שאלת תם! כמה זמן לוקח לכל אחד

[ח אור]

שאלת תם! כמה זמן לוקח לכל אחד

מכם לכתוב שיר? וכמה פעמים הוא לועס אותו עד שהוא חושב שהוא מוגמר? נו טוב זה בטח לא קבוע ממש - אז בממוצע

 

[קסנדרה*]

נכון זה קשה לענות על שאלה כזו

ואני לא יודעת עד כמה ניתן לדייק או למצוא את הממוצע. כי יש את השלבים השונים, קודם כל הסקיצה - לי זה לוקח בין דקה לשלוש דקות. אבל זו רק סקיצה, היא רחוקה מלהיקרא שירה, או משהו נכון וטוב. ומשמתחילה מלאכת העריכה והעיבוד, זה משתנה משיר לשיר, ותלוי בזמן הפנוי שעומד לרשותי באותה תקופה. זה יכול לקחת משעות רבות ועד שנתיים, ובמקרה חריג גם ארבע שנים - לפני זמן מה פרסמתי שיר בפורום בשם "נאדיה" - זה שיר שלקח לי ארבע שנים להוציא אותו לאור. וגם כשסיימתי לכתוב, לערוך ולהגיה ופרסמתי בפורום, אני אחר-כך עוד ממשיכה לערוך ולשפר, וכשזה מגיע לעורכי ספרות (אם במוסף ספרותי, או לפני הוצאת ספר, העורכים שוב "נוגעים", חותכים ועורכים). ואחרי שהשיר פורסם, נניח בספר, אני עוד מוצאת מה לשפר ולתקן ולעבד, אבל אז אני כבר אומרת די !! ועוברת הלאה. קסנדרה

 

[ח אור]

4 שנים - קטונתי

 

[פרח תרבותי]

סטיית התקן גדולה מאוד../images/Emo39.gif../images/Emo9.gif

חיים יקר, שאלת הממוצע לא ממש מתאימה לכאן, כי השונות או סטיית התקן (מידת הפיזור) גדולה מידיי... בקיצור, מבלי להיכנס לסטטיסטיקה - יכול להיות מדקות ועד ימים ארוכים ורבים. אבל - חשוב אולי לאמר - בימי הראשונים ככותבת נטיתי לכתוב בשליפה וכל יום הניב יותר משיר אחד. היום אני חושבת הרבה על כל שיר, וגם אם הסקיצה הראשונה תשורטט במהלך דקות, הרי שעד שהיא תקבל נפח וגוף וניקוי וליטוש, ועד שלב הניקוד (שזה בדרך כלל שניה לפני הסיום, אצלי) יכולים לחלוף שעות או ימים ואפילו חודשים. נ.ב. אז כמה זה בממוצע? שלך

 

[ח אור]

תודה פרח - קל מאד לקמט את

תשובתך לממוצע ברור - לא מעט -

 

[פרח תרבותי]

לקמט או לכמת?../images/Emo9.gif

 

[ח אור]

התת מודע כתב לקמט אני התכוונתי

לכמת

 

[aiziq]

תשובת זה שלא יודע לשאול ../images/Emo13.gif

( עכשיו שקסנדרה ופרח יריבו מי הרשעה ומי החכמה ) אני חייב להודות באמת המרה שלוקח לי מעט מאד זמן בממוצע. לפעמים לא עוברת חצי שעה משהשיר מבליח במוחי ועד שהוא מפורסם בפורום ( כולל מלאכת הניקוד ). אבל כנגד זה אציין לחובתי שאני מהמרבים ביותר לשכתב בפורום. אני חושב שזה משום שאני מאד נהנה לשלב בתהליך היצירה שלי את הפורום ולא להגיע אל הפורום עם יצירה מוגמרת. הפורום עוזר לי מאד בתהליך ההפקעה של השיר ממני ולכן איני מהסס להתשמש במתנה הזו שהפורום מציע. אגב, אין שום קשר לאיכות ברוב המקרים שהוצאתי תחת ידי שירים טובים - השקעתי בכתיבתם מעט זמן. ודווקא היצירות השכלתניות יותר, אלו שדרשו מאמץ מחשבתי רב וזמן היו לרוב הפחות מוצלחות. ואם אני נשמע משתחצן- כנראה שאני לא מובן

איציק.

