הי, תודה על ההתעניינות, מעדכנת
אני אחרי שקיפות. יש לי סקירה ראשונה השבוע
השקיפות עצמה היתה טובה, הרופא היה מבסוט ואמר שההתפתחות טובה ותקינה, באמת ראיתי עובר/ית זז ופעיל וחמוד/ה.
 
בגלל הגיל התוצאה של השקיפות לבדה היא 1:433
בדיקת הדם העלתה את הסיכון ל- 1:311.
הסיכון ההתחלתי שלי בגלל הגיל הוא 1:65 (בת 41.5)
ביאס אותי מאוד התוצאה המשוקללת.
די הייתי בכיוון של לוותר על מי שפיר. צ'יפ גנטי בטוח לא עושה. התוצאות הלא משמעיות שלו נוראיות בעייני, כבר חוויתי על בשרי את ההשלכות הזוועתיות של זה. לא תודה.
עכשיו מתלבטת מאוד לגבי מי שפיר. בטוחה שכולכן תשלחו אותי ישירות למי שפיר. אבל...
לא מרגישה שאוכל לקבל שוב את אותה החלטה נוראית של הפסקת הריון. זו היתה ההחלטה הכי קשה והכי נוראית שקיבלתי בחיי. אני גם חוששת שאם זה יקרה שוב אני ממש אעבור התמוטטות
לכך מתווסף הגיל שלי- עוד 5 חודשים בת 42, זה כבר לא גיל פשוט להריון או לקליטה (עד עכשיו לא היו לי בעיות להכנס להריון)
בעברי כמה הפלות ספונטניות בשבועות מוקדמים, לא רצופות, עברתי בירור ולא נמצאה סיבה.
יש לנו רצון בוער ומטורף להעניק לבת שלנו שכבר בת 5.5 אח או אחות. זה מטורף כמה שזה חזק אצלנו.
זוכרת שמרעישה בשקט כתבה פה כמה פעמים שהיא מעדיפה שהבת שלה תהיה בת יחידה מאשר שיהיה לך אח פגוע. אני לא מרגישה ככה. מרגישה ההיפך. בלי אח בכלל או עם אח פגוע- עדיף אח פגוע.
אפילו... טוב אני יוצאת קצת יפת נפש אבל... תמיד רציתי לאמץ ילד, כדי להציל ילד. גם אומנה מעניין אותי. בעלי לא מוכן לשמוע על זה. יש בי צורך עז להציל ילד, לעזור לילד. אז אולי אם יוולד לי ילד פגוע זו תהיה הגשמת ההרגשה הזו. לא שאני מאחלת לעצמי ילד פגוע, חס וחלילה אבל אם זה יקרה, אולי שלחו אותי אלי כדי שאני אטפל בו כי יש בי את הצורך הזה. לא יודעת. אולי אני לא מתבטאת לגמרי מדויק.
 
 
 
