שבוע חדש

[אבן ניר ומספרים]

שבוע חדש ../images/Emo42.gif

שרשור התחייבויות ומשימות כבר היה?! אני מתחילה לכתוב פרק חדש. החדשות הטובות שכבר כתבתי בעבר 15 עמודים בפרק הזה, ואפילו כתבתי עליו חצי מאמר. החדשות הרעות - מכל הפרקים שכתבתי, התקופה הנחקרת היא הכי ארוכה (40 שנה...אאוץ'). בקיצור - המשימה השבוע היא כניסה איטית אך נחושה לפרק - שני עמודים ליום ונניח יום אחד למנוחה - כלומר 12 עמודים

אה - ועוד דבר משמח - פרק חדש - שולחן נקי - סידרתי אתמול את שולחן העבודה שלי, שכבר היה ממש מביש (וגם את השולחן של בעלי שהשתלטתי עליו מאז שהוא בחו"ל). כמובן שהמוטיבציה לא הייתה עצמי, אלא, אחי, שבא להתארח עם המשפחה שלו, ורציתי שלאחייניות שלי יהיה מקום לצייר...

 

[NorthernStar]

דווקא היום יום חופש לעצמי

לכבוד מצעד הגאווה בצהרים, שכרגיל אני משתתפת בו. אבל אני בהחלט גאה על שאתמול הצלחתי לכתוב עוד חלק במאמר שלי, שהיה סוג של מעצור עד עכשיו. זה חלק תיאורטי לחלוטין, שעובד או לא עובד (לא יודעת, אני אקרא אותו שוב ושוב), חשוב או מיותר (גם לא ברור), בהיר ונהיר או לא. מכירות את התחושה? יש לי נטיה טבעית לתיאורטיזציה, מה שניכר לחלוטין בכתיבה שלי, אבל לא כל מה שאני כותבת יהיה בהכרח ברור ומובן לכולן. בקיצור, עוד קצת טעימה מחוסר הביטחון הבסיסי. הדדליין המקורי הוא ב30 ביוני, וכמובן אני לא עומדת בו, אז סיפרתי כאן שדחיתי אותו בלי לומר לאף אחד, ובייחוד לא למנחה שלי, שהיה מעורב עוד לפני הפסיק הראשון. הוא היה באירופה במשך ששה שבועות, ומן הסתם ציפה שאסיים כשיחזור. בכל אופן, מכיוון שהוא קצת הפרופסור המפוזר, ומכיוון שאני בטוחה שיש לו כל מיני התחייבויות, הנחתי שהוא ייצור אתי קשר רק כשייזכר בקיומי. אבל לא. איך שנחת המטוס הוא מיד שלח לי אימייל לבדוק מה מצבי ומה מצב העבודה. אופס. נאלצתי לספר לו שזה ייקח יותר ממה שחשב, אבל מצד שני - אני לא סובלת מבעיות או קשיים מיוחדים (כן, חוץ מהעצלות שלי, אבל את זה לא הזכרתי). אחרי ההתקדמות של אתמול, שלחתי לו מייל שאולי בכל זאת כדאי שניפגש ונדבר, רק כדי שאני אתן לו דיווח על ההתקדמות ומה עוד נשאר לעשות, שלא ירגיש left out (הוא מעדיף להיות מעורב בכל מה שאני עושה מבחינה אקדמית, כי הוא מאמין שתפקידו הוא לאמן וללמד תוך כדי עבודה). אני מקווה שלא תהיה לו בעיה גם עם התיאוריזציה שלי וגם עם סגנון הכתיבה החדש שאימצתי לי - אני כותבת כמו אנתרופולוגית ופחות כמו שלפחות פעם היה מקובל בהיסטוריה (כלומר, אני כותבת בגוף ראשון ומכניסה את עצמי לכתיבה באמצעות דיון בpositioning).

 

[d a p h n a]

המצב קשה

מסיבות מורכבות עמדתי רק באופן חלקי ביעדי הקריאה שלי לשבוע שעבר. לכן אני עוד צריכה לקרוא ספר אחד נוסף לקראת פגישה ביום שלישי ולכתוב חיבור על הספרים שקראתי, ואז לראות אם אצליח גם לדחוף עוד קצת קריאה לפילד השני שלי. בנוסף, אני גם צריכה לארוז מזוודות בשלישי-רביעי, כי בחמישי אנחנו נוסעים לבקר משפחה בפילדלפיה (יש סופ"ש ארוך בגלל יום העצמאות האמריקאי), אנחנו חוזרים ביום ראשון בערב ויום שני לפנות בוקר אני כבר צריכה לזוז לשדה התעופה לקראת הנסיעה לאנגליה.

