שבת-שני 1-3.4.06

[זה קל זה פשוט]

ראשון 22:00 2.4.06

הגעתי כבר עייפה אחרי שני שיעורים. ודאובה בברך. ואחרי הליכות הלוך ושוב מאיזור השיעור לפגישה וחוזר

נותנת לבן את המידע על הברך. אומר לי לקלוט שאני אדם שרוב הזמן הברך שלו במצב מצויין. לקלוט את זה ולנסות להרגיש שאני אדם שהברך שלו רק לפעמים כואבת והרבה פעמים היא במצב נפלא. (עולה לי להגיד אבל שהיא כואבת רק כשמנסה לעשות דברים מסויימים, באמת חוכמה כשלא כואבת, זה כשאני לא עושה שום דבר... מבקש שאשתדל לא להגיב בנושא הזה, כי סביר שהתגובות שעולות לא נקיות.) שוב בן מדבר על זמן הפגישה שמתחילה בעשרה ל... ושלרוב לא משתמש בה. הפעם ריב יהיה עוגן בדרך. בן מדבר איתי בדרך: על להתייחס להליכה כמחזקת ומבריאה וטובה לרגליים. על ליצור דימוי של ספורטאית מגניבה, שמזיעה, ספורטיבית כזאת. על כך שכמו שרמת יכולת הריפוי שלי בעקבות ההכשרה שלי והעבודה בתחום, גורמת לכך שכשנגיע ללמוד את זה בפועל אתחיל ממקום אחר מאנשים אחרים, אז כך יש גם כל מיני אנשים בשמבאלה שלמדו אמנויות לחימה, גם שנים רבות לפני שהגיעו לשמבאלה. ואז בדרך העליתי נושא נוסף ובן אמר שאני לא אותו בן אדם כמו שהייתי לפני כמה זמן. לעשות מהתחלה. ממש מהתחלה. זאת תהיה התנסות מעניינת. בטח יכולה לעשות את זה אם זאת של פעם הצליחה. (החלק הזה הוא בעיקר תזכורת לעצמי...) מגיעים. רוצה להשתין ובן אומר ללכת גם אם אאחר. אכן מגיעה שניה אחרי הברכה. להיזכר בכל התנועות שלמדנו אי פעם. המממ... תוך כדי מקבלת לקדם את רועי ושמואל ולהמשיך את השיעור לשאר מלבד לירן. לא הרגשתי מחוברת כל כך. מין עייפות כזאת ולא הייתי מאד שלמה עם העבודה שעשיתי בתרגיל הזה שקיבלתי. מין ניתוק כזה. מוזר. רועי טרום חימום ואלה חימום וגמישות. כשרועי ושמואל מעבירים מידע ונותנים מידע איתי על נושא של אימון אחרים. ואז רועי מעביר טכניקה לכולם. בן לוקח את השיעור בחזרה ומבקש שאחשוב על מה שהוא אמר לי לפני השיעור. הוא מגיע מדי פעם ומדגיש את זה שכל המחשבות והתגובות הרגשיות שקשורות לברך ולגוף הם לא שלי באמת. לא לנכס אותם לעצמי. לא באמת ישבתי ובחרתי אותן. הן אוטומטיות כמו עצימת עיניים בנפנוף מולן. לא להתייחס כאילו הן קשורות אליי בכלל. לראות שאני אדם שהברך שלו חלק מהזמן ממש במצב מצוין. כשחשבתי על זה וניסיתי לקלוט את זה היה שלב שעשיתי תנועות מגניבות כאלה, כאילו שאני באיזה סרט קונגפו טאיצ'י מגניב כזה. זה מהפנט לפעמים להרגיש את היכולת המדהימה שיש בתוכי. יכולת תנועה מגניבה ביותר וממש יפה. זה מכאיב מול חוסר היכולת לממש אותה בינתיים. זה מה שהכי מכאיב לי. חוזרת לכולם. לעשות בעיטות בזוגות, אני מול ראש דמיוני. עשיתי את זה מבלי להתייחס רגשית לכלום. פשוט עושה. אז מה אם זה בגובה דשא אם לא רוצה להכאיב, ובמהירות של צב מצוי. ניסיתי פשוט לא להזדהות עם מה שעובר בתוכי ורק לעבוד. ואז שאלות על קרבות של אלה ויחיאל. אלה שואלת על זה שקרב אמיתי נגמר תוך זמן ממש קצר ועל קושי בנשימה אם באמת נותנת את כולה ועל למה לא עושים בעצם רק קרבות קצרים ועוד. בן עונה בין היתר שבאימון שעושים בשלב הזה מנסים בין היתר לרכוש את היכולת הבסיסית לסגירה של המרחב שלי מפני נגיעות. ועושים את זה באופן שיהיה גם רלבנטי הלאה, כלומר לא בולמים בעיטה עם האצבע... ואז עומדים מול בן. תשומת לב של ריפוי. לראות שכל הזמן קורה ריפוי בגוף. אפשר פשוט לאפשר לו, או לנסות לתמוך ולהגביר, או לדמיין. והסתיים השיעור. יכולים להשתמש בזה. בעצם יודע שנשתמש בזה...

