(שוב) שוקלת לידת בית

[Ronnie Tal IBCLC]

ההתרגשות שסביב המאורע,

הציפיה לתינוקת שעכשיו יודעים בטוח שהיא אוטוטו פה, להרגיש מיוחדת ומטופלת ואהובה מכל עבר, לדעת שהגוף שלי עושה מה שהוא צריך ויודע ולהקשיב לו ולראות איך ברגע שמקשיבים הכל נופל למקום ומסתדר כל כך יפה... הכאב הוא חלק מזה, וברור שכאב זה לא דבר מהנה במיוחד, אבל איכשהוא בלידת הבית שלי "הייאוש נעשה יותר נוח" כמו שאומרים... והכאב היה הרבההההה פחות משמעותי מבלידות ביה"ח. לא שכאב פחות, אבל זה היה אחרת בעיקר בגלל שהלך המחשבה שלי היה אחר. הייתי יולדת שוב ברגע זה ממש לו יכולתי, רק חבל שצריך גם להיות בהריון לפני זה ושסוף יוצא תינוק כי אני עוד לא מוכנה לעוד אחד

(הקטנה רק בת חצי שנה, תנו לי קצת לנשום!!

)

 

[rnati]

גם אני ניהניתי ללדת

הבעיה היחידה שלי עם לידה היא שצריך "לסבול"/לחכות 9 חודשי הריון עד שמגיעים לזה ילדתי את הגדולה (שנתיים וחצי) בלידה טבעית בבית חולים ואת הקטן (3 חודשים) בבית. אני אענה מראש על השאלה ששאלת את רוני. היה לי כיף ההתנתקות מהסביבה, חוסר התחושה של זמן. לידה ראשונה ערכה 12 שעות + 3 שעות נוספות מירידת מים עד שהתחילו צירים, בלידה השניה הייתי עם צירים חלשים ורחוקים מהבוקר אבל בתכלס זמן הלידה מבחינתי היה ארבע עד שבע וחצי אחה"צ והרגיש לי מאוד קצר. ההתכנסות הזאת בתוך עצמי, משהו שמצריך ממני מאמץ ביום-יום וקורה לי בלי לשים

בלידה. הידיעה שהעובר שבתוכי עומד לצאת לאויר העולם ולהיות תינוק יונק עלי. וזה קורה בשיתוף פעולה שלי ושלו, בתיזמון שהוא בחר. לידה היא תחילת ההקשבה לתינוק. נכון שגם בהריון אנחנו קשובות לו אבל בלידה זה יותר חזק. האופוריה בזמן הלידה ואחריה. ההורמונים האלו שמשתוללים בי, שכל-כך חזקים עד שכל מי שמסביב "נדבק" בהם. רק מהמחשבה על זה בא לי שוב.... איזה כיף ללדת.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

../images/Emo2.gifמדהים../images/Emo70.gif

אך מה לגבי הכאב

 

[rnati]

כואב אבל נסבל

כאב שיניים למשל הוא כאב בלתי נסבל מבחינתי. כאב ראש הוא משהו שאני מוכנה לחיות איתו עד גבול מסויים ואז לוקחת כדור אם הוא לא עבר. כאב של לידה הוא כאב שמוביל למשהו, כאב שיש לו משמעות. זאת סיבה טובה להיות מוכנה לעבור אותו ולא לחפש דרך לוותר עליו. זה לא אומר שאני לא חיפשתי איך להקל עליו (בלידה הראשונה זה היה בעיקר כדור, ומקלחת ובשניה בתוך בריכת מים) אבל לא רציתי להעלים אותו. בניגוד לכאבים אחרים זה כאב שאת יודעת בדיוק מתי הוא יפסיק - כשהתינוק יצא. כאב שיניים ימשיך עד שתגיעי לרופא שיניים ולכאב ראש לא תמיד יש סוף ברור. בלידה השניה היה שלב שבו עברו לי בראש מחשבות כמו בסגנון: נמאס לי, שימצאו דרך אחרת להוציא אותו, אולי אפידורל הוא לא כל כך נורא, אם אפשר - שעה הפסקה למנוחה ואח"כ נמשיך ועוד בדיוק בגללם אני לא מצליחה לכתוב את סיפור הלידה הזה. אף אחת מהמחשבות לא יצאה מפי. בעיקר בגלל שלדבר הצריך אנרגיה שלא רציתי לבזבז.אבל היו 2 סיבות נוספות: 1.הייתי בלידת בית 2. ידעתי שהמחשבות האלו אומרות שאני קרובה לסוף. וידעתי שאני לא באמת מוכנה לוותר על חווית הלידה. פתאום עלה לי בראש משפט ממערכון ישן: "כואב. אבל תמשיך"

