתי דולה ואני מרגישה שמלידה ללידה התפתחתי, למדתי וגיליתי שיש דבר כזה לידה פיזיולוגית\טבעית ושזה מאוד מדבר אלי. את הלידה השלישית עברתי אחרי שכבר הייתי מטפלת באלבאום וזה אפשר לי לעבור חוויה שונה ומיוחדת בחדר הטבעי תוך יכולת להיות קשובה לגוף שלי ולצרכים שלו.

מפעם לפעם האמונה שלי בעוצמה הנשית וביכולת ללדת עולה. ברור לי שיש כל מיני מצבים ושלא תמיד בדיוק מקבלים את לידת החלומות ולכן בין השיעורים החשובים שלמדתי זה להתכונן לטוב ביותר אבל גם להיות פתוחים לשינויים והפתעות תוך נסיון להקשיב גם לצרכים הגופניים.

כנראה שכבר לא אלד יותר אבל אם הייתי יולדת היום הייתי עושה את זה בבית.

הפכתי למאמינה גדולה בלידות בית. הן מבחינת היכולת להתמודד טוב בבית והן מבחינת הבטיחות. היית רוצה שלידת בית תהיה אופציה ברורה במדינה שלנו. אני עדיין לא הגשמתי את חלומי ללוות לידת בית אבל כן יצא לי לקבל לידה ממש לא בכוונה. פשוט לא היה זמן להגיע לחדר לידה. זו הייתה אחת החוויות הטובות בחיי אני מתייחסת לזה כמעין מתנה שקיבלתי. (גם עבור האשה שילדה הלידה הייתה חיובית ומיוחדת) סקר מעניין שגרם לי לחשוב - תודה

 

[Manty]

תודה לכל העונות ../images/Emo140.gif

משום מה היה לי ברור שכל מי שלמדה את הנושא ועוסקת בו תעדיף ללדת בבית... מסתבר שטעיתי

מעניין לדעת אם זה סגנון הקורס ו/או המדריכות שלהן שמעצבות את הגישה של הדולות/מדריכות לידה, או שזה יותר מגיע מנסיון בשטח וכמובן ההיסטוריה הפרטית...? (מן הסתם שילוב של הכל!) אשמח לתובנות

 

[סיגלמנדל1]

אני לא חושבת שזה תלוי במסגרת

הלימודית. אני חושבת שזו נטיה טבעית קודם כל של כל אחת ואחת. כמובן שנסיון יש לו יכולת להטות את הכף לכל מיני כיווים אבל אני יודעת שאצלי זה משהו שהיה תמיד קיים בפנים. ועוד משהו ליולדת שמעוניינת בלידה טבעית בתי היולדות כפי שהם פועלים היום עדיין יכולים להוות מכשול בגלל ענייני פרוצדורה למיניהן. סיפרה זוהר בפורום השני על לידה שהיא לוותה שהתנהלה שעות בקבלה. גם אני נתקלת במצבים שקצת משהים את הכניסה לחדר הטבעי רק כדי להגיע ל 4 ס"מ הנכספים. יש בעייתיות וצריך המון סבלנות, פתיחות, וכוחות נפש כדי לעבור את שלב הקבלה בבית חולים ולהגיע לחדר הטבעי. יש נשים שצולחות את המשוכה הזו בסדר גמור אבל יש נשים שהמפגש הזה עם חדר הקבלה יכול להרוס להן את הלידה. יש מצבים שמהשלב הפעיל של הלידה הלידה רצה ואז השהות בחדר הטבעי היא קצרה מאוד ואני אומרת לעצמי שבעצם יכולנו להכנס עוד בשלב הלטנטי. השיקול של בית היולדות הוא לא להכניס נשים בשלב הלטנטי לחדר כדי שלא יהיה מצב שהלידה נעצרה מה שיכול לפתוח פתח לכל מיני כוונים. כמובן שכשיולדים בבית אין את ההתנהלות הזאת. טוב אלו היו 60 שניות על תסכוליה של הדולה במערכת הבריאות...

 

[הילהל]

רק מחזק לי את ההתנגדות

ל"חדרים טבעיים" למיניהם. איכשהו נראה לי שיש המון הימורים איתם והם יותר קישוטיים מכל דבר אחר. תנו לי חדר גדול ונוח, עם מקלחת טובה ודולה לצידי, ואני בסדר. לא רוצה ש"יימשכו" בזמן למען תוספת הג'קוזי ואור הנרות.

