שוב פעם זברות...

משתפרת

New member
מה שבולט הוא:

האיש מנסה להבין את הגברת האפרו אמריקאית. זה בולט, זה גם נכון: כשהילד שלך שונה ממך, עליך להשתדל להכיר את הקבוצה האתנית ממנה הגיע. הבעיתיות בסיטואציה היא שהגברת לא ניסתה בכלל לבדוק מה קורה, מראש היא מפקפקת ביכולותיהם של המאמצים. חוסר פרופורציה מוחלט, חוסר אמון ביכולות של האחר, של השונה. כן, יש מקום לגאווה על כך שהגזע שלך שרד דיכוי של דורות והשיג חרות ושוויון. לא, אין מקום להרגיש זלזול ועליונות על הגזע שבעבר דיכא.
את יודעת? לא כל אחד יכול לאמץ. לא כל אחד מסוגל לחבר את נפשו לנשמתו של ילד שנולד לאחרים. על אחת כמה וכמה לא כל אחד מסוגל לאימוץ של ילד מאד שונה ממנו. אבל יש מי שיכול, יש אלו שיכולים לענות על צרכי הילדים, להכיל את כאביהם ולאפשר להם לחיות טוב עם השונות שלהם. הגברת הזו בכלל לא העלתה על דעתה שאולי יתכן שיש אפשרות שהכותב הוא אדם כזה. אני חושבת שאימוץ ילד עם צרכים מיוחדים מאתגר פי כמה מאימוץ בין גזעי, אך אותה גברת לא היתה מעלה על דעתה להטיף לאיש אילו היתה רואה אותו עם ילד מאומץ מוגבל באופן כלשהו.
ועוד משהו: חלק מהנזיפה היא בעצם הטפה על כך שהילד צריך לחיות בתרבותו, בקבוצה האתנית שלו. אבל אילו היו מספיק מאמצים מהקהילה האפרו אמריקאית לא היה צורך במשפחות לבנות שיאמצו את הילד הזה. היה עליה קודם לפנות לבני הקהילה שלה, לבני הקבוצה האתנית שלה שאיש מהם לא ניסה להתמודד עם גידולו של הילד הזה שאימו הביולוגית החליטה לא לתפקד כהורה שלו.
אני מסכימה עם הכותב שיש הרבה תמימות בתחילת הדרך, שיש הרבה דברים לא ידועים. אבל את יודעת משהו? כך זה בהורות. אנחנו הרי היינו הורים לבת שנולדה לנו הרבה לפני שאימצנו את לינדו. לפני שילדתי אותה חשבתי שאנחנו מוכנים להורות, אין לך מושג כמה הרבה למדנו על הורות מהבת שלנו. וכשאימצנו את הבן הוא הצליח ללמד אותנו עוד על הורות, ובנוסף גם על הורות מאמצת, וגם על הורות בין גזעית. נראה לי שאילו היינו זוכים לילדים נוספים היינו מקבלים עוד שעורים על מה שלא העלינו על דעתנו לפני שהיינו הורים.
 

Otisco 12

New member
ברור שהשאלה חצופה ולא במקום

אבל האישה באמת התכוונה למה שהיא שאלה. שהיא שאלה את השאלה לא עניין אותה שאנחנו עושים משהו שהוא לא מובן מאליו. היא מסתכלת על זה מנקודת מבט מאד מאד צרה כמובן (לא מצדיקה אותה לרגע).

שמישהו בארץ שואל אותי האם הן שלי הוא לא באמת מרגיש "שגזלתי" אותן מתרבותן (ותרבותו), הוא סתם סקרן.

למה ילדיםלא מאומצים בתוך קהילותהן זאת באמת שאלה טובה. אני מניחה שזה קשור שוב בסטיגמות (מסוג אחר) וגם מצב סוציאואקונומי (בארה"ב אימוץ מקומי של תינוקות דומה לאימוץ מחו"ל פה בארץ). בסין ניראה לי שזה אפילו עוד יותר מורכב בגלל המדיניות של ילד אחד.
 
כנות ומוטרדות אמיתית אינן תירוץ

אני מבינה שהיא הייתה כנה בתהייתה, אך אם היא הייתה שואלת אותי את אותה שאלה, לא הייתי פותחת במסע חיבוטים נפשיים או שותקת במבוכה. ממש לא.

כשהיינו בעיר ממנה זיו אומצה, נאמר לנו להצניע את עצמנו. זה לא נאמר לזוג האחר, שאימץ ילדה לבנה. אבל אנחנו אימצנו ילדה קזחית ולא "רוסיה", ולכן היינו צריכים להחביא עצמנו. החברה הקזחית באותה עיר, שגם ככה סובלת מהגירה שלילית קשה ומחסור בצעירים, אינה אוהבת את העובדה שילדיהם/עתידם עובר להתגורר עם הורים זרים במדינה זרה. (בערים הגדולות כבר לא הייתה לאוריאל בעיה כלל.) כל עוד אף אחד לא אמר לי משהו אישי, אני רק יכולה לכאוב את כאבם, אך אם מישהו היה מנסה לומר לי משהו על הגזל הזה, אמפטיה כלפיו לא הייתה בין התגובות שלי. זעזוע מחוסר אמפטיה של השואל לגורל של ילד ללא משפחה היה הרבה יותר חזק.

