עוד אילון אורון
New member
שבוע הבטיחות בדרכים ודו"ח וועדת דורנר
האם הטלת מאסר על נהג המעורב בתאונת דרכים עשויה למנוע את התאונה הבאה?
החודש, בין התאריכים 1.11 – 5.11, חל שבוע הבטיחות בדרכים וזאת במסגרת המלחמה הבלתי פוסקת בנגע תאונות הדרכים ובתוצאותיהן הטראגיות. בד בבד, בימים אלו פרסמה וועדת דורנר, שבראשה עומדת שופטת בית המשפט העליון בדימ' דליה דורנר, דו"ח תחת הכותרת "הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים".
עולה מהדו"ח כי חברי הוועדה, הכוללת את סגן היועמ"ש, קצין משטרה בכיר, קצינת שב"ס בכירה ואנשי אקדמיה, מעלים ספק משמעותי לגבי ההיגיון, הצורך והתועלת שבהטלת מאסרים. לדעת חברי הוועדה, "בעוד שהגדלת הסיכוי להיתפס מגבירה את ההרתעה, לחומרת העונש אין, במרבית המקרים, השפעה מובהקת כזו". לאור זאת הסיקו חברי הוועדה כי "אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים, או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר".
הוועדה מתייחסת לעבריינים פליליים, דהיינו, עבריינים המבצעים עבירות מתוך כוונה לבצען ומודעים להשלכותיהן. עבריינים אלו, לפי הוועדה, אינם חושבים כלל על העונש הצפוי להם אם יתפסו.
הוועדה הציעה להתמקד בהליכי שיקום ולעניין זה נכתב בדו"ח הוועדה כי "שיקום באמצעות ענישה שנעה בין עבודות שירות לצווי מבחן ושירות למען הציבור, צפוי להפיק תוצאות טובות יותר מאשר שימוש נרחב יותר במאסרים". כיום ניתן להמיר מאסרים בעבודות שירות, רק אם המאסר אינו עולה על שישה חודשים ולעניין זה הציעה הוועדה להרחיב את הנוהל לעונשי מאסר עד תשעה חודשים.
בהתייחסה לענישה במדינות מערביות אחרות, ביחס לענישה בישראל, קבעה הוועדה כי "העונשים הקבועים בחוק העונשין גבוהים למדי" ואף שרירותיים "ולעיתים קרובות אין יחס ברור בין חומרת העונש המירבי שבצד עבירות מסוג אחד לבין חומרת העונש המירבי שבצד עבירות מסוג שני".
כקו מנחה, המליצה הוועדה למחוקקים שלא לנסות להשיג הרתעה בענישה ובחקיקה דווקא. לעניין התועלת שבהטלת עונשי מאסר כתבה הוועדה כי לא קיים כל גוף מחקרי שיאסוף מידע על מדיניות הענישה ויעילותה והמליצה על הקמתו של גוף זה ויפה שעה אחת קודם.
בנוסף, נתנה הוועדה דעתה ליחס הציבור בנוגע לעונשים המוטלים ולעניין זה נקבע בדו"ח הוועדה כי "חלק מהקושי באימוץ מדיניות ענישה יעילה ומתונה יותר, נובע מאווירה ציבורית לפיה רמות הענישה הנוהגות מקלות מדי ואמונה לא מבוססת בכוחו של המאסר למנוע עבריינות". לעניין זה נכתב בדו"ח כי מחקרים שבחנו את עמדות הציבור ביחס לענישה, מלמדים כי גם רפורמות בענישה, המובילות להחמרה משמעותית, אינן משנות את התחושה הציבורית כי הענישה קלה מדי. לדבריהם, יש חשיבות מכרעת לתיווך המידע לציבור בצורה מפורטת ולעניין זה נכתב בדו"ח כי "רק כאשר הנסקרים מקבלים מידע מפורט יותר על התיק, ולא ניזונים מכלי התקשורת, ניתן לראות כי עמדתם משתנה, והם מסכימים עם רמות ענישה נמוכות יותר".