 

[זה קל זה פשוט]

נדמה לי שזה היה בשיעור הזה...

שבן דיבר על כך שיש שלושה מצבים בתוך שיעור: או שמאמנים את עצמנו או שמאמנים אחרים או שמאומנים על ידי אחרים. משהו כזה. לראות איך אנחנו בכל אחד מהמצבים האלה. היה יותר ועם דגש, אבל שלא זוכרת כרגע...

 

[efratoio]

ראשון 22:00

שיעור ליד התחנת רכבת, במקום היפה עם הדשא. בדרך פגשתי את גלי ובוזי - אז זאת גלי המיסתורית! מגיעה לדשא ומתיישבת ליד השאר. בן מוחא כפיים ואנחנו באים אליו. הוא אומר שזאת הפגישה ולא השיעור, והוא מחא כפיים כדי להחזיר את תשומת ליבנו לכך שיש מפגש לפני כל שיעור. מה העניין עם המפגש הזה? המשמעות היחידה שיש לו בעיניי זה ההפרדה בין המציאות לבין השיעור ע"י המפגש. וזהו. אני אמורה לנצל את המפגש איכשהו? גם ככה אני תמיד מספיקה להגיע רק 5 דקות לפני שמתחיל המפגש, וזה כשאני ממהרת. טוב. את המפגש ננצל כדי להגיע למקום השיעור. נהדר, יש מפגש פרודוקטיבי הפעם. מפגש זאת מילה נורא מצחיקה. מ-פ-ג-ש. טוב. בדרך אני הולכת עם המעיל על הראש, ומדי פעם אני מדלגת קצת. יש לי את המצב רוח המשועשע הזה שקורה לפעמים. מגיעים למקום של השיעור. אני הולכת לעשות פיפי. כשאני חוזרת כולם עומדים במקום ועוצמים עיניים, אז גם אני עושה את זה. אני מנסה להרגיש את המרחב והאנשים יותר טוב. יש ברכה ורועי מעביר טרום-חימום. הוראה של רועי - לא להרפות כמו שאנחנו רגילים. איזה קטעים, בדיוק עכשיו - אני לא מרפה כמו שאני רגילה! הבאמת צירוף-מקרים? ואז יש את הקטע המוזר של הנשימות. הפעם אני מדמיינת שמתי שאני שולחת את היד אני לוקחת אליה נקודת אור צבעונית. אלה מעבירה חימום. בזמן האחרון כל פעם שאני עושה בעיטה בא לי נורא לבכות. מה נסגר איתי. זה גם נראה לי ממש מפרך לעלות את הרגל את כל הדרך עד שהיא תגיע למעלה, אני לא מבינה איך מישהו מצפה ממני לעשות את זה. ואני גם לא מצליחה לנשום בזמן שאני בועטת. טוב מתי החימום נגמר כבר? והוא נגמר. אני נשארת על הרצפה ומצמידה את הראש אליה. מיגרנה. גמישות עצמאית, ואז כל אחד מעביר תרגיל גמישות. רועי מעביר טכניקה, אני עובדת עם דני. דני מאוד עייף, אני מאוד רגועה. מאוד מאוד רגועה ממש ממש רגועה. טוב אני לא רגועה אני פשוט מרחפת לגמרי. לגמרי. יש לי סחרחורת. דלית לוקחת אותי ואת עמית לעבוד עם רועי על עבודת כתפיים. רועי אומר שעוד מעט נהיה ברמה חדשה בעבודת כתפיים. זה משמח אותי כי הפסקתי להנות מעבודת כתפיים בזמן האחרון. אנחנו נוגעים אחד לשני בכתפיים בלי להסיט את הצד השני. אח"כ עם להסיט לפעמים. ואח"כ עבודה מלאה. אני מאוד איטית, אבל איכשהו אני מרגישה שהריחוף תורם לי כרגע. אני מנסה לשלב את מצב הרוח שלי עם העבודה. אני מחליטה לקבל את הרמה שתהיה לי כתוצא מכך. היא די נמוכה בעיניי, מצד שני מה אני מבינה? עוברים לעבוד על טכניקה. זאת טכניקה של 1.