שוויון בהשקעה בילדים ?

[irisgh]

שוויון בהשקעה בילדים ?

שאלה עקרונית נוספת שעולה מתוך הדיון על השיט של בנו של צוציק, והתגובות אליו. השאלה היא, כל אחד לפי צרכיו מול שוויון בחלוקת המשאבים. קל לי לתת דוגמא מילדים גדולים יותר. וקל לדבר על משהו שניתן למדוד. למשל, כסף.

נניח שיש 3 ילדים, ששלושתם הגיעו לבגרות. ונניח שכולם בריאים ושלמים באופן סביר. (ז"א אף אחד אינו חסר ישע, או צפוי להיות כזה מוקדם מהרגיל לפי הידוע כרגע ). האחד חולם על קריירה שעולה הרבה כסף. האחרים לא. או האחד מאוד רוצה דירה במרכז ת"א. האחרים מסתפקים במגורים בפריפרייה. האם הייתם מחלקים את התמיכה הכלכלית (בהנחה שאתם מתכוונים לתמוך בכלל) שווה בשווה, או שהייתם נותנים יותר לזה, שלפי תוכנית חייו הנוכחית, זקוק ליותר?

ונניח שמדובר בתחביבים של בני נוער. האחת מפתחת תחביבים יקרים. (למשל, רוצה לרכוש גלשן רוח על ציודו. או לרכוש סוס. או לצאת לחופשות סקי בחו"ל). לשניה אין רצונות מיוחדים והיא מסתפקת בחיי היום יום. היא לא בדיוק מבקשת מתנות ליום ההולדת. מקסימום ג'ינס מפירמה ידועה. מה אז?

 

[Kalla]

לדעתי שוויון אמיתי

הוא בכל רגע נתון לתת לכל ילד את מה שהוא באמת צריך. אלא מה, בבנק הייתי פותחת תוכניות חסכון שבהן נצבר סכום זהה לכל ילד, ככה שבפוטנציה, אם כולם ירצו אותו הדבר - אף אחד לא יקופח וירגיש שאחרים קיבלו יותר. הילדים גם ידעו על הסידור הזה וידעו שכולם שווים בעיני. בפועל, מהכסף הזה אתן את מה שכל ילד מבקש וצריך בכל זמן נתון והוא תמיד ידע שיש עוד כסף עבורו שלא ניצל ויוכל לקבל כשיצטרך. מעבר לזה, אם יהיו נסיבות מיוחדות שבגללם הילד יצטרך סכומים מעבר למה שחסכתי, אעשה הכל כדי לעזור. אסביר לאחרים שהאח שלהם נמצא כרגע בצרה וזקוק לסיוע. כל ילד ידע שבמקרה של בעיה הוא יכול לפנות אליי ואתייחס לכולם אותו הדבר (כמובן בתנאי שהצורך בכסף אינו נבוע מעיסוקים מפוקפקים או מזיקים, כגון הימורים, צריכת סמים ואלכוהול וכו'. במקרה כזה לא אתן כסף ביד אלא אסכים רק לממן טיפול גמילה וטיפול רפואי).

 

[מיכל שב]

../images/Emo45.gif

 

[נועה לביא]

נראה לי נכון

לתת לכל אחד את מה שהוא צריך כשזה מתאים ומתאפשר. אנחנו שלושה ילדים בבית, אני הבכורה וההפרשים של 6 ו7.5 שנים. רצה הגורל (האכזר!

) ואני זקוקה כרגע לשכ"ל (גם בלי הראשי תיבות) סיפור שיעלה להורים שלי (לאחר תוספת במשכורת ממקום העבודה של אבא שלי, אם אכן יקבל וניקוי מס ממנה) משהו בסביבות 3.5K. האחים שלי עדיין לא לומדים לימודים אקדמים (למרות שאני התחלתי בדיוק בגיל של אחי עכשיו