כל הדברים המאלפים שכתבה הוועדה, כוחם יפה בבחינת קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר באים להקיש מדו"ח הוועדה על רמת הענישה בתאונות דרכים בכלל ובתאונות דרכים קטלניות בפרט. למותר לציין כי רוב רובן של התאונות הקטלניות ורוב רובם של הלקוחות שמשרדנו מיצג והואשמו בגרימת מוות עונים להגדרה של נעמי שמר - נהגים (אנשים) טובים באמצע הדרך. דהיינו, רוב רובם של הנאשמים בגרימת מוות הינם נהגים ותיקים, שומרי חוק למהדרין, או לחילופין נהגים צעירים וחסרי ניסיון, אשר כשלו בשעת מבחן בגין חוסר ניסיונם ולגביהם שום ענישה מרתיעה, ככל שתהיה, לא עשויה למנוע מנהגים אחרים כמותם מעורבות בתאונת דרכים.
שלילת חירות של אנשים נורמטיביים, מלח הארץ ברובם, תוך השפלתם והשלכתם אל מאחורי סורג ובריח, אין בה תועלת כלשהי. נכון, יחד עם זאת, שנהגים כאלו "מחפשים" את הענישה, מצפונם מייסר אותם וקשה להם להמשיך במירוץ החיים "ולעבור הלאה".
הפתרון אינו נעוץ איפא בהשפלה או בשלילת החירות, אלא ב"פיצוי הציבור" על ידי ביצוע עבודות שירות שיהיה בהן תרומה לחברה וכפרה. זו הדרך הנאותה והנכונה לכפר על חטא הרשלנות וחוסר תשומת הלב של הרגע.
זכיתי שהטיעונים דלעיל, שאותם חבריי ואני חוזרים וטוענים בבתי המשפט, נפלו על אוזניים כרויות של חברי הוועדה ואני תקווה איפא כי המלצות הוועדה תיושמנה והמלחמה בנגע תאונות הדרכים תתמקד באמצעי מניעה שיגבירו את בטיחות הנסיעה בכבישים, תוך הענשת מי שהתרשל וגרם לקיפוד חיי אדם וזאת מבלי להשפילו.
אילון אורון, עו"ד
האם הטלת מאסר על נהג המעורב בתאונת דרכים עשויה למנוע את התאונה הבאה?
החודש, בין התאריכים 1.11 – 5.11, חל שבוע הבטיחות בדרכים וזאת במסגרת המלחמה הבלתי פוסקת בנגע תאונות הדרכים ובתוצאותיהן הטראגיות. בד בבד, בימים אלו פרסמה וועדת דורנר, שבראשה עומדת שופטת בית המשפט העליון בדימ' דליה דורנר, דו"ח תחת הכותרת "הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים".
עולה מהדו"ח כי חברי הוועדה, הכוללת את סגן היועמ"ש, קצין משטרה בכיר, קצינת שב"ס בכירה ואנשי אקדמיה, מעלים ספק משמעותי לגבי ההיגיון, הצורך והתועלת שבהטלת מאסרים. לדעת חברי הוועדה, "בעוד שהגדלת הסיכוי להיתפס מגבירה את ההרתעה, לחומרת העונש אין, במרבית המקרים, השפעה מובהקת כזו". לאור זאת הסיקו חברי הוועדה כי "אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים, או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר".
הוועדה מתייחסת לעבריינים פליליים, דהיינו, עבריינים המבצעים עבירות מתוך כוונה לבצען ומודעים להשלכותיהן. עבריינים אלו, לפי הוועדה, אינם חושבים כלל על העונש הצפוי להם אם יתפסו.
הוועדה הציעה להתמקד בהליכי שיקום ולעניין זה נכתב בדו"ח הוועדה כי "שיקום באמצעות ענישה שנעה בין עבודות שירות לצווי מבחן ושירות למען הציבור, צפוי להפיק תוצאות טובות יותר מאשר שימוש נרחב יותר במאסרים". כיום ניתן להמיר מאסרים בעבודות שירות, רק אם המאסר אינו עולה על שישה חודשים ולעניין זה הציעה הוועדה להרחיב את הנוהל לעונשי מאסר עד תשעה חודשים.
