שבוע האלבום-Beatles For Sale

[Another Girl]

מקוריים או כולל קאברים?

 

[מ ק ר ט נ י]

כולל הכל

 

[Another Girl]

אז בוא נראה...

honey don't honey pie wild honey pie מה שכחתי?

 

[מ ק ר ט נ י]

שכחת שיר אחד

 

[Tomer 123]

A Taste of Honey

שיר מקסים, דרך אגב...

 

[מ ק ר ט נ י]

כל הכבוד!

הידד! ולחידה הבאה... tomer או another girl... תחברו חידה.

 

[Tomer 123]

One day, you’ll look, to see I’m go

אחרי "a Hard Day's Night" הקליל, הכיפי והרענן, ההערצה מתחילה כבר לחנוק את הביטלס. הם רצים מהופעה להופעה, ממהומה למהומה, והמוסיקה שלהם מתחילה להיחנק בהתאם. בסוף 1964 הם מוציאים את "Beatles For Sale", אלבום שנחשב לנפילה אומנותית עבורם, אבל בעיני דווקא לאחד מהאלבומים היותר טובים שלהם בתקופה הראשונה. גרסאות הכיסוי חוזרות, ומהוות שישה מתוך 14 השירים באלבום. שאר השמונה מתחלקים בין ג'ון ופול, וניתן להבחין בהבדלים. השירים של ג'ון הם עצובים יותר, ועוסקים בעיקר בחוסר הערכה עצמית ובאהבה שנכשלה, ופול, כהרגלו, שמח וחייכן, עם שירים שמחים ומתוקים טקסטואלית ומוסיקלית. גרסאות הכיסוי מבוצעות, כרגיל, מעולה, למרות שאחרי שכל "Hard Day’s" כלל חומר מקורי, זה מאכזב מעט לראות אותם חוזרים לקאברים. ובכלל התחושה הכללית היא, שהלהקה מתחילה להתעייף קצת מהביטלמניה, ולחפש במחוזות חדשים. לדוגמה, אחרי העטיפה השמחה של "לילה של יום מפרך" (עם הריבועים, למי שזוכר), החברים נראים על העטיפה כאן עם מבטים קודרים, לבושים בשחור (אולי זה בגלל שפול מת?!?!?). אבל לדעתי, יש באלבום הזה חזרה לרוק'נרול בסיסי וקלאסי יותר, מה שהופך אותו לאלבום שבהחלט שווה האזנה. ההרכב הכלי באלבום מעניין יותר, והלהקה מצליחה לצאת מההרכב הקבוע של גיטרת קצב-גיטרה מובילה-בס-תופים, ולשלב כלים אתניים, כמו למשל כלי הקשה שונים, אורגן המונד וכו', וכן גם להשתמש יותר בטכניקות של אולפן, כמו למשל הכפלת קול ופייד אין לשיר ("Eight Days a Week" היה הראשון אי פעם שהשתמש בזה). No Reply השיר שפותח הוא שיר קטן ועצוב, שמספר סיפור על בחור שחברתו רימתה אותו, כשהבטיחה לו שיתקשר אליה, אבל היא לא ענתה לו. למרות הסיפור המדכא, השיר עצמו איטי ומקסים. I’m s Loser עוד שיר לוזרי (כפי שמעיד השם), שעוסק שוב בבחור שחברתו אכזבה אותו ועזבה אותו. הלחן הוא, לראשונה, מושפע מפולק רוק, וג'ון באמת נשמע כאן קצת כמו דילן... Baby’s In Black עוד שיר עצוב ולירי של לנון, שמספר על מישהי שעצובה על מישהו שעזב אותה, בעוד היא לא רואה את המספר, שמאוהב בה בעצמו. ג'ון ופול שרים יחד, בהרמוניות נפלאות, בכלל, השיר הזה הוא אחד הידועים והאהובים עליי אישית באלבום הזה. Rock and Roll Music אחד הקאברים הגדולים של הביטלס. שיר קצבי וסוחף, שבוצע