כי אם כל הכבוד לתחושת הגאווה הקהילתית של השחורים בארה"ב, אין שום סיבה שילדים ישלמו את המחיר ויגדלו ללא משפחה, רק כדי שהם לא ירגישו שגוזלים את ילדיהם מהם.

ועם כל האמור לעיל - מעולם לא חשבתי שאני בעלת כישורי התמודדות עם גידול ילדה מגזע אחר. אימצנו באימוץ בינגזעי כי זה מה שיצא, ואנו עושים כמיטב יכולתנו עם גידול ילדה ממוצא אתני שונה משלנו. מה שהופך אותנו בכל זאת לפתרון, זו העובדה שאף קזחי לא רצה לאמץ את זיו, ובמקום שתהיה ילדת מוסדות קזחית היא נסיכת בית מפונקת בבלגיה להורים ישראליים. אולי זה לא טוב לחברה הקזחית, אבל לזיו זה טוב הרבה יותר מאופציות שעמדו בפניה, והיא זו שמעניינת אותי. עבורה אני מנסה כמיטב יכולתי לעמוד בציפיות של כישורים לגדל ילדה ממוצא אתני שונה משלי, ולנטוע בה גאווה על מוצאה הקזחי, ולא עבור החברה הקזחית.
 

fannyd

New member
I am a Dad, not an activist

כתב האב בפוסט. מאד אהבתי והתחברתי. ועם יד על הלב, לאיזה הורה אין את הרגעים כשהוא שואל את עצמו איפה קיבל את הרעיון שיש לו את היכולת לגדל ילד.
 

KallaGLP

New member
מסכימה לגמרי.

אין לי כל אמפתיה לגאווה עצמית או שאיפות אתניות הבאות על חשבון הילדים. אכפת לכם מי יגדל את הילדים של הגזע/תרבות שלכם? תאמצו אותם. לא רוצים/יכולים לאמץ? אל תתערבו כשאחרים עושים זאת, בטח שלא בצורה בוטה וגסת רוח. אני לא קונה את הכנות של האישה הזאת, הגאווה שלה לדעתי היא ביטוי לתחושות נחיתות, גם אם היא עצמה אינה מודעת להן. גם אם היא רוצה להעיר משהו, יש דרכים אחרות לעשות זאת. אני לא מאלה שהיו מגישים את הלחי השנייה.
 
הרהורים על האבא

זה באמת מרשים שהוא בוחר לא להיפגע ומייחס חשיבות לשאלת האישה.
אבל, לפני שהוא סוציולוג הוא אבא, והוא צריך לחוש מהילד שלו האם הילד בכלל רוצה להיות משויך לתרבות השחורה.
להגיד "זה רק צבע", זה באמת נאיבי, אבל לי זה הרגיש שהאבא לקח את זה לקיצוניות השניה והוא ממש מאלץ את הבן שלו להתחבר לשורשים.
הילד המאומץ לא צריך לשאת על כתפיו את העול של התרבות הגנטית שלו ולשמר את התרבות השחורה בארה"ב.
זאת שאלה של הזדהות או שהוא שם או שלא.

פעם הזמנו אותנו מטעם השרות למען הילד להרצאה של בחורה ממוצא אתיופי שאומצה אצל משפחה אשכנזיה היא אמרה לנו: מבחינתי אני דור שלישי לניצולי שואה.
היא תופסת את עצמה כלבנה. היא אמרה שההורים היו מאד פתוחים ואפשרו לה ללמוד על התרבות האתיופית אבל היתה להם את החכמה והרגישות לא ללחוץ אלא לזרום עם התחושות שלה.
היא הגדירה את עצמה כביצת קינדר, שחורה מבחוץ לבנה מבפנים.

היא מספרת שבמפגשים עם הקהילה האתיופית היא מרגישה שכועסים עליה שהיא לא מחוברת לשורשים, אבל זה לא משנה את העובדה שמבחינתה אלו לא השורשים שלה.
זה לא שהיא לא עברה משבר זהות מסוים בגילאי ההתבגרות (12 עד אחרי צבא) אבל ניתנה לה האפשרות לבחור מה היא מבפנים לבנה או שחורה.
 

fatfat

New member
התמימות של טרום ותחילת ההחיים המשותפים שלנו..

באותה עת הצהרתי שכשקצת תיגדלנה אחשוף אותן לתרבות המוצא האתני שלהן על ידי לקיחתן למקהלה של יוצאי ארצן, לכנסיה שלהם לשמוע את השירים והמזמורים ולראות את הריקודים ועוד. בהמשך זה לא נעשה אפילו פעם אחת כי אני חוששת מהזרות ההפוכה, שאני אהיה הלבנה היחידה בקהילה של שחורים.

כן דאגתי שבבית יהיו בגדים ובובות של מדינת המוצא, אבל אלה יותר פריטים למזכרת ולא דברים שיכולים לשמש אותן במשחק היום יומי.
 
למעלה