בהתייחסה לענישה במדינות מערביות אחרות, ביחס לענישה בישראל, קבעה הוועדה כי "העונשים הקבועים בחוק העונשין גבוהים למדי" ואף שרירותיים "ולעיתים קרובות אין יחס ברור בין חומרת העונש המירבי שבצד עבירות מסוג אחד לבין חומרת העונש המירבי שבצד עבירות מסוג שני".
כקו מנחה, המליצה הוועדה למחוקקים שלא לנסות להשיג הרתעה בענישה ובחקיקה דווקא. לעניין התועלת שבהטלת עונשי מאסר כתבה הוועדה כי לא קיים כל גוף מחקרי שיאסוף מידע על מדיניות הענישה ויעילותה והמליצה על הקמתו של גוף זה ויפה שעה אחת קודם.
בנוסף, נתנה הוועדה דעתה ליחס הציבור בנוגע לעונשים המוטלים ולעניין זה נקבע בדו"ח הוועדה כי "חלק מהקושי באימוץ מדיניות ענישה יעילה ומתונה יותר, נובע מאווירה ציבורית לפיה רמות הענישה הנוהגות מקלות מדי ואמונה לא מבוססת בכוחו של המאסר למנוע עבריינות". לעניין זה נכתב בדו"ח כי מחקרים שבחנו את עמדות הציבור ביחס לענישה, מלמדים כי גם רפורמות בענישה, המובילות להחמרה משמעותית, אינן משנות את התחושה הציבורית כי הענישה קלה מדי. לדבריהם, יש חשיבות מכרעת לתיווך המידע לציבור בצורה מפורטת ולעניין זה נכתב בדו"ח כי "רק כאשר הנסקרים מקבלים מידע מפורט יותר על התיק, ולא ניזונים מכלי התקשורת, ניתן לראות כי עמדתם משתנה, והם מסכימים עם רמות ענישה נמוכות יותר".
כל הדברים המאלפים שכתבה הוועדה, כוחם יפה בבחינת קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, כאשר באים להקיש מדו"ח הוועדה על רמת הענישה בתאונות דרכים בכלל ובתאונות דרכים קטלניות בפרט. למותר לציין כי רוב רובן של התאונות הקטלניות ורוב רובם של הלקוחות שמשרדנו מיצג והואשמו בגרימת מוות עונים להגדרה של נעמי שמר - נהגים (אנשים) טובים באמצע הדרך. דהיינו, רוב רובם של הנאשמים בגרימת מוות הינם נהגים ותיקים, שומרי חוק למהדרין, או לחילופין נהגים צעירים וחסרי ניסיון, אשר כשלו בשעת מבחן בגין חוסר ניסיונם ולגביהם שום ענישה מרתיעה, ככל שתהיה, לא עשויה למנוע מנהגים אחרים כמותם מעורבות בתאונת דרכים.
שלילת חירות של אנשים נורמטיביים, מלח הארץ ברובם, תוך השפלתם והשלכתם אל מאחורי סורג ובריח, אין בה תועלת כלשהי. נכון, יחד עם זאת, שנהגים כאלו "מחפשים" את הענישה, מצפונם מייסר אותם וקשה להם להמשיך במירוץ החיים "ולעבור הלאה".
הפתרון אינו נעוץ איפא בהשפלה או בשלילת החירות, אלא ב"פיצוי הציבור" על ידי ביצוע עבודות שירות שיהיה בהן תרומה לחברה וכפרה. זו הדרך הנאותה והנכונה לכפר על חטא הרשלנות וחוסר תשומת הלב של הרגע.
זכיתי שהטיעונים דלעיל, שאותם חבריי ואני חוזרים וטוענים בבתי המשפט, נפלו על אוזניים כרויות של חברי הוועדה ואני תקווה איפא כי המלצות הוועדה תיושמנה והמלחמה בנגע תאונות הדרכים תתמקד באמצעי מניעה שיגבירו את בטיחות הנסיעה בכבישים, תוך הענשת מי שהתרשל וגרם לקיפוד חיי אדם וזאת מבלי להשפילו.
אילון אורון, עו"ד