), ולא צריכים את זה הם. אז מה, לתת להם סתם 3.5K? לחלק את הסכום ל3? זו לא נראית לי כמו חשיבה הגיונית אף פעם. אח שלי, שסובל מליקויי למידה קשים, מקבל כל מיני חוגים שלאו דווקא קשורים לבעיות שלו או מטפלים בהן, אבל כן מחזקים אותו. זה כולל נסיעות למושב במרחק חצי שעה מב"ש משהו כמו 4 פעמים בשבוע. אחותי לפעמים מצטרפת, אבל לה עצמה יש פחות חוגים (נראה לי שכבר אין לה בכלל, לאחר שהפסיקה ברצונה את חוג הריקודים, על אף היותה מאוד מוכשרת) כי זה פחות חיוני עבורה (אין לה את הבעיות שיש לו) והיא לא מביעה עניין מיוחד. נראה לי ממש חבל להתחיל לכמת, שכל אחד יקבל את מה שהוא צריך ושאפשר לתת. באשר ל"זמן איכות", אני חושבת שזה, בלשון המעטה, מדע לא מדוייק. גם פה זה עניין של צרכים של הילדים ועניין של להיות רגיש אליהם. זה משתנה. לדעתי יש שתי קיצונויות לא טובות לא להורה ולא לילדים - אחת היא במקרה שבו אחד ההורים הולך לעבוד לפני שהילדים קמים וחוזר כשהם כבר ישנים, השניה היא הורה שהילדים זה העיסוק הבלעדי שלו ואין לוחיים עצמאיים. אבל מעבר לכך... זה תלוי, כמו כל דבר אחר, במה שקורה בפועל בין הנפשות הפועלות. בדיוק כמו שאי אפשר להכריע מתי קשר זוגי בו אחד מבני הזוג מבלה חלק ניכר בזמנו או אף גר בעיר אחרת עולה יפה או לא. אף פעם לא יודעים את כל הפרטים ונתונים יבשים אף פעם אי אפשר לחזות את המטען הרגשי.

 

[irisgh]

לא חייבים לזרוק סתם כסף.

שוויון כלכלי לא אומר להוציא סתם על כל ילד X כסף, ברגע שאחד מהם צריך X. וזה כן אומר להקדיש סכומים דומים בסה"כ, לאורך השנים. אני קיבלתי שכ"ל בזמנו. וידענו, אני ואחי, שכל אחד מהם, כשיגיע תורו, יקבל שכ"ל או עזרה דומה. יתר על כן. כשהורי יומאחד באו להגיד לנו, ליתר בטחון, (ושבעזרת השם לא נצטרך להטריח עצמנו בזה עוד שנים הרבה), מה יהיה על הצוואה, באם יזדקקו לה, הם הקפידו לאמר: את קיבלת שכ"ל. וכך גם אחיך הבינוני. אז אם חס וחלילה משהו יקרה לנו, קודם כל תפרישו שכ"ל עבור אחיכם הצעיר. ורק אח"כ חלקו שווה בשווה את מה שישאר. לא נראה לי הגיוני, מצד שני, שלמשל. יקנו לאח אחד מכונית. ואז לשני האחרים לא ישאר לעזרה בדברים קטנים יותר. והעניין הוא שאף פעם אין גבול ל'רצוי'. יש הרי ילדים ש'רוצים יותר'. אז מה, מי שרוצה יותר יקבל יותר?

 

[נועה לביא]

"רצוי" מבחינת ההורים, לא הילדים

אני רוצה ג'קוזי בדירה החדשה (אבל מוכנה, בתור התחלה, להסתפק בדירה חדשה

), אבל ממש לא רואה סיבה למה ההורים שלי (או הורים אחרים שאינם סובלים מעודפים מעיקים של כסף) ירצו לקנות לי אחד כזה. השכ"ל על ההשלמות (

למה עשיתי תואר במדעי המחשב... זה בגלל שאני אוהבת לבכות על חבל שנשפך?) זה משהו שכן רצוי מבחינתם לתת לי, וגם אם היה לי כרגע את הסכום ביד מהיכורתי עמם (בעיקר עם אבא שלי) הם היו מתעקשים לתת. שכ"ל זה דבר טיפוסי שכל האחים יצטרכו, אבל לאו דווקא. אם אחד האחים בנה את הקריירה שלו ללא לימודים אקדמיים, או שבשכל ומזל קיבל מלגה מלאה, אני משערת שלא יינתן לו בכ"ז אותו הסכום שקיבלו האחרים על השכ"ל. וכן נראה לי בהחלט הגיוני שהורים תל-אביבים שאחד מילדיהם למד באוניברסיטת ת"א וגר בבית באותו הזמן ואילו השני בטכניון, היו עוזרים בשכר דירה לשני בעוד שהראשון לא מקבל עזרה כזו. הרעיון הוא שלכל אחד מגיע, ואם יצטרך וזה יתאים להורים באותו הזמן הוא יקבל. אבל זה לא אומר שכולם יקבלו אותו דבר, כי כל אחד ומה שהוא צריך.

