שבת גדולה
- פותח הנושא נשיקולדה המקורית
- פורסם בתאריך
רכבתי עם בנזוגי הבוקר בי-ם השקטה
מכיוון שאני שונאת לקום מוקדם, ותמיד רוכבים אחה,צ ניסינו משהו מתון - שמונה וחצי יצאנו לדרך. חלק היה מאוד חם אבל היו חלקים ממש ממש נעימים. אחר כך חזרנו לילדים וארוחת בוקר. כיף. זה היה סיום לשבוע חופשה מהעבודה. לינה בכפר יובל. האופניים נלקחו איתנו ושתי רכיבות בוקר הצדיקו את העניין. וגולת הכותרת - בילויבהחלקה על הקרח במרכז קנדה במטולה עם הילדים. היה כיף ומתיש. בהתחלה כמעט בכיתי. שנים גלשתי ואהבתי את זה כל כך כבר יותר מ 16 שנים לא עליתי על הקרח. לא מצאתי את הנעליים שלי והרגשתי על הקרח כאילו בחיים לא עשיתי את זה קודם ברחו לי הרגליים. לא ויתרתי. אחרי חצי שעה הרגשתי קצת יותר טוב. לא כמו פעם אבל לפחות לא כמו ציפור בלי כנפיים. אחרי שעתיים נפלתי על התחת... כנהוג בהחלקה על הקרח.בלבנון נבהלו מהזעזוע בקרקע. כאב לי בעצם הזנב. הייתי בטוחה שעשיתי נזק.... אבל המשכתי. אחרי 4 שעות יצאנו על 4. הכאב עבר למחרת. כלומר חזר למצב הרגיל של כאב גב תחתון השגרתי שלי. והכי טוב מבחינתי - למרות החופש ופיתוייו, ירדתי חצי קילו השבוע... יש!
מכיוון שאני שונאת לקום מוקדם, ותמיד רוכבים אחה,צ ניסינו משהו מתון - שמונה וחצי יצאנו לדרך. חלק היה מאוד חם אבל היו חלקים ממש ממש נעימים. אחר כך חזרנו לילדים וארוחת בוקר. כיף. זה היה סיום לשבוע חופשה מהעבודה. לינה בכפר יובל. האופניים נלקחו איתנו ושתי רכיבות בוקר הצדיקו את העניין. וגולת הכותרת - בילויבהחלקה על הקרח במרכז קנדה במטולה עם הילדים. היה כיף ומתיש. בהתחלה כמעט בכיתי. שנים גלשתי ואהבתי את זה כל כך כבר יותר מ 16 שנים לא עליתי על הקרח. לא מצאתי את הנעליים שלי והרגשתי על הקרח כאילו בחיים לא עשיתי את זה קודם ברחו לי הרגליים. לא ויתרתי. אחרי חצי שעה הרגשתי קצת יותר טוב. לא כמו פעם אבל לפחות לא כמו ציפור בלי כנפיים. אחרי שעתיים נפלתי על התחת... כנהוג בהחלקה על הקרח.בלבנון נבהלו מהזעזוע בקרקע. כאב לי בעצם הזנב. הייתי בטוחה שעשיתי נזק.... אבל המשכתי. אחרי 4 שעות יצאנו על 4. הכאב עבר למחרת. כלומר חזר למצב הרגיל של כאב גב תחתון השגרתי שלי. והכי טוב מבחינתי - למרות החופש ופיתוייו, ירדתי חצי קילו השבוע... יש!
גמדים קטנים
New member
היה חם!
6:34 יקיצה טבעית (נשבעת! הלכתי לישון ב-11 אתמול אחרי ההשכמה לצ'י גונג...) ידעתי שהיום אין אימון, ומצד שני לא אוהבת לרוץ בבוקר, ומצד שלישי הערב אין לי זמן, אז יצאתי להליכה (זה לא קורה אף פעם) והופתעתי מכמות האנשים שערים בשעה הזאת בשבת. יש אחלה אווירה על הטיילת. כולם נינוחים כאלה. קיוויתי לשחרר קצת את הארבע-ראשי שהתעללתי בו קשות אתמול אבל זה לא קרה. 9:24 SMS מחברי לקבוצה - "יש אימון היום?" "אם אתה בא אז יש" וכך שוב סגרתי 5 אימונים בשבוע (ואפס ריצות). כאמור היה חם... אנחנו מתאמנים מתחת לעץ אז המזגאוויר סביר אבל תסבירו לי איך (ולמה) אנשים רצים בשמש?!