 

[ח אור]

נהדר הוספת נדבך למכלול

התשובות השונות נהדר

 

[ח אור]

אז בעצם - השאלה משתנה קצת

מרחק מהצירה - התעסקות חוזרת ונישנית בה - מיטיב איתה בהכרח?

 

[ח אור]

הצירה=היצירה

 

[aiziq]

תלוי בדבר מסויים אחד.

האם אתה שונה בחזרתך אל היצירה ממי שהיית כשעזבת אותה. האם כתיבתך השתפרה, האם למדת עוד דבר או שניים שרק כעת אתה יוכל להבחין בהם?, האם התבגרת במעט ויחסך לנושאים עליהם כתבת כבר אחר? האם והאם והאם? איציק.

 

[ח אור]

במרחק של 4 חודשים נניח

כמה ישתנה אדם? ואם נניח השתנה זה כבר יהיה שיר אחר.

 

[קסנדרה*]

עדות מצמררת שנוגעת בענין../images/Emo36.gif

התשובה אינה חד משמעית. יש וחזרה אל השיר יכולה להטיב עימו ויש פעמים שהשכתוב נשען על האסוציאציה, ואין כמעט קשר בין היצירה החדשה למקורית, אבל היצירה המקורית הייתה זרז ומניע לרעיון ביצירה החדשה. ויש פעמים שאפשר לגנוז את הנסיון במגירה או בקובץ מחשב ואולי לא לחזור אליו עוד. בכל אופן העיבוד הפנימי לא פחות חשוב מהעיבוד הבא לידי ביטוי על הנייר/המחשב. המרחק שאנו לוקחים מהשיר מאפשר לנו לערב פחות רגש בעיבוד, ולארגן את החוויה הפנימית כדי שנוכל לבטא אותה ביצירה. אתן לך דוגמא מעולם השירה: ביאליק כתב את הפואמה המופלאה "בעיר ההריגה" ואת "על השחיטה" לאחר שביקר בקישניב אחרי הפרעות שאירעו בשנת 1903. העדות מפי י. ספיר מספרת כךהציטוט מדויק) "עמוק נחרתה בזכרוני עובדה אחת אשר רשמיה לא יימחקו לעולם. מיד אחרי הפוגרום בקישיניב בשנת 1903 יצאנו שלושתינו מאודיסה: ביאליק, ז'בוטינקי ואני, ונסע לעיר ההרגה "לשים את ידינו בפצע השותת". סיירנו את העיר בלווית המשחקת הרוסית המפורסמת פאסחאלובה, אשר נזדמנה שם לרגלי עריכת נשף דקלומים. במשך הנסיעה לא פסק ז'בוטינסקי להוכיח לפאסחלובה, כידו הטובה עליו בהסברה ובלשון נמלצת, כי האשמים העיקריים בפוגרום הם המשכילים בעם הרוסי. פאסחלובה הקשיבה ובכתה הרבה בכי. דבריו נגעו במיתרי לבה, והנשף, כמובן, לא נערך אז. מה עשה ביאליק ? קודר ישב כל הזמן במרכבה ושתק. הגענו לרחוב "האסיאתי", מקום הטבח, מראות זוועה ראינו, דם קרוש, חתיכות מוח על גדרות הרחוב - ביאליק דמם כאבן... הוא לא פתח את פיו גם בשובנו בדרך לאודיסה. רק אחרי עבור זמן מה ניתכה חמתו בשיר "על השחיטה", הכבד באבלו כקינת ירמיהו. ואחרי עוד זמן מה - "עיר ההרגה" אשר החריד את כל העולם העברי." י. ספיר מתוך הספר שירת ח.נ. ביאליק - אנתולוגיה © כל הזכויות שמורות לעורכי הספר ולכותבים בו. ביאליק עיבד את החוויה הרגשית ואירגן אותה עד אשר מצא את היכולת להעלותה על הכתב.

 

[aiziq]

קסנדרה-

קראת באותו ספר בקשר ל"על השחיטה" את התרגיל שעשו לצנזור? קטעים איתם! איציק.