 

[סיגלמנדל1]

הילהל אני לא מסכימה אתך

אין לי ספק שאפשר לעבור לידה מצוינת בכל חדר לידה, ואפילו בחדר הקבלה, אבל למרות כל המכשולים יש הבדל משמעותי בעצם השהייה בחדר טבעי. האווירה, חופש התנועה, עצם זה שהמוניטור בהאזנה, אין אינפוזיה ולא ווריד פתוח. הרצונות שלך ברורים מאליהם ואין צורך לבקש שום דבר באופן מיוחד זה הכי קרוב ללידת בית שקיים בארץ למרות שהמרחק עדיין גדול

 

[דרקונית סגלגלה]

את יכולה להסביר לגבי 4 הס"מ../images/Emo35.gif

בבתי חולים מעכבים יולדת מכניסה לחדר הטבעי עד שיש לה פתיחה של 4 ס"מ?! אני לא מבינה, זה הפוך מכל הגיון שקראתי עד עכשיו. אני חשבתי שהתנועתיות בזמן הצירים היא מה שמשפיע על התקדמות הלידה, אז כל הרעיון הוא להכנס לחדר הטבעי כמה שיותר מוקדם?!?! אני שוקלת ללדת בלניאדו, שם המרכז הטבעי עולה הרבה כסף, זה נשמע לי פאראדוקסלי שלא יתנו לי להכנס לשם ויעכבו אותי בקבלה בגלל שהלידה לא מתקדמת מספיק?!?! (זה מספיק גרוע שיש עיכוב בקבלה "סתם" בגלל עומס של יולדות). אנא הסבר למתקשים

 

[אם פי 3]

עד 4 ס"מ לא נכנסים לחדר לידה

לאו דווקא לטבעי. זה פשוט עדיין לא לידה פעילה (למרות שלפעמים כבר 3 ס"מ נחשבים לידה פעילה. תלוי במצב). הכוונה היא כמובן לאו דווקא ללידה פעילה במובן של הספר ושל הפורום הזה, אלא לכך שנגמר השלב הלטאנטי, שיכול לקחת ימים ארוכים ואף שבועות - ואין טעם או צורך בחדר לידה, אפילו לפי בי"ח.

 

[דרקונית סגלגלה]

אז איך אפשר להמנע ממצב כזה?

האם יש דרך לדעת כבר בבית מה הפתיחה? או מכיוון אחר. נגיד שלא פקעו המים. הבנתי מחברות שההנחייה היא להגיע לבית חולים כשיש צירים סדירים כל חמש דקות. במצב של צירים כל חמש דקות, בדרך כלל כמה פתיחה יש כבר? האם דולה מנוסה (שנמצאת עם היולדת בבית) יכולה לעזור להעריך? מנסה להבין האם אפשר להמנע מלהגיע לבית החולים מוקדם מדי.

 

[בלינקה]

זה תדירות ומשך הצירים בשילוב

התנהגות שאופיינית לכל אחד משלבי הלידה (שלב ראשון צירי פתיחה- שלב לטנטי, שלב אקטיבי, ושלב שני - צירי לחץ. יש גם שלב שלישי - יציאת השליה). דולה מנוסה צריכה לדעת לזהות לפי התנהגות. את יכולה (צריכה?) לקרוא את הספר לידה פעילה, שמסביר את זה יפה. ובתור התחלה את יכולה לקרוא כאן.

 

[דרקונית סגלגלה]

תודה../images/Emo39.gif הספר הגיע אליי אתמול ../images/Emo13.gif

 

[סיגלמנדל1]

דרקונית - זה באמת פארדוקסלי

אין כמו אווירה של חדר טבעי ולידה טבעית כדי לעודד לידה שהתחילה כדי להתקדם. אבל הבעיה היא שלא תמיד כל כך פשוט לזהות את השלב האקטיבי של הלידה ויש חשש שאם אשה תכנס בשלב לטנטי הכל יעצר ויגבר הסיכוי שישתמשו בזירוזים למיניהם. בעוד אם את בלידת בית המיילדת תבדוק אותך ותוכלי להמשיך הלאה באוירה של המקום שלך ובמקרה הצורך תוכלי לקרוא למיילדת שתגיע.מצד שני חשוב להיות מודעים לזה שזה גם בניגוד לאינטרס שלך להכנס בשלב לטנטי לחדר לידה. זה כל כך אישי העניין הזה של התחלת הלידה. יש נשים שטוב להן למשוך את הצירים בבית ויש נשים שרוצות להגיע לחדר לידה כדי להיות תחת השגחה וטיפול אבל בעיקרון צירים שהם כל 5 דקות ודומים אחד לשני לאורך זמן סביר להניח שזה עוד לא זה. צריכה להיות מגמה של התעצמות הן בתדירות הצירים, הן בעוצמתם והן במשך שלהם.

 

[בלינקה]

עניתי חלקית במסר

אני חושבת שהבחירה מורכבת מצד אחת מתחושת הנוחות והבטחון שיש לכל אחת מאיתנו בבית, ומצד שני בתחושת הנוחות והבטחון שיש לכל אחת מאיתנו בבית חולים. יכולה לומר לגבי עצמי, שלמרות שאני לא חושבת שלידת בית מסוכנת, אני לא רואה את עצמי נינוחה ללדת בבית, לא חושבת שהדים של הבת שלי שם והדים של פעולות יומיומיות יעזרו לי להרגיש בנוח, וספציפית בבית השכור בו אנחנו גרים היום בקושי נוח לי לאכול

ולצד זה, אני לא מרגישה מאויימת בבית חולים. לא עושה לי רע, אני לא מרגישה מאויימת ולא פוחדת לשאול או לעמוד על שלי, גם סיטואציות של חולי וגם בסיטואציות בריאות כמו לידה. עם ידע שיש לי היום, גם אעשה בחירות טובות יותר. אז זהו