6:34 יקיצה טבעית (נשבעת! הלכתי לישון ב-11 אתמול אחרי ההשכמה לצ'י גונג...) ידעתי שהיום אין אימון, ומצד שני לא אוהבת לרוץ בבוקר, ומצד שלישי הערב אין לי זמן, אז יצאתי להליכה (זה לא קורה אף פעם) והופתעתי מכמות האנשים שערים בשעה הזאת בשבת. יש אחלה אווירה על הטיילת. כולם נינוחים כאלה. קיוויתי לשחרר קצת את הארבע-ראשי שהתעללתי בו קשות אתמול אבל זה לא קרה. 9:24 SMS מחברי לקבוצה - "יש אימון היום?" "אם אתה בא אז יש" וכך שוב סגרתי 5 אימונים בשבוע (ואפס ריצות). כאמור היה חם... אנחנו מתאמנים מתחת לעץ אז המזגאוויר סביר אבל תסבירו לי איך (ולמה) אנשים רצים בשמש?!
ריצה 20 ק"מ עם הברך המוכה
הכאב קצת נחלש מאז יום חמישי ולכן יצאתי הבוקר לריצת 20 ק"מ מחוף הכרמל דרומה על כביש 4 עם חבורת רצי חוף הכרמל. תכננתי לרוץ לאט כדי לבדוק מה שלום הברך, אז בהלוך באמת רצתי 2 דקות לאט יותר משבוע שעבר, במיוחד בשל שיחה ערה ורצופה עם רץ חדש שהוא ואשתו צורפו על ידי אחד החבר'ה, אלא שהייתי צריכה להוציא את האנגלית שלי מהבוידעם בשביל זה... בחזור כבר הגברתי ככל שהברך אפשרה ועשיתי את הדרך חזרה בזמן זהה לזה של שבוע שעבר. בסיום הברך כאבה כבר יותר ועדיין כואבת. אח"כ ארוחת בוקר עם כל הרצים בחוף, ולקינוח ביקור בבריכה עם בן הזוג והבנות. כמו תמיד גנבתי לעצמי קצת זמן איכות בבריכה ועבדתי על תנועות ארוכות מאוד,הצלחתי לסיים בריכה של 50 מ' ב-32 תנועות חתירה! טוב, אחרי כל בריכה כזו הריאות שלי כמעט התפוצצו וניסו לצאת החוצה לבדוק מי מתעלל בהן כך... הברך כואבת גם בשחיה... ואחה"צ הוקדשו לאפיית עוגיות שיבולת שועל ועוגת שיש. מי שיבוא מחר בבוקר לרוץ בדרך נוף כרמל יזכה לטעימות
שבוע דבש
הכאב קצת נחלש מאז יום חמישי ולכן יצאתי הבוקר לריצת 20 ק"מ מחוף הכרמל דרומה על כביש 4 עם חבורת רצי חוף הכרמל. תכננתי לרוץ לאט כדי לבדוק מה שלום הברך, אז בהלוך באמת רצתי 2 דקות לאט יותר משבוע שעבר, במיוחד בשל שיחה ערה ורצופה עם רץ חדש שהוא ואשתו צורפו על ידי אחד החבר'ה, אלא שהייתי צריכה להוציא את האנגלית שלי מהבוידעם בשביל זה... בחזור כבר הגברתי ככל שהברך אפשרה ועשיתי את הדרך חזרה בזמן זהה לזה של שבוע שעבר. בסיום הברך כאבה כבר יותר ועדיין כואבת. אח"כ ארוחת בוקר עם כל הרצים בחוף, ולקינוח ביקור בבריכה עם בן הזוג והבנות. כמו תמיד גנבתי לעצמי קצת זמן איכות בבריכה ועבדתי על תנועות ארוכות מאוד,הצלחתי לסיים בריכה של 50 מ' ב-32 תנועות חתירה! טוב, אחרי כל בריכה כזו הריאות שלי כמעט התפוצצו וניסו לצאת החוצה לבדוק מי מתעלל בהן כך... הברך כואבת גם בשחיה... ואחה"צ הוקדשו לאפיית עוגיות שיבולת שועל ועוגת שיש. מי שיבוא מחר בבוקר לרוץ בדרך נוף כרמל יזכה לטעימות
אז ככה.....