 

[קסנדרה*]

איציק אני אחפש אם יש ואולי תעלה אתה

את הקטע, זה מסקרן מה שכתבת, בכל זאת אחפש. קסנדרה

 

[aiziq]

העליתי ../images/Emo13.gif

 

[תהלה1]

לפי מיטב ידיעתי

גם ש' בן ציון היה עם ביאליק בנסיעה לאחר הפרעות. מוזר שהוא לא מוזכר פה. ש' בן ציון היה סופר ומוציא לאור - מהראשונים בתל אביב. הוא המציא את "בית הספר המתוקן" - שלומדים בו מקצועות חול ולא רק קודש, והוציא את עיתון "העומר". הוא היה אביו של נחום גוטמן, שסיפר בדיוק על הנסיעה של אביו ושל ביאליק לאודיסה, בספרו "בין חולות וכחול שמיים". אני מצטטת מעבודת סמינריון שכתבתי על כך, והציטוט הפנימי הוא מספרו של גוטמן: 'למרות החדשנות והעשייה הרבה שראה גוטמן סביבו, הוא חש פעמים רבות באווירת נכאים, בכובד ראש קודרני, שלימים ידע לכנותו "גלותי". מקרה שהשפיע עליו עמוקות היה עוד לפני עלייתם ארצה, בימי הפרעות בקישינוב, כשיום אחד נעלמו ביאליק ואביו לפתע, ובאחד הלילות, באמצע הלילה, נשמעו דפיקות בדלת: "אבא! הוא חזר עייף, כמו הזדקן בכמה שנים; חזר מקישינוב, לשם נסע עם ביאליק מיד לאחר הפרעות. וזמן רב שמעתי את קולו […] מחדר השינה, כשהוא מדבר […] על קורותיו. ולפתע נדם, וראיתי אותו יוצא למסדרון, פותח את המזוודה […] מוציא מתוכה לבנה שבורה […] ועל הלבנה כתמים שחורים של דם. שנים רבות הייתה הלבנה השבורה מונחת בארון הספרים של אבא, גם בארץ-ישראל ." אביו של גוטמן סיפר למשפחתו כי בלילה, כשישנו הוא וביאליק בקישינוב, קם ביאליק באמצע הלילה, והתנפל עליו בשאגות, בא לחנוק אותו. בן ציון עצר את ההתקפה, וקרא: "חיים נחמן! חיים נחמן!", עד שלפתע כהו עיניו של ביאליק, והוא חזר לישון, נכלם. לאחר זמן קצר הופיע "בעיר ההריגה" של ביאליק. אירוע טראומטי זה נצרב בזיכרונו של הילד נחום. ניתן רק לשער עד כמה השפיעה עליו הלבנה ספוגת הדם, שאותה ראה יום יום מונחת על הארון, אך ברור מדוע מכאן והלאה ינסה גוטמן להתרחק מסיפורי הגלות הקודרים. במקום לעסוק ביהודי הנרדף, פליט הפרעות, הוא יעסוק בחיפוש ארוך-שנים אחר דמותו של היהודי החדש: היהודי הזקוף והחזק, החי בארץ ישראל.' סוף ציטוט. ואגב - נעים מאוד, אני חדשה פה...

 

[תהלה1]

ולגבי השאלה על כתיבת שירים

בדרך כלל יש משהו שדוחף אותי לכתוב שיר. חוייה מיוחדת או רגשות חזקים. הדחיפה הזאת גורמת לי לאיזה "פרץ יצירה" ואז המילים פשוט זורמות לי מהאצבעות (ואז כדאי מאוד שיהיה לידי עט!!!). לרוב אני מעדיפה לא לדעת יותר מדי בשיר שכבר כתבתי - אני רואה הרבה ערך בבחירת המילה שקורית בפרץ הזה, כי זו הבחירה האינטואיטיבית ולא ה"מבוימת". לכן אני עושה עריכה קלה ולא יותר מזה. ולא זכור לי ששיניתי שיר אחרי שהחלטתי שהוא גמור בפעם אחת - גם אם הוא לא מושלם.

 

[קסנדרה*]

תהלה שני דברים לי אלייך

לגבי ש. בן ציון, למה הוא צריך להיות מוזכר? אני ציטטתי סיטואציה מסויימת, לא את כל הביקור באודיסה. ומה שהעלית בכלל לא רלוונטי לדיון. לגבי זה שאת לא עורכת ומעבדת את שירייך, חבל. כי מה שאנו כותבים שעולה הרעיון, אינו שיר, זו סקיצה, שירה היא התוצאה של עיבוד הסקיצה ואחרי שלבים רבים ואפילו מייגעים. וברוכה המצטרפת

קסנדרה