בעיטה 2.הסטת ענן 3.לפיתה של הרגל 4.עמידה מאחורי היריב 5.מכה לחזה. בטכניקה הסופית המטרה היא להפיל. אני ועמית לא מגיעים לקטע של המכה על החזה, אלא נופלים באופן וולונטרי על הרצפה בעיצומו של שלב 4. אני מנסה לשמור על שיווי משקל וכל פעם מופתעת שזה יותר קשה ממה שחשבתי. מסיימים עבודה, וג'דיי אומר שאנחנו לא יודעים את הטכניקה, ואין לנו כלים כרגע לחוות אותה. חוזרים לקבוצה ועובדים על בעיטות. אני עם אבנר. בעיטת צד ואח"כ בעיטת סיבוב. גרררררר. נחמד לעבוד עם אבנר והוא בועט ממש טוב. גררררר. בן מוציא אותי מהעבודה ואני מתחילה קרב עם אלה. אני לא במצב רוח לקרב. מה זה מצב רוח לקרב? אני לא יכולה לענות על השאלה הזאת. אסור לצאת מהריבוע. לאפשר לעצמנו חופש תנועה. מיגרנה. אני מחליטה לעשות כמיטב יכולתי, ובו זמנית להניח לעצמי לעשות מה שאני יכולה. אני בטח משתפרת בלי לשים לב בכלל. ואז קול קטן מבצבץ: "ככה נהיים בינוניים..." אני מותשת לגמרי מבחינה נפשית ויותר ממוכנה להיות בינונית כרגע. לא באמת. אני פשוט לא מאמינה לקול הקטן הזה. מגניב. אחר כך הדגש הוא על הנאה. אני לא נהניתי עד עכשיו ואני מצליחה קצת קצת להשתפר בזה. ואז הדגש הוא על לא לבזבז אנרגיה. אני מבזבזת כל כך הרבה אנרגיה. שוב פעם יש קטע של צירוף מקרים, כי כבר כמה ימים אני מנסה להסביר לעצמי משהו ואז, בן מסביר את זה אחרת וזה כל כך מופלא! ואז מתכנסים שוב. יש דגש על תשומת לב לריפוי שמתרחש כל הזמן. ברכה. וואו כמה כתבתי

 

[זה קל זה פשוט]

../images/Emo24.gif

 

[carmelidia]

../images/Emo24.gif היית חסרה אתמול

 

[efratoio]

../images/Emo24.gifחמודה!

 

[carmelidia]

3.4 שני ערב: טכניקות מגניבות ../images/Emo28.gif

לפני השיעור: מזמן לא בחרתי תדר לשיעור, עיצבתי בדרך תדר של קסם בצבעי כתום וצהוב כזה. בהגעה ניגשתי לטל כהן לעשות קרב איטי (כלומר: היא איטי ואני בקצב רגיל!

) העבודה איתה מושכת אותי למעלה ואני משתפרת תוך כדי ומקבלת המון בטחון לשיעור. כשאנחנו מתחממות אנחנו מורידות כל מני בגדים ופתאום אני חושבת איך אין תרגיל כזה "סטריפ קרב" - כל סימון מורידים בגד. יכול להיות מעניין, לא?