כל שבת החבר'ה נפגשים לארוכה ב-7. הם בדרך כלל מהירים ממני אבל אנחנו מתחילים יחד ונפגשים בסיום. לפעמים כשנחה עליהם הרוח אז הם מחכים לי בתחנות מים וגם זה לא תמיד...... מצד שני, בחורה קשוחה כמוני לא צריכה וגם לא ממש רוצה, רחמנות וויתורים. בקיצור, אני נמצאת עכשיו בתקופת בניית בסיס לקראת תוכנית האימונים למרתון טבריה ובתקופה הזאת אני בארוכות של 24-25 ק"מ. מפאת החום, אמרתי לעצמי שאני ארוץ קצת לפני המפגש. ככה יצא לי חימום ואהיה פחות נעולה על הקילומטרז' כשיתחיל להתחמם. בעודי חושבת כך, כיוונתי שעון ל-6. למעשה, כיוונתי אחד ל-6 ואת השני ל-6.05 כי זאת השיטה שלי שמבטיחה שאני אקום. מבטיחה? כנראה שמדי פעם היא גם משקרת. השעון צלצל ב-6, אני זוכרת בבירור. אני גם זוכרת בבירור שכשכיביתי את השעון השני אמרתי לעצמי: לא נורא, אני לא אתחיל לפני כולם. אני ארוץ עם כולם ויעשה את כל ה-25 בלי שום קשר לכמה הם רוצים לעשות. אני גם זוכרת שבין היקיצה הראשונה לשניה חלמתי שאני מאחרת לזינוק בחצי מרתון בית שאן. איחור לזינוק ואי-יכולת למצוא את קו הזינוק זה חלום שחוזר אצלי פעם בחודש בערך. הפעם זה לא היה רק חלום. התעוררתי בבהלה ב-6.57. קפצתי מהמיטה, עשיתי פיפי, זרקתי על עצמי מכנסי ריצה וגופיה, לקחתי גרביים ואת נעלי הריצה ביד ורצתי לאוטו. לאוטו נכנסתי ב-6.59. ידעתי שאני לא אספיק למפגש אבל גם ידעתי שהם עומדים ומדסקסים מה יהיה המסלול להיום כ-ל ש-ב-ת מ-ח-ד-ש. גברים. ידעתי שאני אתפוס אותם ביציאה מהאצטדיון ואשאל לאן הם רצים ואמצא דרך להדביק אותם. וכך היה. אחרי שהם צעקו לי מה המסלול שהחליטו עליו נכנסתי לחניה, גרבתי את הגרביים, נעלתי את הנעליים וגיליתי את מה שכחתי - א. ללבוש תחתונים. בכלל. ודווקא לקחתי את מכנסי הריצה הכי קצרות שלי, שהן די קצרות. טוב, נו, כשאתכופף לשתות מהברזיה אצטרך לדאוג שאין מאחוריי אף אחד. ב. קוקיה. השיער שלי, שגם לא הספקתי להבריש הוא גם ככה קצת ארוך וממש פרוע ולא ידעתי איך לפתור את הבעיה. לרוץ בשיער פזור ממש לא בא בחשבון כי זה מאד מפריע לי. חפרתי באוטו ומצאתי סרט להזדהות עם איזושהי מטרה. השתמשתי בו לקשור את השיער. זה דווקא החזיק ממש טוב. ג. בודיגלייד. אוי וויי. למרות אלפי הקילומטרים שרצתי לאורך השנים, החלק העליון של הירכיים שלי עדיין מאוהבות אחת בשניה והן חייבות להתנשק ולהתחכך זו בזו לאורך כל הריצה. בקיץ זה ממש קטסטרופה אבל לא היה לי איך לפתור את הבעיה וסיימתי את הריצה משופשפת. ד. קרם הגנה. אני לא ממש בהירה אבל סיימתי את הריצה הזאת כאילו ביליתי שבוע באילת. יצאתי לדרך. פגשתי את החבר'ה. הבוקר המוטרף משהו גרם לגוף שלי להרגיש נסחב. נוסיף לזה את העובדה ש(תסלחו לי על הבוטות אבל...) לא הספקתי להתפנות לפני היציאה מהבית שזה מאסט אצלי וזה הפריע לי כל הריצה. גיחה לשיחים אף פעם לא מצליחה אצלי. אז רצתי די לאט. הצלחתי להחזיק עם החבר'ה הנחמדים מעמד בערך 5 ק"מ ואז הם דהרו קדימה. בסוף הם גם רצו רק 14 ק"מ ריצת קצב ואני רצתי 24 ק"מ ריצת נפח כך שרצתי בעצם לבד כי לא רק שהם היו בערך ק"מ לפניי, הם גם פנו חזרה כשאני הייתי רק בק"מ ה-9 ואני המשכתי לטיזלנאבי ורק אז חזרתי לאטצדיון שכשסיימתי את הריצה ממילא הם כבר מזמן פרשו הביתה אבל לפחות הם השאירו לי הודעה בסלולרי שהם גם לא השאירו לי בירה..... איזה מזל שמיהרתי כ"כ להדביק אותם הא?! הגעתי הביתה עייפה אך רצוצה וביליתי את יתר היום בגניחות עייפות.......
