שוב לילה לבן

[מיליון מילים]

אימא
אמורה להיות סבלנית ובעלת סובלנות.
זה חיבוק ואהבה ללא תנאי.
זאת שתרצי ותרוצי לספר לה את סודותייך. זאת שתקשיב להן בתשומת לב גם כשיסתבר שנים לאחר מכן שזה היה ועדיין שטויות חסרות ערך.
כלומר נראה לי באידאל שיש לי בראש שזה אימא.
במציאות שלי לא חוויתי את זה.

ואיך אני יכולה להיות האימא האידאלית הזאת בלי שהרגשתי את החוויה?
האם אנחנו רק מעגל ומה שחווינו אנו זורקים על האחר? הביקורת, האשמה, הכעס והחרטה, הייסורי מצפון שאוכלים לי בלב כל חלקה שנשארה טובה.
הנשמות הטהורות האלה לא אשמות שנישואים והורות דורשים ממני כזאת הקרבה.
הם לא אמורים להיות הכלא שלי.
וכל התגברות ורגע של שמחה כל כך יקרים.
וכל נפילה כל כך כואבת שאני שוב שוקלת האם המסע מוצדק. איך נזכרים ברגעים מוארים כשהאופל מסתער?

ואת את קוראת לי מאמי! למה? והיכן את עכשיו כשאני כל כך זקוקה לך.

 

[זועקת בשקט]

אמהות

אנחנו אנשים-נשים שונים מאחד לשני גם אנחנו והאימהות שלנו. אולי הציפיה שלך מאמא להיות אשת סודך זה לא הציפיה שלה מעצמה
אם את רוצה להיות כזאת כי זה האידיאל בעיניך את חזקה מקשיים מסביב ואת תהי כזאת

לנו אין שליטה על איך אחרים ינהגו אבל יש לך שליטה איך לקבל את זה ומה לעשות עם המציאות
כן החיים לא מוגשים במגש צריך ליצור אותם במו ידינו
וגם אנחנו נטעה בדברים שיהיו קשים לילדינו והם יהיו אחרים ממנו
האנרגיה שמתבזבזת על לנסות לקבל מה שלא נוכל מעיפת מידי
תחבק את הטוב שכן יש
כי בטוח אפשר למצא קצת מזה גם

 

[מיליון מילים]

תודה על המילים זועקת בשקט
מבקשת שתזכירי לי אותם כל יום בבוקר, צהרים, אחרי צהרים וערב