ברכה עם מיכל. מיקוד בנשימה. להתחלק לזוגות. אני נעמדת עם וארה אבל מיכל מבקשת שנחליף ולא נהיה עם מי שעמד לידנו. אני מגיעה לצביקה שמתארח. מיכל מנחה שנתחיל לעבוד יחד. נקודה. אני שואלת מה בא לו לעשות, הוא אומר לעבוד על בעיטות. אני מציעה שנתחיל ברגליים מתחת לגובה ברכיים (לי בא להמשיך לשפר את עבודת הרגליים שלי אז אני משלבת בין הרצון שלו לעבוד על בעיטות לבין הרצון שלי להתקדם בקרבות). אנחנו ממשיכים לרגליים בגובה מתניים ואז רגליים מלא ובסוף קרב סימונים עדין (שלא באמת יוצא כזה עדין). העבודה ארוכה למדי, אני שמה לב שליעוז עבר להיות אחראי עלינו ומדי פעם הוא נותן לנו הערות כמו: היו מודעים לכל האפשרויות שהרגליים שלכם יכולות לעשות, לנתר, להסתובב, כל הטווח. או להיות מודעים לשני הזוגות האחרים שנותרו בתוך השיעור הזה ולראות תוך כדי עבודה מה הם עושים (אומיד ודנה, בוזי ושי ר. - היה קשה להבין מה הם עושים ממבט חטוף, בוזי ושי אולי עבדו על שילובי טכניקות בקרב או איך להסיט כל מני סימונים בידיים, דנה ואומיד נראו כמנהלים מעין קרב סימונים עדין אבל עצרו הרבה לדבר, זה לא היה ברור). בהתחלה אני מאד בתשומת לב לטווח, כשאני נשארת בטווח של צביקה אני קצת מסתבכת שם ואני צריכה לסמן לכל הכיוונים במיוחד לראש, אבל אני מסתבכת ברגליים. אני עוד לא קולטת מספיק מהר הזדמנויות, אני עוצרת התקפה שלו ולא מנצלת זאת מיד לבעיטה. לפחות אני רואה את הפספוסים. אנחנו מתעייפים קצת ועוברים להזזות. ליעוז מוסיף לנו שנדמיין משהו שעוזר לנו לשמור על יציבות, אבל התעייפתי מאד ואני נכנעת בכל פעם, אני מרגישה שאין לי מספיק אנרגיה לתרגיל הזה, מתישהו גם עוברת איזו תחושת ייאוש. ליעוז קורא לשלושת הזוגות, אומר לנו להחליף זוגות ולעשות ידיים מלא. אני עם אומיד, הוא כזה מצחיק כשהוא נהיה מאד רציני כזה ועושה פרצופים תמהים על כל מני דברים. אח"כ דנה'לה ואיתה אני נשארת עד סוף השיעור. דנה הרבה יותר חזקה בעבודת רגליים, אני מצליחה לסמן לה ראש יותר מדי בידיים. הדגש שלי מאז שבוע שעבר הוא שמירת פנים על חשבון הכל. כמעט בלתי אפשרי להגיע לראש שלי, רק אם אני מאבדת ריכוז בדגש שלי לרגע. ליעוז מלמד 2 טכניקות מגניבות ומדהימות: פרטנר בא לחנוק, אנחנו עם רגל אחת קדימה וידיים חופשיות. הידיים עולות בהצלבה מלמטה בין הידיים של החונק מסיטות את הידיים שלו הצידה והפנים שלו פוגשות את המרפק של היד התואמת לרגל הקדמית בין אם היא עליונה או תחתונה. מבלי שנזוז בכלל. בתרגול זה מפריע לי כי אני מרגישה חשופה, הידיים של דנה נשארות על הכתפיים שלי ויכולות לחזור להזיק. אני מציעה לתפוס אותן וזה מרגיש יותר טוב. דנה מציעה להשליך אותן הצידה כמו הצלפה כזו. זה גם עובד יופי. ליעוז מאשר את השכלולים שלנו ואנחנו מאד נהנות מזה. דנה גם רואה איך אפשר להמשיך את התנועה הזו בקרב כי הידיים של מי שהגן על הצוואר שלו מוצלבות וזה קל לתפוס אותן ולנטרל אותן אחורה, שיחנוק את עצמו כזה. טכניקה שניה: מוצא מוצלב, פרטנר יוצא באגרוף, הסטת קוף, יד שניה מגנה על מרפק, רגל קדמית מתקדמת אל קצת מאחורי הרגל של הפרטנר, כף היד שהסיטה עולה במאונך אל הצוואר מאחורי האוזן של הפרטנר, ואז פשוט בטוויסט כזה של הידיים הראש שלו הוא כלפי החזה שלנו ואנחנו רק בעזרת היד ואולי קצת כיפוף ברגל הקדמית מפילים את הפרטנר לרצפה. אם הוא מתנגד אפשר לשים רגל קצת יותר קדימה ולישר אותה. ליעוז מתקן לנו את הטוויסט למשהו קצת יותר טוויסטי. דנה תומכת בגב בצורה מגניבה כשהיא מפילה זה ממש כיף ליפול. נקראים לעבודה פנימית, אני זוכרת שהיא היתה טובה אני פשוט לא ממש זוכרת אותה, הייתי כל כך עייפה כבר. נכנסתי להרפייה עמוקה ושכחתי את ההנחיה, שמעתי רק מתי לפתוח עיניים, כמו בהיפנוזה. ברכה. כמה צעדי סלסה עם אומיד. קולינה.