 

[מממאיה35]

כן, נכון, מטלות להשבוע ../images/Emo13.gif

הגיע הזמן לחזור לעצמי. אולי לעשות שיחת מוטיבציה עם עצמי על שאני חייבת להתקדם או לפרוץ את הדרך במחקר התקוע.. וגם אולי כדאי לחזור לכתיבת המאמר שהתחלתי וזנחתי. אז בואו נגיד מטלות להשבוע - לחזור לכתוב את ה introduction למאמר הבא וגם לדבר עם המנחה ולהציע דרך שתביא לי התקדמות במחקר (כבר חשבתי עליה, עכשיו נשאר שיאשר..)

 

[אבן ניר ומספרים]

בהצלחה לשלושתכן! ../images/Emo203.gif

 

[מממאיה35]

../images/Emo4.gif אין לי איפה לקטר

אני עושה לכולם סביבי שיחות מוטיבציה ואפחד לא עושה לי

אז היתה לי היום פגישת עבודה עם המנחה. ויצאתי עם רשימה של מלא דברים לעשות. ואני אומרת לעצמי כן כן ואני חייבת לחזור למחקר ולהתקדם, אבל מצד שני כבר אין לי כח. אין לי "דרייב". וזה נמשך ונמשך.. מאיפה לוקחים כח? מוטיבציה?

 

[ניצת הגפן]

קודם כל מהחתימה שלך...

סבלנות והרבה עבודה איטית - בסוף משתלמות. ואת יודעת את זה היטב. ולגבי כוח ומוטיבציה - אמרתי כאן כבר לא פעם , ואני אומרת שוב. לפעמים הגוף מתעייף, לפעמים הנפש, לפעמים - שניהם. מה אנחנו צריכות לעשות,כבעלות מוח... הוא להקשיב להם, כי בלעדיהם - אנחנו לא נגיע לסוף המסע... אז.. אם את מרגישה שאת עכשיו חסרת כוח ומוטיבציה - עשי משהו שיביא אותם: 1. (מה שאינ תמי דמוצאת שעובד, אבל אפשר להפעיל נוהל כזה רק אם אין לחץ ודד-ליינים על הראש) - לקחת פסק זמן.... לא לחרוש, לא לקרוא, לא לחשוב, והעיקר - לא להתייסר.. פשוט לא לעשות כלום מבחינת מחקר, לתת שקט לראש, ולהשתדל לעשות דברים אחרים לגמי. אחרי שבוע-שבועיים כשחוזרים לעניינים - הכל נראה פאתום חדש, וממלא מחדש בהתלהבות ואנרגיות. 2. זה נקרא אצלי נוהל מקוצר - אם אין זמן "לבזבז", או אם יש דד-ליין חונק - פשוט עוזבים הכל - והולכים לרקוד, לראות סרט, לשיר - כל דבר שאוהבים, מחוץ לבית ולמשרד. זה עושה הבדל, חוזרים עם אנרגיות אחרות לגמרי 3. מדברים איתנו, מקבלים חיבוקים

וחיזוקים, ו... מבינים לכולנו יש ימים כאלה, ו.. הם עוברים בסוף. אז לפעמים אפשר פשוט להאט את הקצב, ולעבוד יות רלאט מהלאט הרגיל, ולתת לג הלאות-לאט הזה לחלוף. אני לא מאמינה בלעשות למרות ה"אין כוח", כי אני תמיד מוצאת שהתוצאות שלי במצבים האל ההן פחות טובות, ואז יותר מבאס לתקן או להבין שהיה בזבוז ולעשות הכל שוב. בכל מקרה - מקווה שהגל לא יהיה אוך מדיי, ושתשובי לאיתנך במהרה...

 

[יעל אפריל]

../images/Emo201.gif

אין לי עצות, רק יכולה לחלוק איתך את התסכול. יש תקופות כאלו שבהן אין דרייב, ואחרות (כשיש דד-ליין, כשמתלהבים ממשהו) בהן עובדים בקצה=ב טוב יותר. אני יכולה להציע לך רק שותפות לבאסה. הולך?

