אני נוטה להסכים.
עולם הדיסק כתוב בתור ספר-שטויות. אין מוסר השכל, הכל בכיף וסבבה ולפעמים טרי מנסה פשוט להכניס כמה שיותר בדיחות. זה די ככה אפילו בספרים היותר רציניים (החל מסביבות האלים קטנים ועד הספרים העכשויים) שהמטרה היא להצחיק ולא להעביר מסר. הנומים ואנשי השטיח כתובים גם בקטע של צחוקים אבל הרבה יותר בולט שיש אמירה ויש מסר גם בספר/סדרה בגדול וגם במקרים קטנים יותר. וזאת אף על פי (או אולי בגלל) שזה נכתב לילדים. כנ"ל על מוריס, דרך אגב.
עולם הדיסק כתוב בתור ספר-שטויות. אין מוסר השכל, הכל בכיף וסבבה ולפעמים טרי מנסה פשוט להכניס כמה שיותר בדיחות. זה די ככה אפילו בספרים היותר רציניים (החל מסביבות האלים קטנים ועד הספרים העכשויים) שהמטרה היא להצחיק ולא להעביר מסר. הנומים ואנשי השטיח כתובים גם בקטע של צחוקים אבל הרבה יותר בולט שיש אמירה ויש מסר גם בספר/סדרה בגדול וגם במקרים קטנים יותר. וזאת אף על פי (או אולי בגלל) שזה נכתב לילדים. כנ"ל על מוריס, דרך אגב.
