אפשרות של לחיות חיי הבת זוג -
אפשרות כזו אכן קיימת ואני מקווה שזה לא המצב כאן.
האשפרות הזו הכי עכזרית בעיני -- כמה שהצד אחד נונן מעצמו יותר, כך הוא מגדל את אנוכיות של השני וכך הוא הופך להיות פחות ופחות רלוונטי בקשר הזוגי - אתה לא חושב הרבה על שולחן במטבח - הוא תמיד נמצא שם ותמיד תוכל לשבת אליו אם התעייפת. לא צריך להודות לו על קיומו, כי הוא כאן רק בשבילך.
אותו דבר בזוגיות - הטעות הנוראית מכל שיכולה לקרות לבת זוג (סתם בחרתי להוביל מהצד הזה, למרות שלא פחות מקרים קיימים גם מצד השני), שהיא נותנת את כולה לצרכי בעלה. לא עובר זמן רב עד שהיא הופכת למובנת מעליה, חשיבותה יורדת אל חיבות הרהוט בבית והערכתו אליה מתרסקת, כי הרי לא אמורים לכבד את כיסא בסלון שהובא מחנות רק כדי לשרתו כל החיים.
לא שטעויות כזו לא קוראית גם בטיפול עם הילדים - אם נותנים הכל, מגדלים מפלצות שמפסיקים מהר מאוד להעריך אותך, ובדרך גם את שאר העולם, כי הם מבינים מי באמת חשוב בכל העולם - הם עצמם בלבד.
זה מאוד אירוני - אם אתה טוב, מנסה לפנק את אשתך, לעשות הכל כדי לרצות אותה, יש סיכוי שאתה חופר כמה קברים: אחד לזוגתיות שלכם, שני לקשר עם ילדים, שלישי - להתייחסות לעצמך, כי בסופו של דבר אתה יוצא אשם בכל העניין של הגירושים וזה משום מה נודע מהר מאוד לכל הסובבים אותך, עד כדי כך שאתה מתחיל בעצמך להאמין להיותך אפס מאופס.
אירוני. מאוד.
כמה שיותר אנו מזלזלים באנשים אחרים, כך יותר רצויים נהים אנחנו.
חה! וכך עובד העולם? נו, נו...