במקור ע"י צ'אק ברי, ומקבל חיים חדשים עם השירה-צעקה של ג'ון. ההרכב הכלי מוזר מעט, בעוד רינגו מוסיף לתופים כלי הרשה נוסף, ג'ורג' מנגן בגיטרה אקוסטית (בשיר מאוד חשמלי ורוקי) ועל אותו פסנתר מנגנים ג'ון, פול וג'ורג' מרטין. I’ll follow The Sun שיר איטי ויפה של פול. הביצוע האקוסטי נותן לשיר תחושה כל כך מרגיעה, ואני אישית מת על השיר הזה. Mr. Moonlight קאבר מהפחות חביבים עליי, כנראה כי השיר עצמו קצת מעצבן. בכל אופן, הביטלס משתמשים לראשונה באורגן המונד (שמנגן גם סולו שלם), וזה ציון דרך מעניין, לאור העובדה שזו אחת הפעמים הראשונות בהיסטוריה (!) של שימוש בכלי הזה. Kansas City/Hey, Hey, Hey, Hey מה שליטל ריצ'רד עשה במקור, זה לקחת את השיר "Kansas City", לחבר אליו שיר מקורי ולבצע את שניהם. את המחרוזת הזאת הביטלס נהגו לבצע עוד מתחילת דרכם, וכאן הם ממשיכים להוכיח שהם יודעים לבצע רוק'נרול בצורה הטובה ביותר. Eight Days a Week כנראה הלהיט הגדול ביותר של האלבום הזה, גם אם זה לא השיר ה-כ-י טוב בו. בכל אופן, זה יפה, שג'ון ופול כתבו ושרו יחד. שם דומה לשם השיר, "Eight Arms to Hold You", היה השם המקורי לסרט "Help!", כמו שכבר ציין ידידנו לנון. Words of Love גם על הקאבר הזה אני לא משתגע. הקאבר היחיד לבאדי הולי זצ"ל שנכלל באלבומי הלהקה, ונשמע עצוב ומדכא מתמיד. Honey Don’t התור של רינגו מגיע, ולא סתם, אלא בסגנון שהמתופף אוהב לשיר, קאנטרי. זה לא בדיוק קאנטרי, אבל השיר של קרל פרקינס נותן לרינגו הזדמנות לשיר באלבום הזה, והוא מנצל אותה עד הסוף. Every Little Thing שיר משותף לג'ון ופול, שנשמע יותר פול מג'ון בהתאם לאלבום הזה. הם שרים יחד שיר אהבה שמח ומקסים, שקיבל מאוחר יותר פרשנות שונה לגמרי עם הביצוע של yes לשיר... I Don’t Want to Spoil the Party עוד שיר עצוב של ג'ון, גם במילים וגם בלחן, שמספר על מישהו שלא מצליח עם חברתו, ולכן הוא עוזב את המסיבה כדי לא להרוס אותה... הלחן אקוסטי ופחות חביב עליי באלבום הזה. What You’re Doing אחד מהשירים היפים של האלבום הזה. התיפוף בהתחלה, פשוט ככל שיהיה, הוא מקצב תיפוף שעתיד להיות שימושי מאוד בעולם הרוק, ובכלל השירה של פול והשיר עצמו מתבלטים לטובה. Everybody’s Trying to be My Baby האלבום מסתיים בקאבר מעולה לשיר של קרל פרקינס, ואחד הקאברים היותר טובים שהלהקה הקליטה. השירה של ג'ורג', המקצב, הגיטרות וכד', הופכים את השיר לסיום ראוי לאלבום לא פחות ראוי.

 

[Another Girl]

../images/Emo45.gif

נדמה לי... שיש לנו טעם די דומה במוסיקה...אמרת בדיוק את מה שאני חושבת על כל אחד מהשירים ובכלל

 

[סתם גולשת אחת]

איזה משמעות שונה עם הביצוע של YES?

 

[Tomer 123]

לא התכוונתי

שיש משמעות שונה פשוט yes עשו מהשיר הזה משהו אחר לגמרי...