 

[g u r a]

אהבה לא נמדדת ב- ../images/Emo130.gif

לעניות דעתי על ההורים לתת לכל ילד על פי צרכיו. הגור שלי בן 7.5 לא היה מעולם בצהרון או בקייטנה, ואילו הגורה בת 5.5היתה בצהרונים והקיץ בקייטנה.. הגור השתתף בשנה שעברה והשנה ב-2 חוגים והגורה לא.( התחילה השנה חוג ונשרה) וגם בעתיד אני בטוחה שאמשיך לנהוג כך, אם ירצה להמשיך בחוגים שהשתתף בהם השנה- ארשום אותו בשמחה.ואם הגורה תבחר לא להרשם לחוג- לא אפצה אותה במשהוא אחר רק בגלל שאחיה משתתף בחוגים שעולים כסף. הרי ההתחשבנות הזו לא תגמר לעולם..הגורה "הורסת" בגדים ונעליים- אז בכל פעם שאני קונה לה אקנה גם לו? לא! וכך אני מחנכת ומגדלת אותם, כל אחד מקבל את מה שהוא זקוק לו! לגבי ילדים יותר גדולים- שכ"ל , או אחזקת דירה או רכב- מאמינה שאנהג כפי שאני נוהגת היום ללא כל השוואה כמה נתתי לכל אחד.

 

[תּמר]

אני חושבת שיש הבדל בין צרכים

למותרות. לכן - אם אחליט שאממן לימודים גבוהים לכל ילדי, לא אעשה חשבונות שבמקום X עולה יותר ולכן צריך לפצות את האח שלומד במקום Y. בנוגע לדברים שנראים בעיני כמותרות - אני חושבת שאצפה שה"ילד" יממן את זה, ואולי אושיט עזרה אם אראה שהוא צריך את מימון התחלתי. בנקודה התחתונה אני לא חושבת שההשקעה צריכה להיות זהה בין האחים, כל עוד זה לא על חשבון אחד הילדים (לדוגה - אם יש שני ילדים בפנימיה, וההורים מבקרים רק אחד מהם - השני מפסיד. אם ההורים מבקרים יותר את זה שמתקשה להפרד ופחות את זה שפיתח עצמאות - זה נשמע בעיני הוגן)

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gifמסכימה, וגם - כל דבר בעיתו.

ברור שאם אני זקוקה היום לסיוע בלימודים וההורים שלי נותנים לי אותו, אין זאת אומרת שהם צריכים להקצות סכום דומה לכל אחד מהאחים שלי. זה כן מקים ציפיה סבירה מצד האחים שלי, שכשהם יזדקקו לסיוע בלימודים, הם יקבלו אותו (בתלות ביכולת הכלכלית של הורי כאשר זה יתרחש). אגב, כספי מתנה שמיועדים לרכישת דירה - אבא שלי כן עשה איזון בין הילדים שלו, למרות שאני חשבתי שאין צורך.

 

[לורליי43]

תמיכה כלכלית כמו כל תכנון פיננסי

חשוב שתהיה עם ראייה לעתיד. לגבי תחביבים יקרים- מאוד תלוי במצב הכלכלי, אם המשאבים מוגבלים- פיתוח תחביב יקר הוא פינוק בעיני, כי משפחות שחיות על תקציב- אין להן בדרך כלל אפשרות לתחזק תחביבים כאלה. לגבי נתינה רגשית- גם כאן יש מקום לתכנון ולמחשבה. לפעמים הילד שלא דורש כלום- הוא הילד שצריך הכי הרבה. לנו יש אחד כזה שלא ממש השמיע את קולו, תמיד היה בצל של אחותו הגדולה ולקח זמן לשים לב לזה שהוא בעצם לא מקבל מה שהוא צריך.

