שבו! הספר!

[Death of Rats]

שבו! הספר!

Thief of Time-תת סדרה: מוות. לא קראתי אותו אבל הוא נשמע די מגניב

אכן. בטטה. אימבציל. אלרגיה. חצי שקל.

 

[The Mad Hatter]

../images/Emo99.gif

אין לי הרבה זמן, אז אגיב בקצרה- אחד הספרים האהובים עלי מהסדרה, אם לא האהוב ביותר. למרות שלא יצא לי לקרא אותו כבר הרבה זמן. אני צריכה לקרא שוב. מאד אהבתי אותו. אני אגיב שוב יותר מאוחר בצורה מפורטת יותר, אני מקווה..P:

 

[Fingertip]

ללא |ספויילר|

הספר התחיל בתור תת סיפור של Night Watch אבל יצא משליטה והפך לספר משל עצמו

. אהד.

 

[dino_din]

ספר מצויין !!!!!

ולמי שלא הבין - ספר מצויין ! אחד הכי טובים שקראתי ... קודם כל, אחד הספרים שיותר הפתיעו אותי מבחינת הסוף וזה כבר דבר טוב... חוץ מזה, הופעה מצויינת של לה - טצ'ו (כבר היה ויכוח על איך כותבים את זה אז לא להתחיל שוב) וכמובן שזהספר חובה לאוהבי סוזאן... חוץ מזה יש שם כמובן את מוות ומאבק נגד הצופים (נראה לי שככה זה מתורגם - AUDITORS)..... ובכלל, אני משוגע על נוגט... מומלץ

! דינו_דין.

 

[ויימס]

אותם הפקחים מאיש הקציר?

..."לא אמרתי 'אני'! לא אמרתי 'אני'!!!" מה ז'תומרת תת סיפור של המשמר? ...ומי עושה דו"ח?

 

[The Mad Hatter]

the auditors

כן, הם האלה מ"איש הקציר", הפעם לאורך רוב הספר הם בלבוש אנושי. הייתי עושה דו"ח, אבל: 1) אני מניחה שלאנשים נמאס ממני..P: 2) הבנתי שיש בספר הזה כל מיני תאוריות מסובכות (?) שהייתי מעדיפה להשאיר לאנשי המקצוע. 3) לא קראתי אותו הרבהה זמן. אוף, אני צריכה לעשות כבר סבב חוזר! >_<

 

[ויימס]

אפשר... שגם את תעשי וגם מישהו אחר!

לא חייבים רק אחד...

 

[TankBoy]

טוב, ננסה. (ספויילר).