 

[carmelidia]

שכחתי שהיה עוד תרגיל אחרי ההזזות

ליעזו נתן לצביקה ולי תרגיל גרסא של סטיקי הנדס שעוזר לשמור על יציבות: עמידת רוכב, פרקי כף היד גב אל גב מסתובבות צמוד ומדי פעם אנחנו מנסים ללחוץ את שלנו אל עבר הפרטנר במקומות שונים כדי להוציא אותו משיווי משקל. אנחנו יכולים להזים זאת ע"י הזזת יד לכיוון נגדי מהראש למשל. קטעים מסויימים מרגישים פשוטים מדי ואחרים אני מרגישה שאנחנו עובדים עם כוח והראש שלי הולך באינסטינקט של התנגדות לכיוון הלחץ במקום הפוך.

 

[זה קל זה פשוט]

שני ערב 3.4.06

אני כותבת את הדיווח הזה קצת כמו שחוויתי את השיעור. עמכם הסליחה. חוויה של כמו שיפוד מלובן בתוך החזה והלב שלי. לא יודעת מאיפה זה הגיע בדיוק, אבל זה השתלב בדיעבד עם התקפה ממושכת של דופק מואץ ומפחיד במיוחד, שלא עבר כל הלילה, ללא שינה ועם מוח טורדני. מפחיד למדי ועדיין. מפחיד. מיכל מעבירה את השיעור. לשים לב לנשימה. אני בכאב רגשי מטורף. לבחור זוג. ואחרי שכבר בוחרים היא אומרת לא את מי שלידינו. אני ויהל נשארנו דבוקות זו לזו עדיין. לעבוד ביחד, להעצים את שתינו. אין לי מושג קלוש. המוח שלי כמו כוורת דבורים. יושבות. לא ברור מה. לא מתקשרת, קשה לי להיות. מנסה לעשות עם הגוף, מנערת אותו ורצה. מיד כואב לי בברך ונמאס לי מזה כבר. הבכי אבל מקל קצת על הכאב בחזה מדי פעם. נמאס כבר מעוד שיעור שלא עושה בו כלום. מרגישה ממש איך אני מעלה מחשבות כואבות כדי לבכות ולהקל קצת על הכאב הבלתי נסבל. כמו לחץ. כמו משהו שאני כל כך לא מכירה בתפקוד הרגיל שלי. מסתכלת על הכל גם מהצד. משונה. מיכל באה. לא הייתי מסוגלת כלום. נותנת לי 10 דקות לעבוד עם הגוף הרגשי ואז 10 דקות לשקרים. לא מסוגלת לראות כלום. בא לי ללכת מכאן. קופצת קצת על הקיר. רוצה לבהות בעיקר. מנסה להעיר שוב ושוב את הבכי על ידי מחשבות כואבות כדי שיתנקז קצת המוגלה. אחרי כמה זמן אומרת לה. מדברת קצת. לא הצלחתי להיות מובנת גם לעצמי. מקבלת להיות עם עצמי. בהתחלה לעבוד עם עצמי. אמרתי שבקושי יכולה להיות. סובלת סובלת אבל אין את הדרמה הרגילה בדיוק. בא לי להקיא את הכאב הזה. אחרי כן קצת חיזוק של הגוף ומעבר קסום של עמידה ללא תזוזה עם ערנות, קמצוץ של שינוי במצב הפנימי. עבודה פנימית שמיכל מעבירה על מה שרוצים שאחרים יחשבו וירגישו כלפינו עם שיתופים של זה. וברכה. מה זה? אמאלה.

