תקופת בית שני
היתה תקופה מאוד מבולבלת לעם היהודי בציון. השלטון הרומי הרס באופן שיטתי את המבנה הדתי והחברתי ויצר פילוג בעם. שלושת הזרמים העיקריים נקראו פרושים, צדוקים ואיסיים. כל נושא המשיח גם הוא היה בעייתי. תודעת המשיח והאם מדובר באדם בשר ודם או במלאך היא דיון ארוך ורב שנים בתרבות ובדת היהודית. כנראה שהיה אדם כזה (ישוע) שעיקר פעולתו היה באיזור הכנרת ושהלך ובנה לו קהל מעריצים (מאמינים) עד שהגיע לירושלים להתריע על השחיתות בעם ועל ההתרחקות מהאמונה. ישוע חשב שיש צורך בתיקונים מרחיקי לכת, והתסיסה שיצר גרמה למותו. (כנראה אינטרס משותף של הרומאים וקבוצה מסויימת בעם היהודי). להבנתי כשיש תקופה של בלבול וסכנה, אנשים נוטים לחפש משענת רוחנית. רוב האנשים בעבר חשבו שהישועה תגיע מגורם חיצוני להם והיום יותר ויותר אנשים מבינים שהישועה מתחילה בתוכם ומהם עצמם. נכון שגם עכשיו יש הרבה שמחכים לישועה החיצונית. הרעיונות שישוע הביא היו מאוד יוצאי דופן לתקופתו ולא היה הרבה סיכוי שיטמעו (למעט אותה קבוצת מאמינים). הוא הקדים את זמנו, כמו שאומרים. לאחר מותו התחיל תהליך של העברת הרעיונות לאירופה הפאגנית עד שבשנת 331 לספירה קיבל הקיסר הרומאי את הדת החדשה כדת האימפריה הרומית. כדרכם של רעיונות, (הטלפון השבור של אפרים), הם הלכו והשתנו ככל שהתרחקו מהמקור, והדת החדשה הפכה אלימה וקיצונית. השאלות שאת מעלה הם שאלות מעניינות שאין לי כמובן תשובה עליהן. באתר אהבה של סמדר ברגמן יש לא מעט חומר מתוקשר בנושא אם מתחשק לך להתעמק. סליחה על ההרצאה הארוכה ושבוע טוב