אוקיי. Theif of time. בדיוק סיימתי לקרוא אותו פעם שנייה, בשלושה ימים 'עמוסים' בצבא. אז היר גואז: האודיטורס, אותם גלימות אפורות חביבות שאוהבות חוקים וסדר, שונאות את האנושות, ומתות אם הן אומרות 'אני', שוב חוזרות. והן במצב רוח רע. האודיטורס שוב מנסים להרוס את החיים על הדיסק, והפעם יש להם שיטה חדשה: לעצור את הזמן. כדי לעשות את זה, הם פונים לג'רמי, אדם חביב וקצת לא שפוי שמתגורר באנק מורפורק, שהוא במקרה גם הבונה שעונים הטוב ביותר בעולם. כל דבר שלא עושה תיק תק לא כל כך מעניין אותו. ליידי דה ז'אן - שבמהלך הספר מסתבר שהיא בעצם אודיטור שלבש לעצמו גוף והפך לאישה - משכנעת את ג'רמי לבנות בשבילה את השעון המושלם - שעון שעשוי כולו מזכוכית, שעון שיתקתק את ה'טיק' של היקום. (אל תשאלו אותי מה זה אומר). מה שג'רמי לא יודע, זה שתקתוק אחד של השעון הזה ילכד בתוכו את זמן (שכמו מוות, או ההוגפאדר הפך מסתם מושג לפרסוניפקציה עם פנים ואישיות) ויעצור את כל החיים על פני הדיסק. ליידי דה ז'אן שולחת לג'רמי איגור כדי שיעזור לו בעבודה, מה שמספק כמה מהקטעים היותר מצחיקים בספר. בנתיים, מוות בעזרתו של הדת' אוף ראטס מגלה שהאודיטורס בדרך. הוא שוב מגייס לעזרה את נכדתו, סוזאן סטו הליט שנאלצת לעזוב שוב את עבודתה כמורה וללכת להציל את העולם. מוות, באותו הזמן, נוסע לגייס את שאר שלושת פרשי האפוקליפסה, כדי שירכבו יחד בסוף העולם. (שמגיע ביום רביעי הבא). לפעמים שלד צריך לעשות מה ששלד צריך לעשות. ומצד שלישי, במנזר של נזירי ההיסטוריה, איפושהו בעמקים של הראמטופס, לו טצה, מטאטא הרחובות האגדי, לוקח לשוליה את לובסאנג, חניך צעיר וחצוף, ומלמד אותו את הסודות של שליטה ותמרון של זמן, כמו גם את חוק מס' 1, שהולך משהו כמו: "כשאתה עומד בקרב מול נזיר קטן, מוזר, לא חמוש, קרח וחייכני, תהיה מאוד מאוד זהיר." ואז כמובן, הכל מסתבך - ליידי דה ז'אן מגלה שזה לא כל כך קל להיות אנושי ושלגוף יש רצונות משלו, סוזאן עולה על בינקי ויוצאת לחפש את הבן של זמן, לו טצה ולוסבאנג הולכים לאנק מורפורק (ובדרך כורתים ליטי את הראש), מאות של אודיטורז לוקחים גם הם גוף אנושי כדי לפקח על דה ז'אן ומסתבכים, ומוות מתקשה לגייס את שאר פרשי האפוקליפסה שהפכו להיות אנושיים מדי. בסופו של דבר - השעון נבנה, הזמן נעצר, האודיטורס משתוללים ברחובות ולוסבאנג מגלה שהוא וג'רמי הם בעצם אותו בן אדם שנולד פעמיים, ושאמא שלהם היא זמן עצמה. לוסבאנג וג'רמי מתחברים והופכים למין ישות מאגניבה שמנצנצת באור כחול ומשחררים את הזמן שכלואה בשעון, ובנתיים ליידי דה ז'אן שעברה לצד של הטובים ביחד עם סוזאן הורגות את האודיטורס עם שוקולד, ומוות מגייס את כל חמשת פרשי האפוקליפסה (כן, מסתבר שהם היו חמישה, פעם לפני שהם נהיו מפורסמים והחמישי פרש): מוות, רעב, מגיפה, מלחמה ו... רוני. הספר מלא קטעים פילוסופיים משהו על מהות הזמן, ועל איך שבני אדם הופכים דברים שונים לאנושיים, ומה זה להיות אנושי. קטעים ראויים לציון: קו, הנזיר המדען שבונה גאדג'טים שונים בשביל לו טצה - פארודיה על קיו מסדרת סרטי ג'יימס בונד. כשהאודיטורז הופכים להיות אנושיים, הם בוחרים לעצמם שמות של צבעים - מיסטר ווייט, מיסז אוראנג', וכו', ופורץ בינהם ויכוח על מי יקח איזה צבע. פארודיה על הקטע המפורסם מכלבי אשמורת. וחוצמזה, כל קטע שכולל את איגור. ווי לאב יו איגור.

 

[ויימס]

אוי, השקעת.

התרשמתי!!!

...לא ברור לי למה סוזן היא אומנת ואחר כך מורה. היא לא אמורה להיות הדוכסית או משהו כזה? הרי ההורים שלה היו הדוכסים... ואז הם מתו. אז מי מושל עכשיו בסטו הלית, ממלכת הכרובים?

 

[dino_din]

פשש... ../images/Emo45.gif

 

[dino_din]

אוף, עד שמצאתי....

חיפשתי שעה את השירשור הזה... אולי תקרא אותו ותראה אם אתה יכול לשפוך קצת אור על כמה שאלות... נראה לי שהיה עוד שירשור שלי עם שאלות על הספר.. אני אחפש אחר כך.. יום טוף, דינו.

 

[TankBoy]

תשובת (?).

טוב, עד כמה שהבנתי מהספר, ג'רמי\לובסאנג (ולא לוסבאנג כמו שכתבתי קודם) לא הפך להיות זמן בעצמו, הוא פשוט הפך משני חלקים של ישות, לישות אחת שלמה. הישות הזו לובסאנג החדש, הוא לא המחליף של זמן אלא הבן שלה. כמו שסוזן היא לא מוות בעצמה, אלא קרובת משפחה שלו, ובגלל זה יש לה כוחות מסויימים, אותו דבר אצל לובסאנג. Mostly Human. בקשר לג'רמי, כמו שכבר כתבו לך שם, זה לא שלוסבאנג חוזר וג'רמי נעלם, אלא הם מתאחדים. הישות פשוט מעדיפה לחזור בתור משהו שיותר דומה ללוסבאנג. 'Losbang?' she said quietly. 'It is you, isn't it?' 'That name is as good as any for us.' בקשר לליידי דה ז'אן, כן, היא מתה. והרוח שלה חזרה במקומה, כמו הרוח של מאות דמויות אחרות בספר, שמתות. זה דיי מוריד את כל הקטע הטרגי מהעניין, כשבן אדם מופיע שוב שנייה אחרי שהוא מת, פשוט הפעם הוא קצת יותר שקוף. כנראה שהעובדה שהיא מתה וחוזרת בתור רוח מראה לנו שהיא הפכה לבת אדם אמיתית. ולבסוף, כלל מספר אחד (עמוד 71): Do not act incautiosly when confronting little bald wrinkly smiling men! זהו עזרתי לך?

