חייבת להודות שגם אצלי
הכמיהה הזו מעולם לא עברה, ומעולם לא התחלפה בתחושת גועל. הפעמים היחידות שאני נגעלת מופיעות על רקע "מוסרי" - כשאני יושבת מול שולחן שיש עליו המווווווון בשר, למשל באירועים משפחתיים ובעיקר באירועי אולמות. כמויות הבשר האדירות מיד גורמות לי לחשוב על כמויות בעלי החיים שנמצאים שם על המגשים, וזה ממש פיזית עושה לי רע. אבל מול מנה בודדת על השולחן זה לא קורה, ובדומה לקניבלית - בעיקר כשיש מולי תבשיל מכיל בשר, ולא ממש חתיכת בשר נטו, אין לי שום תחושת גועל. אני מנסה לעשות לעצמי רציונליזציה מודעת ולהזכיר לעצמי "למה לא", אבל גועל... לצערי עדיין לא. ואני צמחונית כבר שנים. אני אגב מסכימה עם אלה שאמרו שאולי כדאי לקחת הפסקה מהצמחונות, כשנהיה קשה מדי. לי היו שתי הפסקות כאלה, שתיהן ברגעים שבאמת היה לי קשה (פעם אחת באופן כללי בחיים, ופעם אחרת מבחינה קולינרית - כשגיליתי את הצליאק), ואני חושבת שההפסקות האלה היו חשובות. כי גם אני באמת הרגשתי בעונש, שהצמחונות היא עוד התמודדות ולא משהו שבא לי בקלות, ודווקא בגלל שהפסקתי יכולתי לחזור לצמחונות אח"כ. אם הייתי מנסה להמשיך בכוח, היה מתעורר בי כזה אנטגוניזם... שלא נראה לי שהייתי מצליחה להמשיך.