 

[מיכל הררי]

../images/Emo24.gif ../images/Emo42.gif

 

[d o r i a]

כן.

זה מה שמרגישה שנכון להגיד כרגע. ושאני אוהבת את כולך.

 

[בעז האמן]

שני 20:30 3.4.06 עוצמה הרפיה וריפוי

התחלתי את השיעור שלי ב-18:30 בחימום מפרקים צוואר, אגן, ברכיים ארוך מהרגיל עם מודעות לתנועה ורכות. שני תרגילי התנועה מהטרום חימום מהמקום לאורך זמן, שמתי לב להמון דברים היה ממש נעים גופנית

. אותם תרגילים בתנועה זמן רב יותר. טרום חימום ארוך מהרגיל פשוט הוספתי זמן רב יותר לכל תנועה, קפיצת דרך אדירה בקפיצות מסביב לעצמי

20 במס'. שמתי לב לכל קפיצה נשימה, תנועת גוף, וראיתי כמה בקלילות אפשר להשתפר וליצור שינוי קסום מופלא ביותר רמה אחרת

. תרגיל הנשימות איטי מאוד היה מגניב. החימום היה אחד הארוכים שאי פעם עברתי ודפנטלי המופלא והנעים מכולם עד היום

, תודות לקלילות פשטות והקשבה עמוקה לגוף. בעיטות שלב אחד, שני שלבים, סיבוב, צד, מגל, מבפנים לבחוץ ומבחוץ לבפנים את אלו בלבד עשיתי 20 כל אחת

, מגל בסיבוב, אני כמעט בטוח שעשיתי גם מבחוץ לבפנים בסיבוב אבל שכחתי

, שלוש סטים של כפיפות מרפקים, 20 על כפות הידיים 15 על האצבעות, וכפיפות בטן ששולבו בהם גם אגרופים. היה לי כ"כ קסום ועמוק

שהזעתי ויכולתי להמשיך ככה עוד הרבה זמן

מה שבדר"כ אני לא ממש אוהב לעבור. אולי מצאתי פתרון לגרום לעצמי לא להתאמץ מידי

. נהניתי מכל שניה בחימום האדיר הזה. גמישות עשיתי את ארבעת תרגילי הפיסוק מתוך הרפיה והקשבה לגוף, היה אדיר ביותר, שיפרתי את השפגט בנים שלי

די נדהמתי ממה שראיתי בצד ימין נשאר לי מרחק קצר מאוד עד לקרקע

וגם בשמאל. היה מופלא ביותר ונעים. תרגלתי פורמות 1-2-3-4- וחמש החיות, הליכות 1-2-3-4 ועבודה פנימית של כמה דק' על הפרית הגוף על הקרקע

, אמירת תודה לגוף, שליחת אמון, והרפיה היה קסום ומשחרר הרגשתי עוצמתיות וכיפיות ונשארה לי הרבה אנרגיה לשיעור

. שעתיים תרגול מופלא שהעיף אותי עוד יותר רחוק ממה שחשבתי קל נעים ופשוט. לפני השיעור לקחתי מיהל סווידש ביטר היה טעים

. מיכל מתחילה את השיעור ברכה. לעמוד קרוב שנוכל לשמוע, להפנות את תשומת הלב לנשימה אם תשומת הלב עוברת לאובייקט אחר להחזיר אותה בעדינות, עכשיו להעביר את תשומת הלב אל הגוף, להרפות מהעבודה ולפקוח עיניים. להתחלק לזוגות לא עם אלה שקרובים אלינו