דרך אגב הייתי בהרצאה של רופא, גניקולוג, לא מזמן שאמר בהקשר הזה "אישה שכואב לה נותנת יותר" (לתהליך). אישה עם אפידורל פחות מתאמצת.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

../images/Emo13.gif../images/Emo51.gif

 

[g a n i]

אני מקנאה בכל אישה שהולכת ללדת../images/Emo9.gif

עוצמת החוויה שצפויה לה, האושר שבא אחריה, חד פעמיות המעמד (כל לידה בפני עצמה)... כל אחת מהלידות תפסה מקום גדול יותר בתוכי: בחוויה הפרטית שלי כאשה וכיולדת ובהוויה הזוגית והמשפחתית שלנו. משתי סיבות: ראשונה, אני מבינה יותר ויותר מה המשמעות שלה. מזה שבסופה יוולד לי ילד (נשמע אלמנטרי כשאומרים את זה כך...) בהריון הראשון התרגשתי בעיקר מההריון. בשני - מזה שנהפוך למשפחה ויהיה לי "עוד אחד כמו הילדה הנפלאה הזו". בשלישי, הגורה הייתה לגמרי נוכחת בחיי מהרגע שהתחילה לבעוט. היו לי 3 ילדים, רק שאחת הייתה בבטן. הסיבה השניה היא כי כל לידה היא לידה אחת פחות שאזכה לחוות. תחושת המעבר האלוהי הזה של גוף בגוף היא משהו חזק מאוד, בלשון המעטה, והיא תקרה לי פעמים ספורות בלבד. כן. זה כואב מאוד. יש תחושת פחד וברגעי הנפילה - חוסר אונים ובהלה. אבל אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה - המילים קצת רקות מתוכן. אני זוכרת את זה ברציו, אבל כבר לא בתחושה. ב

נשאר רק מה שכתבתי למעלה.

 

[אם פי 3]

ברוכה הבאה!

מתייחסת רק ל-3 כי על השאלות הראשנות ענו לך. אנחנו הרבה יותר מפחדות שישמעו מאשר שומעים בפועל (ואני אומרת את זה כמי שגידלה תינוק צרחן במיוחד בבתי-נייר קיבוציים, והשכנה (רווקה צעירה, אז) טענה שהתינוקות שלי נורא שקטים....), וגם אם שומעים - אז מה? זו לידה, אירוע נדיר. גם במקרה הבודד ששמעתי עליו שבאמת השכנים הזמינו משטרה, אז לא קרה כלום מלבד קצת פדיחה - ואפשר לתלות שלט על הדלת שמבהיר את המצב ומונע אורחים לא קרואים ("אני יולדת, הכל בסדר, סליחה על ההפרעה הזמנית, נא לא להכנס"). לגבי הכאב - כן, לידה זה כואב, לרוב - אבל זה כאב שאנחנו יכולות להתמודד איתו (גם אם תוך כדי לפעמים נראה שלא), ברוב רובם של המקרים - כי הוא כאב פיזיולוגי, תקין, שהגוף שלנו בנוי אליו. ותמיד אפשר לבחור לעבור לבי"ח ולקבל אפידורל, אם את רוצה, מרגישה שזה מה שאת צריכה. אם פועלים עם הכאב ולא נגדו, ורוכשים כלים להתמודדות, אז הוא יותר ידידותי. עדיין כואב הכי-בעולם, אבל אפילו לא בהכרח סבל. מציעה לך לחפש שרשורים קודמים בנושא כאב בלידה. היו שם תובנות יפות.

 

[גחלת לוחשת]

אני, תו"כ הלידה פחדתי נורא מהשכנים

כי אנחנו גרים בקראוונים מקרטון וגבס, מאוד צפופים. בהתחלה עצרתי את עצמי, אח"כ לא היה לי אכפת. שכנה אחת בדיוק שמעה, ולקח לה זמן לקלוט מה זה. באה להציע עזרה עם הילדים (לידת הבית שלי לא היתה מתוכננת) והלכה.