טוב, הקראתי לבני בן ה6 וחצי את הספר.
הספר מתוק והאיורים מקסימים!
האמת שספרי ילדים אני מעדיפה כספרי נייר, שכן אז הילד יכול לדפדף בספר בעצמו ולקרוא ממנו בגיל המתאים. האיורים אומנם היו בשחור לבן, אך זה לא הפריע לבני או לי. תירגמתי לו את הספר לעברית והוא הקשיב בעניין.
בני אוהב סיפורי דרקונים ושמח שמדובר בסיפור העוסק בהם. הוא גם התלהב מכך שאני מקריאה לו את הספר מהקינדל שלי. לרוב, איני מרשה לו להתקרב למכשיר. הוא הקשיב בעניין לספר, אך התקשה להבין מדוע נפרד הילד מהשריון. הוא היה משאיר את השריון במקומו. הסברתי לו את הרעיון שמאחורי זה, אך הוא לא ממש השתכנע.
הרעיון של דרקון חבר מצא חן בעיניו, אך הוא היה מעדיף קרב בין הדרקון והילד שבסופו השניים היו נהפכים לחברים.
אהבתי את הרעיון של הספר ואת המסר שהסתתר מאחוריו. העובדה שהילד לבש פיג'מה מתחת השיריון שיעשעה את בני. הוא אהב גם שהילד התגבר על הפחד שלו. הוא חשב שהילד אינו פיקח במיוחד שכן הילד עלה להתמודד עם דרקון ללא נשק. במקרה הדרקון היה ידידותי ולילד היה מזל, כך אמר בני.
בקיצור, שנינו אהבנו את הספר ואת הדיון שהתפתח בעקבותיו ואני ממליצה על הספר. לא כתבתי המלצה מסודרת בבלוג, שכן הספר לא תורגם לעברית. נראה לי שבארץ לא הרבה יקריאו את הספר לילד בשל השפה והעובדה שמדובר בספר אלקטרוני. למרות שיש לי קינדל, אני בעצמי מקריאה לבני רק ספרי נייר בעברית. חשבת להוציא את הספר בעברית כספר נייר?
בהצלחה רבה עם הספר!