אמרתי לך ואני שב ואומר >
המושגים שאתה מזכיר הינם תלויי הגדרה ודעה.
אם אתה נמשך אחרי הרמב"ם - קרא ברמב"ם ואם אתה נמשך אחרי ליבוביץ או אחרי פרשנותו של ליבוביץ את הרמב"ם - קרא את דבריו שאין טוב ממנו לאומרם או לכותבם.
אבל יש גם דעות אחרות, ומבחינתה של ""היהדות"" - טוב שכך.
מבחינת הדת - אם חפץ אתה בהוויה דתית פוחלצית של מערך סטטי, קפוא, דת "בינארית" צחיחה וסינתטית של אחד ואפס, ״אמת או שקר״ - או אז עליך כנראה ללכת בעקבות הרמב"ם של מו"נ וליבוביץ, זה עולם של שפה אחת ודברים אחדים. עולם של "הכרה שכלית אחת ויחידה לכל בני האדם" כביכול ( וראה את דבריו היפהפיים של ליבוביץ על בר׳ יא א ).
הדמיון הוא נחלת האנושי, הוא אחראי לרגשי, לאהבה, ליופי, למענֵג, למבדר, למשעשע למרומם ולמצחיק, לטעים ולטוב, למגרה למסקרן ולמושך, לתקווה ולשאיפה ולתפילה, לאומנותי ולתרבותי ואפילו למדעי.
אם אנושי אתה ולא פוחלץ סינתטי - אינך יכול בלי אלה ! אין ׳אדם׳ ללא אלה. אבל הדמיון - כמעט כמו בכל דבר - כמו שהוא חיוני לאדם כך הוא גם מסוכן ומשחית, וכן, הוא גם מצמיח טעויות, והכל תלוי במינון ! השכלים הנבדלים והגלגלים הם למשל דוגמה לטעויות הדמיון המסווה את עצמו באיצטלא של הכרה שכלית ! הכוח המדמה הזה שהוא כל כך חיוני ומהותי לאדם, כשהוא משתולל ומאבד רסן, הוא עלול לייצר קטסטרופות. למשל, הדמיון הקטסטרופלי נטול הרסן הוא זה שלאמתו של דבר יצר לאדם ובאדם את מושג האלהים שיש לעבדו, זה הדמיון המייצר את הקנאות לחובה הדתית, המחוייבות לאותו אבסטרקט ש״הוא״ - קרי האלהים ההזוי והדמיוני, הוא ה-״אמת״, הוא ״ה- ערך הדמיוני העליון״, הוא הוא - המושג הדמיוני הזה, או שאתה בודה אותו מלבך או שאתה בודה מלבך שאינך יכול לבדותו ושלמענו ומכוח קנאותם של מאמיניו נשפך רוב הדם האנושי מאז קין והבל הדמיוניים ועד אחרון השהידים הראליים בשעה האחרונה ! זהו הרי גם האלהים המקראי, הדתי, הדמיוני, יציר האדם, שבדמיונו ברא ב׳בראשית׳ עולם של ״כי טוב״, ובו צמחים חיות ואדם שאח״כ, לאחר שהבין שדמיונו הטעה אותו, הטביע אותם במי המבול כי נדמה היה לו בדמיונו שכך יחסל את החמס והרוע ואח"כ הצטער משהבין שדמיונו הוליכו שולל ולא ניתן לחסל את החמס ואת הרוע ....
אחד אלברט איינשטיין אמר :
"דמיון חשוב יותר מידע; כי הידע מוגבל, אך הדמיון חובק עולם."