כל שבת החבר'ה נפגשים לארוכה ב-7. הם בדרך כלל מהירים ממני אבל אנחנו מתחילים יחד ונפגשים בסיום. לפעמים כשנחה עליהם הרוח אז הם מחכים לי בתחנות מים וגם זה לא תמיד...... מצד שני, בחורה קשוחה כמוני לא צריכה וגם לא ממש רוצה, רחמנות וויתורים. בקיצור, אני נמצאת עכשיו בתקופת בניית בסיס לקראת תוכנית האימונים למרתון טבריה ובתקופה הזאת אני בארוכות של 24-25 ק"מ. מפאת החום, אמרתי לעצמי שאני ארוץ קצת לפני המפגש. ככה יצא לי חימום ואהיה פחות נעולה על הקילומטרז' כשיתחיל להתחמם. בעודי חושבת כך, כיוונתי שעון ל-6. למעשה, כיוונתי אחד ל-6 ואת השני ל-6.05 כי זאת השיטה שלי שמבטיחה שאני אקום. מבטיחה? כנראה שמדי פעם היא גם משקרת. השעון צלצל ב-6, אני זוכרת בבירור. אני גם זוכרת בבירור שכשכיביתי את השעון השני אמרתי לעצמי: לא נורא, אני לא אתחיל לפני כולם. אני ארוץ עם כולם ויעשה את כל ה-25 בלי שום קשר לכמה הם רוצים לעשות. אני גם זוכרת שבין היקיצה הראשונה לשניה חלמתי שאני מאחרת לזינוק בחצי מרתון בית שאן. איחור לזינוק ואי-יכולת למצוא את קו הזינוק זה חלום שחוזר אצלי פעם בחודש בערך. הפעם זה לא היה רק חלום. התעוררתי בבהלה ב-6.57. קפצתי מהמיטה, עשיתי פיפי, זרקתי על עצמי מכנסי ריצה וגופיה, לקחתי גרביים ואת נעלי הריצה ביד ורצתי לאוטו. לאוטו נכנסתי ב-6.59. ידעתי שאני לא אספיק למפגש אבל גם ידעתי שהם עומדים ומדסקסים מה יהיה המסלול להיום כ-ל ש-ב-ת מ-ח-ד-ש. גברים. ידעתי שאני אתפוס אותם ביציאה מהאצטדיון ואשאל לאן הם רצים ואמצא דרך להדביק אותם. וכך היה. אחרי שהם צעקו לי מה המסלול שהחליטו עליו נכנסתי לחניה, גרבתי את הגרביים, נעלתי את הנעליים וגיליתי את מה שכחתי - א. ללבוש תחתונים. בכלל. ודווקא לקחתי את מכנסי הריצה הכי קצרות שלי, שהן די קצרות. טוב, נו, כשאתכופף לשתות מהברזיה אצטרך לדאוג שאין מאחוריי אף אחד. ב. קוקיה. השיער שלי, שגם לא הספקתי להבריש הוא גם ככה קצת ארוך וממש פרוע ולא ידעתי איך לפתור את הבעיה. לרוץ בשיער פזור ממש לא בא בחשבון כי זה מאד מפריע לי. חפרתי באוטו ומצאתי סרט להזדהות עם איזושהי מטרה. השתמשתי בו לקשור את השיער. זה דווקא החזיק ממש טוב. ג. בודיגלייד. אוי וויי. למרות אלפי הקילומטרים שרצתי לאורך השנים, החלק העליון של הירכיים שלי עדיין מאוהבות אחת בשניה והן חייבות להתנשק ולהתחכך זו בזו לאורך כל הריצה. בקיץ זה ממש קטסטרופה אבל לא היה לי איך לפתור את הבעיה וסיימתי את הריצה משופשפת. ד. קרם הגנה. אני לא ממש בהירה אבל סיימתי את הריצה הזאת כאילו ביליתי שבוע באילת. יצאתי לדרך. פגשתי את החבר'ה. הבוקר המוטרף משהו גרם לגוף שלי להרגיש נסחב. נוסיף לזה את העובדה ש(תסלחו לי על הבוטות אבל...) לא הספקתי להתפנות לפני היציאה מהבית שזה מאסט אצלי וזה הפריע לי כל