, ולהתחיל לעבוד. עבדתי עם שי רוזנברג עשינו חיזוק להבים, ואז ליעוז העביר אותנו מקום. המשכנו ואח"כ ליעוז אמר לנו לחפש בעבודה כל מיני דברים שנלווים לעבודה הזו, למשל עמידת הרוכב, עוצמת העבודה, מיקום הידיים, וכו'. יכולים להחליף עבודה עברנו לידיים מלא. ליעוז אומר לנו לתרגל הסטות קוף, נחש, ענן, בכל מיני צורות על האויר עצמאית היה מופלא ביותר וכיף

. חזרנו לידיים מלא וחלק מהזמן ניסינו להשתמש בהסטות האלו. טכניקה - מוצלב, עומדים "בחלון", הסטת קוף עם לפיתה של היד של הפרטנר והורדה שלה, בו זמנית יציאה באגרוף עם היד השניה לפנים כדי שהוא יגן ויחשוף את ידו השניה שאותה גם נלפות ונוריד אותה על היד השניה, כך הפרטנר לכוד וידיו נעולות במן הצלבה, ועם היד המסיטה הראשונה יציאה במכה לפנים. (יש לזה המון אופציות כאפה, אגרוף ועוד) ממה שראיתי. תוך כדי העבודה ליעוז אומר לנו להיות מודעים לשתי הזוגות האחרים ולעבודתם. טכניקה - עמידת "מוצא" ידיים חופשיות, הפרטנר מנסה ללפות את הגרון שלנו, הידיים עולות ומסיטות בהצלבה את ידי הפרטנר, והוא פוגש את המרפק שלנו אנחנו לא זזים בכלל, היד הממרפקת היא היד הקדמית הוא הרגל. טכניקה - מוצלב, אגרוף לפנים, הסטת קוף, אבטוח של המרפק או הכתף, רגל קדמית מתקדמת אל מאחורי רגלו של הפרטנר, היד המסיטה עולה ולופתת את הצוואר\עורף, של הפרטנר מאחורי אוזנו, ובמן סקוויש\טוויסט מנסים להביא את צווארו של הפרטנר אל החזה שלנו, (דומה לאוזן לכתף), ומכריחים אותו ליפול לקרקע, אפשר גם לעשות שימוש ברגל עם הפרטנר לא נופל. שלוש טכניקות אליפות היה כ"כ מופלא לתרגל אותן

. עבדתי עם אומיד היה ממש כיף ומצחיק העוויתות פנים שעשינו בעת הכיפוף של הצוואר היו מפקעות מצחוק

, חחחחחחחחחחח אמרתי לאומיד עוד רגע אתה הופך למרק גונדי

. עברנו לתרגל ידיים מלא, ליעוז אומר לנסות להשתפר כל רגע ממש לקרוא את הפרטנר וללמוד את כל התנועות שלו, אומיד השתפר מאוד בדקות אלו. עבודה פנימית - נדמה לי התבוננות בנשימה או בגוף,

, להרגיש שאם כל נשימה שנכנסת ויוצאת הגוף הופך רפוי יותר, מכאן שכחתי

, לעבור להרגיש את הרוח את האויר, את הקרקע התומכת לפקוח עיניים ברכה. שיעור אדיר וכיפי הסווידש ביטר שלקחתי מיהל עזר לי מאוד להתרכז

הייתי פשוט בריכוז שיא בשיעור הזה. הרגשתי ממש נוכח בכל השיעור למעט שניות פה שם של התעופפות. היה לי שיעור אדיר וקסום ואחד העוצמתיים ביותר שהעברתי לעצמי ועברתי ברמת מודעות כזו

. ליעוז תמיד מביא טכניקות מגניבות כאלו שממש כיף לתרגל אותן

.

 

[בעז האמן]

תוספת קטנה

טיפסתי את הקיר שמאחורי המדרגות של הטריבונה וקפצתי מעליו אל המדרגות

כמה פעמים.

 

[מיכל הררי]

אמנות היכולת 01.04.06

קישור

 

[זה קל זה פשוט]

אמנות היכולת 1.4.06

הנה קישור לשיעור...