שבוע טוב
אתמול היה לי שיעור ראשון באונברסיטה,ובאתי עיפה ורק חיכיתי שזה יגמר. לקורס מתוקשר יש כל כך הרבה דברים מינהלים. (סיכום שיעור בשורה אחת). בדרך הלוך, לא הסתבכתי והלכתי ישר לכיתה, ואז לשיעור של התירגול העירו אותנו בנין, אז נזקקתי לשאול כמה אנשים לאן ללכת. גיליתי שבתחנה שהייתי בה התבטל האוטובוס שאני אמורה לעלות עליו, והייתי מבואסת, רעבה, עיפה עם כאב ראש וראש חפור מפקודות בסיסיות להפעלת מחשב באונברסיטה, ובגרוש לא היה לי כוח לחפש את התחנה שלפני. אבל אחותי אמרה לי ללכת לאיזה כיון בגשר. והגעתי לאיזה שביל חשוך עם מלא תמרורים, שהבהיל אותי אז חזרתי אחורה כי הייתי בטוחה שזה לא הדרך, ואזהתלתי לבכות בעודי מנסה להסביר לאחותי שזה לא משום שאני לחוצה שלא הגיע הביתה, אלא כי אני מבואסת. ואז הלכתי לדרך שמתחת לגשר שלא הובילה לשום מקום, ואז שוב הלכתי לשביל של התמרורים עד שהגעתי לשער אונו. בקיצור בסופו של דבר אבא שלי אסף אותי משם. בבית לקח לי המון זמן להרגיע את עצמי (הרגשתי מסריחה מכל ההליכות הלוך ושוב), ואז ניסיתי ללכת לישון (בסביבות שתיים עשרה) וקמתי בסביבות שלוש, כי לא הצלחתי לישון ואני מרגישה רע. אני אפילו לא עיפה עכשיו למרות שאני צריכה להיות כזאת לפי כמות השעות שישנתי (או שלא ישנתי), ומה שעבר עלי. הקורס הזה נשמע לי מזה משעמם, אבל יכולתי לדעת את זה מראש (אבל אולי זה רק המבוא). כולה שלוש עשרה מפגשים, ואחד כבר נגמר ^_^ זה יהיה בסדר אם אני אעסיק את עצמי כמו שאני אעסיק את עצמי בשיעורים בבי"ס. אני כ"כ לא רואה אותי הולכת לבי"ס היום בבוקר (כאילו יש לנו שביתה, אבל אירגון המורים הגיע להסכמה עם הבי"ס הדתים שאנחנו לומדים מקצועות קודש (וגם ספרות בכלל זה D
אז מחר לא אלמד מחשבת ולא תנ"ך, לא יקרה לי כלום...