 

[מממאיה35]

תודה לשתיכן

אני מקשיבה לעצמי, אני יודעת לפרגן לעצמי ולדאוג לעצמי (שעות פנאי, בילוי, ריקוד, חברות, פעילות למען הנפש - עושה בהמונים). ובזמן האחרון ממש לא עשיתי הרבה למען המחקרץץ אלא שאז אני מתיצבת לשיחה עם המנחה שלי (אני יזמתי, כדי להתקדם) וזורקת חצי מילה על שאני תקועה והתגובה שלו גורמת לי להרגיש ייסורי מצפון (ואני יודעת שזה לגמרי שלי וה"כפתור שלי" אבל מה לעשות

). והוא גם לא קלט אותי (רציתי בסהכ קצת אמפתיה, לדבר, לשחרר, אבל זה כנראה לא אצלו) וישר נסוגתי והתכנסתי ודיברנו "ישר ולעניין". ואז יש לי תוכנית עבודה ש.. אני צריכה להניע את עצמי ולהוציא אותה אל הפועל. כי בשורה התחתונה, אני רוצה להתקדם, באמת לתת דרייב ולרוץ קדימה. בכל מקרה תודה על התמיכה! ומזל שיש מקום כזה לפרוק בו

 

[קיסרית הזאטוטית]

אין כמו סידור שולחן! סחתיין אבן!

אצליך

להוריד 1300 מילה מהמאמר + לכתוב מכתב מקדים ולהגיש לכתב העת לשיפוט

לברר מה האפשרויות מול האוניברסיטה ולהכריע בין עוד שנת חופשה לבין עזיבה סופית

זהו!

 

[ניצת הגפן]

אוי, אני מקווה שההכרעה תהיה על חופש.

מקווה שמה שטוב וצריך להיות לך הוא שיקרה, ובכל זא - מקווה לראות אותך כאן.... אז מעדיפה שנת חופשה מאשר עזיבה סופית. עדכני אותנו, כן?

 

[קיסרית הזאטוטית]

תודה! כרגע המחשבה על להמשיך עושה לי חררה

אבל, היי, מי יודע...

תודה על הרצון לראות אותי, מקסימום אני אפרוש ואמשיך לדחוף ת'אף בעניינים לא שלי...

 

[ניצת הגפן]

את תמיד מוזמנת ../images/Emo13.gif

 

[אבן ניר ומספרים]

תודה! את תמיד כזאת מפרגנת!

שולחת

להוריד מילים זו אכן אחת המשימות המקוללות, אבל אם מורידים חלקים שלמים זה (קצת) יותר קל. ומאמינה שמה שלא תחליטי, את הולכת לדרך טובה!!

 

[קיסרית הזאטוטית]

../images/Emo6.gif זה קל לפרגן לך! את עושה כל כך הרבה דברים

טובים!

הורדתי חלקים שלמים שיכולתי הזזתי לטבלאות כל מה שיכולתי (לא סופרים לי את הטקסט בטבלאות) כתבתי אבסטרקט בפורמט המגוחך שלהם ועכשיו לחתוך לחתוך לחתוך נו, פלא שאני לא עושה את זה? (במקום זה אני קוראת ספר מעולה (מהסוג החביב עליי - מחקר להמונים) The bottom billion

 

[ניצת הגפן]

בהצלחה לכולם. אצלי לא יקרה כלום השבוע

מסיבות שונות (אישיות ואחרות) אני לא אוכל להגיע לגעת בכלום גם השבוע. מאז ההרצאה ההיא עברו עליי כל מיני דברים, בעיקר לא פשוטים , ואני לא מצליחה לפנות את הזמן ובעיקר לא - את הראש כדי להתיישב ולחשוב על המחקר. אז... בהתחלה היו לי ייסורי המצפון הרגילים, ואילו עכשיו - כבר השלמתי עם המצב לעת עתה. שמחה עבור כל אחת מכן שמתקדמת. המשיכו הלאה. אני בטח עוד אשוב לעניינים מתישהו בקרוב, אני מקווה.

 

[מממאיה35]

../images/Emo24.gif

מקווה שמהר יגיעו ימים קלים..

 

[אבן ניר ומספרים]

../images/Emo201.gif

גם מקווה שדברים יסתדרו במהרה, ובינתיים את צודקת לגמרי - ייסורי המצפון החוצה.

 

[קיסרית הזאטוטית]

היי, מה קרה?

 

[ניצת הגפן]

תודה על החיבוקים. זקוקה להם ../images/Emo39.gif

כל מיני דברים לא פשוטים בכלל, אבל... יהיה אחלה. זה סתם מין תקופה שאני מקוה שתסתיים ממש בקרוב. כשניפגש (בקרוב, אני מקווה) תוכלו להבין אולי קצת יותר....