שבת שלום לכם
רציתי לבקש אימון בנוגע לזוגיות. אני מוצאת שבשנים האחרונות , מכל מיני סיבות ותירוצים, אני מתקשה לפתח קשרים זוגיים. אני אתחיל מזה שאני אם לילדה קטנה, ושזו באמת משימה לא פשוטה לבצע לבד ולקח זמן עד שהתחלתי לצאת ולהכיר. למרות זאת אני יכולה לומר על עצמי שאני אישה שנראית טוב בדרך כלל, מעניינת, כזו שאנשים רוצים בקרבתה. בנוסף, אם עד לא מזמן הרגשתי ש"קשה לי להכיר" היום אני כבר לא מרגישה ככה, מרגישה שמזדמנות הזדמנויות בדרכי ושזה יותר קל. אני מניחה שגם העובדה שאני בחופשה יחסית כרגע (אני עובדת בעיקר במערכת החינוך, ובנוסף מעבירה סדנאות, וגם יעוצים אישיים, משהו שהוא בין אימון ליעוץ) משאירה לי יותר זמן פנוי לצאת ולהכיר. עם זאת, מאד קשה לי ליצור קשר. אני נפגשת עם בחור פעם או לכל היותר פעמיים, לעיתים משוחחים מעט בטלפון ואני לא ממשיכה. בדרך כלל זו אני שנעלמת או נאלמת או מודיעה שלא מתאים (האמת שבדרך כלל אני כה משועממת שהצד השני קולט את המסר במהירות ואני אפילו לא צריכה להגיד), או שקרה גם שהצד השני נעלם (קורה לי פחות). היה לי לפני מספר חודשים קשר די קצר (משהו כמו חודשיים) וזה היה חריג. לא תמיד זה היה ככה, בעבר יצאתי עם בחורים והייתי מאד פעילה, היו לי יחסים ארוכים (מגורים משותפים), קצרים, סטוצים, כל מיני. ברור שהעובדה שכל יציאה מהבית מצריכה סידור לילדה שנמצאת איתי כמעט תמיד לא מקלה, וגם לא העובדה שבשנת הלימודים אני מאד עייפה ועמוסה בעבודה אבל בתחושה שלי לא שם הקושי אלא בהתייחסות שלי לכל הנושא. לפעמים נדמה לי שאני לא באמת רוצה זוגיות, שזה פשוט איזו אמירה כזו שנראית לי נכונה. מצד שני, בקשר האחרון שהיה לי , על אף שהיה קצר, היתה לי חוויה מאד טובה מבחינות רבות (ושיעורים ללמוד מהם הלאה) ובאמת שהייתי רוצה להיות במקום שמעוניין בכיף הזה שמתאפשר בתוך זוגיות.
רציתי לבקש אימון בנוגע לזוגיות. אני מוצאת שבשנים האחרונות , מכל מיני סיבות ותירוצים, אני מתקשה לפתח קשרים זוגיים. אני אתחיל מזה שאני אם לילדה קטנה, ושזו באמת משימה לא פשוטה לבצע לבד ולקח זמן עד שהתחלתי לצאת ולהכיר. למרות זאת אני יכולה לומר על עצמי שאני אישה שנראית טוב בדרך כלל, מעניינת, כזו שאנשים רוצים בקרבתה. בנוסף, אם עד לא מזמן הרגשתי ש"קשה לי להכיר" היום אני כבר לא מרגישה ככה, מרגישה שמזדמנות הזדמנויות בדרכי ושזה יותר קל. אני מניחה שגם העובדה שאני בחופשה יחסית כרגע (אני עובדת בעיקר במערכת החינוך, ובנוסף מעבירה סדנאות, וגם יעוצים אישיים, משהו שהוא בין אימון ליעוץ) משאירה לי יותר זמן פנוי לצאת ולהכיר. עם זאת, מאד קשה לי ליצור קשר. אני נפגשת עם בחור פעם או לכל היותר פעמיים, לעיתים משוחחים מעט בטלפון ואני לא ממשיכה. בדרך כלל זו אני שנעלמת או נאלמת או מודיעה שלא מתאים (האמת שבדרך כלל אני כה משועממת שהצד השני קולט את המסר במהירות ואני אפילו לא צריכה להגיד), או שקרה גם שהצד השני נעלם (קורה לי פחות). היה לי לפני מספר חודשים קשר די קצר (משהו כמו חודשיים) וזה היה חריג. לא תמיד זה היה ככה, בעבר יצאתי עם בחורים והייתי מאד פעילה, היו לי יחסים ארוכים (מגורים משותפים), קצרים, סטוצים, כל מיני. ברור שהעובדה שכל יציאה מהבית מצריכה סידור לילדה שנמצאת איתי כמעט תמיד לא מקלה, וגם לא העובדה שבשנת הלימודים אני מאד עייפה ועמוסה בעבודה אבל בתחושה שלי לא שם הקושי אלא בהתייחסות שלי לכל הנושא. לפעמים נדמה לי שאני לא באמת רוצה זוגיות, שזה פשוט איזו אמירה כזו שנראית לי נכונה. מצד שני, בקשר האחרון שהיה לי , על אף שהיה קצר, היתה לי חוויה מאד טובה מבחינות רבות (ושיעורים ללמוד מהם הלאה) ובאמת שהייתי רוצה להיות במקום שמעוניין בכיף הזה שמתאפשר בתוך זוגיות.
