שבו! הספר!

[RainBird]

אלים בעיקר. ככה טרנטינו. אהבתי במיוחד את הקטע עם פולי הקפה המצופים שוקולד. "צריך להוציא אותם מחוץ לחוק!"

 

[ויימס]

על מה אתם שניכם מדברים שם...?

מה הקטע של השלטים? מה הקטע של פולי הקפה? מה אלים? מי אתם בכלל? איפה אני? מה זה כל האורות הצבעוניים האלו?

 

[dino_din]

מה זאת אומרת ??

אם את לא יודעת, אנחנו בטח לא נגלה לך !! לא חבל להרוס לך ?? (אלא אם כן קראת ואת פשוט לא זוכרת, ואז אני אשמח לחזור על זה בשבילך , באמת אחד הקטעים הטובים). ואגב, כלבי אשמרות -

סרט ע נ ק !!!! דינו. >clown from the left, jokers from the right... here I am stuck in the middle with you<

 

[ויימס]

מן הסתם לא קראתי!

אני תקועה ב- Interesting Times! ז'תומרת, אני לא תקועה, סיימתי אותו מזמן, אבל מאז לא קראתי אף ספר חדש שלו, רק ישנים! ספרו לי, כדי שזה ידרבן אותי לקרוא! ומה קורה בכלבי אשמורת שקשור לעניין בכלל??

 

[dino_din]

מן זה לא סתם !!!

אין מה לספר... זה פשוט אחד הספרים היותר טובים שקראתי אי פעם ! המון דמויות, עלילה רחבה, מסובכת ומפותלת וכמובן, המון צחוק !!! פרשי האפוקליפסה באיחוד נדיר ומורה (סוזאן) יותר נועזת אפילו מהמורה לערבית שנבחנה לפלייבוי !!! בכלבי אשמורת,אגב, יש פשוט קטע שבו הגיבורים מקבלים שמות לפני שהם יוצאים לשוד וכל אחד מהם מקבל שם של צבע (mister white, mister brown וכו'... וכמובן שמישהו מתלונן שהוא mister pink גם זה מומלץ בחום.... יום טוף, דינו. >You are mister pink<

 

[ויימס]

בסדר, אבל מה עם השלטים ופולי הקפה?

ובקשר ל- mister pink, פעם לי ולאחותי הקטנה היה תסביך עם זה. זה הלך בערך כך: אמא שלנו- גבר לובש ורוד...? (לא זוכרת איך הגענו לזה...) אני- אבל מה אם זה ורוד גברי? (במהלך צפייה בתחרות סקי) אחותי- הוא לובש קסדה ורודה. אני- כן, אבל זה ורוד קשוח. לא ורוד סיסי ועלוב. זה ורוד מאצ'ו. ...וזה המשיך ככה כל היום בקשר לכל דבר... ואל תזכיר את סוזי בהקשר של פלייבוי! מספיק עשיתם לי טראומות משירשור ה'שדיה המוצקים'...

 

[RainBird]

אבל ...../images/Emo58.gif כשזה מוצא מהקשרו זה לא מצחיק. זוכרת את ה"עורכים"? שנורא אוהבים חוק וסדר? אז זהו, שהם רדפו אחרי סוזאן והחבורה, הם שמו שלטים עם הוראות שאי אפשר לבצע. "לא להאכיל את הפיל" אבל אין פיל! אז הבילבול והדיון על כל שלט מוזר כזה נמשך שעות. עכשיו מסתבר שברגע שהם יצרו לעצמם גוף אנושי בלוטות הטעם שלהם כלכך רגישות, עד שאם הם יאכלו משהו, הם ימותו. יוניטי אכלה טוסט יבש וכמעט מתה עוד לפני כן אז הם ידעו את זה. אז כל הזמן רצחו אותם עם שוקולד. עכשיו היה קטע שהם פרצו לחנות שוקולד עם לאו טצ'ה כדי להשיג עוד שוקולד, ואז הם ראו סוג של שוקולד ממש טעים: פולי קפה מצופים, ואז הם היו בשוק ואמרו שצריך להוציא את זה מחוץ לחוק וכן הלאה. ואז לאו טצ'ה ניסה אחד. ואז כולם הסתכלו עליו באימה:" אין לך רצון נשלט לקחת עוד אחד?" ולא, לא היה לו. זה בדיוק הסיפור. סוף. וזה לא מצחיק כי זה הוצא מהקשרו. אגב "זמנים מעניינים" הוא לא גולת הכותרת בכתיבה של פרצ'ט.

 

[ויימס]

זמנים מעניינים (אנחה נוגה...)

לפעמים אני חושבת שהוא היה צריך להוציא את סתמרוח לגמלאות אחרי אור מופלא. ככה שיפרוש בשיא. ואז אני חושבת- 'נטע, האם את מציעה לוותר מרצונך על עוד ספרים עם סתמרוח רק כי הם לא טובים כמו הראשונים? עליך להיענש בשל מחשבותייך הכופרות! נקצץ בקצבת בורקס הפטריות שלך!' בכלל, איני שלמה עם כל עניין הסתמרוח הזה. הוא היה כל כך אופטימי ושמח ומלא ביטחון עצמי בסוף של אור מופלא, נראה כל כך אכזרי פשוט לקחת את זה, חבל שלא נפל עליו סדן באותו הרגע כך שהוא היה מת מאושר.

האם אני מגזימה? ככל הנראה כן. נו, טוב. ...השלטים מצא חן בעיני. מזכיר לי פעם שהייתי עם המשפחה שלי באיטליה, וראינו שלט עם ציור של איש מחליק במדרגות ומעליו כתוב 'גליץ'!', אז אחותי אמרה, "כתוב פה-אם אתם מחליקים תגידו גליץ'." אותי דברים מצחיקים גם כשהם מוצאים מן ההקשר. זה בסדר.

 

[The Mad Hatter]

עכשיו הכל מובן...

אני מניחה שזה היה מצחיק אותי יותר אם הייתי רואה את הסרט, אבל לא נורא. אגב מחוות, זו רק אני, או שהקטע בו כולם היו בבית של..ג'רמי, אני חושבת והשעון השתגע (או משהו כזה. זה זכור לי במעומעם) הזכיר נורא את הקטע בסרט של דיסני ע"פ "אליס בארץ הפלאות" עם הכובען והארנב הלבן? *אהמ* ועוד תהיה-האטם היתה שם מחווה לסרטי המאטריקס? אני לא יכולה לדעת, כי לא ממש ראיתי אותם (לא-כנועה לאופנות שכמוני! *_*), אבל משום מה המחשבה הזו גם חלפה בראשי כשקראתי את הספר. לא זוכרת למה. >_< אני רוצה לישון.

 

[ויימס]

ממש מעלה זכרונות מלפני שנים...

הקטע שהם הורסים לו את השעון... כל כך אכזרי. "הוא פשוט מפגר ביומיים." תגידי איזה קטע היה כביכול מחווה למטריקס ואגיד לך אם זה אכן כך. טוב, האמת היא שראיתי רק את הראשון, אבל ראיתי אותו שלוש פעמים (ולא חס וחלילה בגלל שכל כך השתגעתי על יצירת האומנות המופלאה, סתם כי יצא.)