הריצה. גיחה לשיחים אף פעם לא מצליחה אצלי. אז רצתי די לאט. הצלחתי להחזיק עם החבר'ה הנחמדים מעמד בערך 5 ק"מ ואז הם דהרו קדימה. בסוף הם גם רצו רק 14 ק"מ ריצת קצב ואני רצתי 24 ק"מ ריצת נפח כך שרצתי בעצם לבד כי לא רק שהם היו בערך ק"מ לפניי, הם גם פנו חזרה כשאני הייתי רק בק"מ ה-9 ואני המשכתי לטיזלנאבי ורק אז חזרתי לאטצדיון שכשסיימתי את הריצה ממילא הם כבר מזמן פרשו הביתה אבל לפחות הם השאירו לי הודעה בסלולרי שהם גם לא השאירו לי בירה..... איזה מזל שמיהרתי כ"כ להדביק אותם הא?! הגעתי הביתה עייפה אך רצוצה וביליתי את יתר היום בגניחות עייפות.......
בודיגלייד
הוא תכשיר מדהים! הוא נגד שפשופים והיתרונות העצומים שלו הם שהוא לא מלכלך, הוא לא שומני, הוא נספג אבל ממשיך לעבוד והוא עובד לאורך שעות (אפילו מחזיק לי מרתון שלם). אין לי שום מושג איך הוא עובד אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. אפשר גם להשיג אותו כבר בארץ אצל טיים טריאל. מומלץ בחום! (no pun intended.....)
הוא תכשיר מדהים! הוא נגד שפשופים והיתרונות העצומים שלו הם שהוא לא מלכלך, הוא לא שומני, הוא נספג אבל ממשיך לעבוד והוא עובד לאורך שעות (אפילו מחזיק לי מרתון שלם). אין לי שום מושג איך הוא עובד אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. אפשר גם להשיג אותו כבר בארץ אצל טיים טריאל. מומלץ בחום! (no pun intended.....)
גמדים קטנים
New member
בשביל זה יש חברים!
סוס של נייר
New member
שישי - אימון מצויין
שוב, אימון בקפיצות מכשולים. על אף שהמכשולים נמוכים יחסים, הפעם עשינו סדרות של כמה מכשולים עם מרחקים שונים. זו רכיבה שדורשת ממני יכולות טכניות מדוייקות יותר וזריזות בתגובה, והכי חשוב - הרחבת הגבולות מבחינה מנטלית. הסוס היה מבסוט, התחמם וקצת ניער אותי, ועל אף שנלחצתי בהתחלה, התאפסתי על עצמי ושמרתי על שיווי משקל ועל החזרתו למסגרת. במושגי אופניים - זו רכיבה טכנית יחסית, אל שהכוחות שפועלים עלי ועל "הכלי" שלי, הם לא רק הכבידה והכוחות הפיזיקליים האחרים - אלא גם רצונו החופשי של הסוס
סה"כ - התקדמות יפה שתשרת אותי גם במטרות האחרות של הרכיבה. בשבת - הבוקר הוא קודש הרכיבה של בעלי (כביש - נפח) ואח"כ מנוחה עבורו, כך שאני מנוטרלת עם הילדים. הפעם לא היתה לי הזדמנות לרכיבת אחה"צ בגלל אירוע, ולכן מחר אשכים קום לרכיבת בוקר. מקווה לתחושה טובה ולכח, לתיקון החוויה האחרונה. שבוע טוב לכולן
שוב, אימון בקפיצות מכשולים. על אף שהמכשולים נמוכים יחסים, הפעם עשינו סדרות של כמה מכשולים עם מרחקים שונים. זו רכיבה שדורשת ממני יכולות טכניות מדוייקות יותר וזריזות בתגובה, והכי חשוב - הרחבת הגבולות מבחינה מנטלית. הסוס היה מבסוט, התחמם וקצת ניער אותי, ועל אף שנלחצתי בהתחלה, התאפסתי על עצמי ושמרתי על שיווי משקל ועל החזרתו למסגרת. במושגי אופניים - זו רכיבה טכנית יחסית, אל שהכוחות שפועלים עלי ועל "הכלי" שלי, הם לא רק הכבידה והכוחות הפיזיקליים האחרים - אלא גם רצונו החופשי של הסוס