 

[dino_din]

אהם... ../images/Emo58.gif

הנה משהו מהשרשור הקודם שממש הפריע לי... קודם כל, לפי מה שאני הבנתי , לובסינג כן מחליף את אמא שלו (זמן) וזה העלה אצלי את המחשבה שזה מוזר, אבל בקטע שסוזן מגלה שג'רמי/לובסינג הפך בעצמו להיות "זמן" היה נראה לי די ברור שזה יעלה אצלה שאלות מוזרות כי אם ג'ירמי הפוך להיות מחליף של אימו אז האם היא לא אמורה להפוך להיות מחליפה של אביה (מוות) ? היא הרי לא בקשר איתו ולא ממש "מתה" (תרתי משמע) על העבודה שלו אז איך זה שלא חלפה במוחה המחשבה ??? זה ממש היה חסר לי שם ! זהו, רציתי לשתף... דינו. >אוי, איך בא לי לקרוא את זה שוב<

 

[ויימס]

אבל סוזן כבר החליפה את מוות.

או שלא קראת את Soul Music? או שאתה מתכוון להחליף אותו לתאאמיד?

 

[The Mad Hatter]

המ...

עבר די הרבה זמן מאז שקראתי את הספר בפעם האחרונה, וזו באמת שאלה טובה. סוזאן הרי *כן* מחליפה את מוות, כשהיא צריכה, אבל הקשר ה..אמ, ביולוגי? שלה למוות יותר רופף מאשר הקשר של לובסנג לזמן. כלומר, איזבל היא רק הבת המאומצת של מוות, כך שסוזאן לא-לגמרי הנכדה שלו ואילו לובסנג הוא הבן ה..אה, ביולוגי של זמן? אז אולי זה מסביר את העובדה שלובסנג נכנס לנעלי אימו וסוזאן היא מוות רק ברגעי משבר מסוימים? אבל אני לגמרי לא בטוחה..P:

 

[ויימס]

ספויילר!

...גם לובסאנג לא היה זמן עד שהגיע רגע משבר.

 

[dino_din]

האם... נראה לי באמת

שאולי הקשר הביולוגי הוא העיניין פה... למרות שסוזאן נראית לי דמות שדי מודעת לסביבה וזה ממש מוזר שהיא לא חשבה על העיניין... אפילו לא מחשבה אחת על "מה יקרה אם מוות...אה... ימות (??)".. דינו. >המוות אינו מחוסר עבודה<

 

[ויימס]

מספר דברים:

א. אני מניחה שאם מוות... ימות... אכן סוזן תחליף אותו, אבל זה בסדר, כי היא תמיד יכולה להתחרפן ולהיעלם ואז מישהו אחר יעשה את זה. מה הבעיה? בואו כולכם תהיו מוות. ככה זה עובד אצלנו. ב. אם היא לא חשבה כלום על כך שהיא תצטרך להחליף אותו זה כנראה בגלל שהיא חשבה על זה מספיק ב Soul Music, וכנראה מיצתה את המחשבה ואין לה הרבה מה לחדש לנו. ג. זה לא עניין של קשר ביולוגי, כי אם יקרה משהו היא עדיין תצטרך להחליף אותו וזה לא משנה בכלל שהיא לא הנכדה האמיתית שלו- היא הדבר הכי קרוב שיש בסביבה.

 

[The Mad Hatter]

P:

הקשר הביולוגי (או הלא-כל-כך ביולוגי) הוא מה שמבדיל בין הצורה בה סוזאן מחליפה את מוות מידי פעם לבין הצורה בה לובסנג מחליף את זמן, אני חושבת. זה לא שסוזאן ממש לוקחת את המקום של מוות, בעוד לובסנג מחליף את זמן, לא? אני לא כל-כך זוכרת את הספר.. (זה הגיל..)

 

[Athaclena]

סחתיין!

איזה יופי... אבל אני הכי אהבתי את הקטע עם השוקולד, והשלטים להרחקת אודיטורז ("do not feed the elephant", "duck" ועוד כמה פנינות). כלבי אשמורת? לא ראיתי, זה סרט טוב?