על זה דיברתי כחונטה קטנה שטוב שאיננה יותר
אי אפשר להכליל את כל השוטרים אם היו כמה שביצעו עבירות, בציבור כזה גדול של 30.000 איש יכולים להיות חריגים, והמערכת מוקיעה אותם מיד באפס סובלנות.
השוטרים מטרתם שמירה על הציבור על גופו שלומו רכושו ובטחונו, ומגיע להם כל הכבוד ולא הכפשה רצופה בגלל כמה כאלו שביצעו עבירות.
אני רוצה לספר לך משהו.
לפני שנים רבות שרתתי כחבלן-משטרה, אני מהראשונים (מספר תעודה 27).
באותה תקופה היתה פרשה עם מספר שוטרים ממרחב ירקון (אני שרתתי אז במרחב יפו) שבעת שהיו בשוק, תוך כדי שיחה עם המוכרים, שיחה חברית, נטלו קצת גרעינים או בוטנים ואכלו במקום.
במקום עבר חבר כנסת ששנא משטרה כי שבוע לפני כן עצרתי בהתקוה את בן אחיו כשפרץ לבית ספר וגנב להם את הטלויזיות הלימודיות.
הוא הלך מיד והתלונן אצל מפקד המחוז שהטיל את החקירה על הגניבה (!!!) על קצין מסויים שתישאל את המוכרים בשוק ואלו אמרו שלא ראו שום בעיה עם מה שהשוטרים עשו כי הם עצמם נהגו לכבד את השוטרים.
מפקד המחוז ברוח המשטרה רצה לצאת יותר קדוש מהאפיפיור, נערך משפט, כל השוטרים הורשעו בהתנהגות לא הולמת, הורדו בדרגה ואחד מהם התאבד מרוב בושה שאמרו עליו "גנב" בגלל כמה גרעינים .....
אמשיך בוורד כדי שלא יימחק-
באותה תקופה, כל השוטרים סבלו מהאזרחים שליגלגו עליהם וקראו להם גנבים, והיו מקרים שלא היתה ברירה אלא להאשים את האזרחים בהעלבת שוטר.
באחד הימים אני נוסע בככר המצבה בבת ים (אני חבלן משטרה בג'יפ החבלה שכולם מזהים), ופתאום פרצה אש מהמנוע, האש התפשטה במהירות הבזק לתא הנהג כי שילדת הג'יפים היתה מפיברגלס ואני חזרתי מטיפול במוסך וכל הגיפ נדף ריח דלק.
אני הייתי לכוד בתוך הג'יפ כשכולו סביבי בוער והפיברגל מתחיל לטפטף בצדדים וכאשר זה יגיע אלי (האש או הטיפטוף קודם?) זה סופי כי טיפות פיברגלס בוערות כמו נפלאם (צורב את העור וחודר עד העצם ויוצא מצד שני...)
הסתכלתי מסביב וראיתי מבעד לאש מאות אנשים עומדים מסביב וצוחקים, ואני בטוח ששמעתי מישהו אומר:"מגיע לגנבים האלו, שימותו....." וזה אחרי שהצלתי חיי אדם לפחות פעם בשבוע.....
לבסוף הצלחתי להסתובב בכסא ולבעוט את הדלת החוצה וקפצתי בעקבותיה.
באותה עת ראיתי בתוך השדרה שני חיילים קרביים דוהרים כמטורפים לכיוון הג'יפ ובידי האחד מטף כיבוי, והם היו בהלם כשראו באיזו מהירות נשרף כל הג'יפ ויותר מזה איך אני ניצלתי חי......
הבטתי מסביב, האנשים כבר לא צחקו, ואני החלטתי לנקוט בצעד: רשמתי בפנקס-הכיס את מספרי כל האוטובוס והמשאיות שמחוייבים בחוק לשאת מטפי כיבוי ולא עשו דבר אלא צפו "בהצגה" והגשתי נגדם תלונות מאוחר יותר.
ניגשתי לחנות של צ'יצ'ו לידה היה טלפון של שוטר מקוף, וצלצלתי לתחנה לדווח והסברתי שאין לי מכשיר קשר כי הוא עם כל ציוד החבלה שנועד להצלת חיי-אדם ונשרף בתוך הג'יפ.
אני אומר לך, אני כותב את זה ודמעות בעיני, איך הלך הרוח בציבור כמעט וקיפד את חיי... ורק בזכות תושייתי ניצלתי מהתופת הזו, ולמשך שבועיים לפחות במקום שיהיו במשמרת שני ג'יפים חבלה, היה רק אחד.
למקום הגיעו במהירות מטורפת ממש עם סירנות כל פיקוד התחנה המרחב והמחוז, כיבוי אש, אמבולנס, כל החבלנים עזבו הכל בבית ורצו לכיווני במכוניותיהם הפרטיות......
הקהל בוש ונכלם החל להתפזר, גרר המשטרה גרר את שרידי הג'יפ (מה שנשאר זה השסי) כשהגורר בהלם ולא מבין אין אני לא מת, כל שוטר שהגיע, נגע בי לוודא שאני באמת חי.
והרי כל שירותי במשטרה, אני נותן למשטרה הכל לטובת הציבור, הכל על חשבון משפחתי שהיתה אצלי במקום שני. וזו התודה שאני מקבל מהציבור הזה של בת ים.
באותו יום, אחרי שגמרו לחבוש אותי, ניגשתי לתחנה וביקשתי העברה מהתחנה ומהאיזור הארור הזה של כפויי הטובה.....
זה סופה של הכללה.
לכן זה ועוד מקרים רבים שהצלתי חיי אדם בשירות ואחר כך חטפתי מהם סטירת לחי סיפרתי על אחד שהילדה בת 3 נעלמה בשכונת שמעון [היום מגרש כדורגל] כל הלילה בגשם ובבוץ חיפשנו אותה, השוטרים כבר הלכו יחפים כי אז במשטרה היו נעליים מאיכות אפס שבמים התפוררו.
התנדבתי שישלשלו אותי לבורות למצוא אותה, ובסוף מצאתי אותה באחד הבורות, וההורים בוכים בכי קורע והאבא ניגש אלי ונישק את רגליי המבוייצות, וזה היה מביך מאוד עבורי.
למחרת עצרתי טנדר שנסע באור אדום והנהג צורח עלי שזה מה שהמשטרה יודעת רק לדפוק את האזרחים, עד שאשתו שישבה לידו צרחה בקולי קולו:"אתה לא רואה שזה השוטר שהציל את חיי הילדה שלך אתמול בלילה?"
אז הוא השתתק, חתם על הדוח ואני נסעתי משם בתחושה קשה של חמיצות.
די.
אין צורך להגיב, רק להבין איזה נזק נורא יכולה לעשות הכללה על מי שעוסק 24 שעות ביממה בהגנה על הציבור.
אני גאה במה שעשיתי משך 30 שנה לטובת הציבור וכל הכללה כזו פוגעת גם בי.
לא סתם כתבתי על כך שני ספרים:"שוטר המקוף האחרון","שוטרים מספרים".