רצנו ונחנו אחרי חופשה בגליל המערבי
מה שאומר שבמהלך השבוע זכיתי לרוץ במישור ולראות שוב שהקצב משתפר פלאים והפעם, בלי שהדופק ישתולל מדי. כיף להרגיש את הכושר עולה ולהוריד ממוצעי דופק בלי לפגוע במהירות. על יתר החופשה כתבתי ואכתוב בבלוג הבעיה של ריצה בנהריה באוגוסט היא שחלק מהטיילת מוקדש לאירועי קיץ והחלק שלא, חשוך מאד. כך שהמהירות שלי נפגעה בודאי מהעובדה שרצתי בחשיכה סמיכה למדי.... למחרת לא רצתי. היה לנו ערב חביב עם חברים. דחיתי לשישי. חזרנו ישר לספינינג העברי של יום ה'. למחרת חזרתי לריצה והרגשתי כאילו לא רצתי שנים... היום נפגשנו עם חברים טובים. לפני שבוע פגשתי אותם מולי בריצה והיום בילינו אצלם וקבענו לנסוע יחד למירוץ של נייקי באוקטובר. יתכן שנתאמן יחד לחצי מרתון עין גדי. אני מקווה שזה לא מוקדם מדי עבורי. לקינוח הסופ"ש דחיתי את הריצה הקצרה של הסופ"ש. זו שהייתי אמורה לרוץ ברביעי. היה כיף.
מה שאומר שבמהלך השבוע זכיתי לרוץ במישור ולראות שוב שהקצב משתפר פלאים והפעם, בלי שהדופק ישתולל מדי. כיף להרגיש את הכושר עולה ולהוריד ממוצעי דופק בלי לפגוע במהירות. על יתר החופשה כתבתי ואכתוב בבלוג הבעיה של ריצה בנהריה באוגוסט היא שחלק מהטיילת מוקדש לאירועי קיץ והחלק שלא, חשוך מאד. כך שהמהירות שלי נפגעה בודאי מהעובדה שרצתי בחשיכה סמיכה למדי.... למחרת לא רצתי. היה לנו ערב חביב עם חברים. דחיתי לשישי. חזרנו ישר לספינינג העברי של יום ה'. למחרת חזרתי לריצה והרגשתי כאילו לא רצתי שנים... היום נפגשנו עם חברים טובים. לפני שבוע פגשתי אותם מולי בריצה והיום בילינו אצלם וקבענו לנסוע יחד למירוץ של נייקי באוקטובר. יתכן שנתאמן יחד לחצי מרתון עין גדי. אני מקווה שזה לא מוקדם מדי עבורי. לקינוח הסופ"ש דחיתי את הריצה הקצרה של הסופ"ש. זו שהייתי אמורה לרוץ ברביעי. היה כיף.
efratramati
New member
שבת של רכיבה וריצה...
בוקר - רכיבת שטח בבן שמן . משהו כמו שעה וארבעים. כמו לרכב בסאונה. אחהצ - ריצה בטיילת עם השקיעה. 10 קמ בדופק נמוך. האמת היה כיף לרוץ זמה בשעה הזו - הרבה מוזיקה. קפוארה. אנשים מבסוטים. חייבת לומר שהתחשק לי נורא לעצור להוריד בגדים ולהיכנס למים לשחיה של שקיעה.
בוקר - רכיבת שטח בבן שמן . משהו כמו שעה וארבעים. כמו לרכב בסאונה. אחהצ - ריצה בטיילת עם השקיעה. 10 קמ בדופק נמוך. האמת היה כיף לרוץ זמה בשעה הזו - הרבה מוזיקה. קפוארה. אנשים מבסוטים. חייבת לומר שהתחשק לי נורא לעצור להוריד בגדים ולהיכנס למים לשחיה של שקיעה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.