 

[פלגיה]

מסכימה מאוד

בעיקר למשפט "הילד שלא דורש כלום - הוא הילד שצריך הכי הרבה"

 

[צוציקגדול]

הייתי מחליף את המונח 'השקעה'

במונח 'תרומה', זאת אומרת שהייתי מתייחס יותר לתרומה שההעזרה תתן לילד ולא בכמות, לדוגמא אם אחד רוצה ללמוד במכללה והשני באונ' ויש הבדל כספי במחיר הלימודים אשתדל לעזור לפי העניין ולא לפי המחיר, אם אחד ירצה לשכור דירה מפוארת והשני ירצה להמשיך לחיות בבית לא הייתי מפריש את שכר הדירה לטובת זה שנשאר בבית (אבל הייתי שם משהו בצד לטובתו או דוחף לו בלי שירגיש) אם הם ירצו לרכוש דירה אשתדל לתת סכום דומה אפילו שאחד רוצה לקנות דירה יקרה יותר, כל זה כפוף למצב הכלכלי של המשפחה כי גם שם יש הפתעות..... בעזרה להקמת עסק זה יותר מסובך כי לכל סוג עסק יש סכום אחר שעוזר להתניע את העסק והייתי מנסה לתת סכום שיעזור להמריא ולא סכום נקוב. בשוטף בגילאים קטנים יותר לבגדים, חוגים, צרכים רגילים לא הייתי עושה כל חשבון, כל אחד צורך לפי צרכיו הסבירים.

 

[דורית1900]

בגדול כן, בחישוב לטווח ארוך

אם אחד הילדים ירצה לצאת ללימודים יקרים, לדוגמא בחו"ל, ואחיו יסתפק באוניברסיטה בארץ (סתם דוגמא), עלות הלימודים היקרים תרד מחלקו של הלומד בחסכונותי ואז מן הסתם יוותר הרבה פחות כסף עבורו לעזרה בדיור, בעוד שלאחיו "החסכן" יהיה יותר. אבל, אין בדעתי לעסוק בקטנות. אם האחד זקוק לשיעורי מתמטיקה פרטיים והשני לא, אז אין טעם בעיני להתחיל לחשב חישובים.

 

[תיקי א]

לתת לפי הצורך ולפי היכולת

כלומר ברור לי שאם אחליט לתת לילדי דירה או השתתפות בדירה, כולם יקבלו (במועד שיתעורר הצורך, כמובן). כנ"ל לגבי שכ"ד, דמי לימוד, מכונית, טיול בחו"ל וכו'... אבל לרדת לפרטים ולחישובים, נראה לי מיותר. אני מקווה גם שילדי לא יתחשבנו בינהם, כמו שאני ואחיי לא התחשבנו מעולם. אבל השקעה כספית היא לא ההשקעה החשובה ביותר, דווקא בעניינים של זמן איכות/בילוי עם הילדים נראה לי יותר חשוב להשתדל לתת לכולם בצורה שווה פחות או יותר, אולי כי זמן פחות זמין ומובן מאליו מכסף... (לפחות בעיני).

 

[תּמר]

עכשיו החשוב זה זמן איכות

כשיגדלו - נראה לי שיהיה להם חשוב יותר הכסף, לא? אבל גם כשהם גדלים יש עניין לזמן הורה - כבר שמעתי מכמה שמתלוננים על כך שההורים מבקרים יותר אצל האח ופחות אצלם. גם אצלינו, אמא שלי כמעט לא מגיעה אלי, אבל פעם בשבוע או שבועיים נוסעת לאחיות שלי. היא כנראה מרגישה שהן צריכות יותר עזרה ממני (לי זה לא מפריע, אבל לאמא שלי לא נעים ממני)

 

[תיקי א]

זה יהיה נאיבי לקוות שבילוי משותף

תמיכה, עזרה מוראלית או סתם שיחה טובה תמיד יהיו חשובים (לפחות כמו

) ? ? ? ברור שבגיל מסויים צריכים תמיכה כספית, אבל אני מקווה שאני אהיה בשבילם מה שאמא שלי בשבילי: האדם הראשון שמספרים לו ופונים אליו ולא בשביל כסף...

 

[אורזיגל]

אני מאמינה בעזרה לכל ילד לפי צרכיו,

כך חונכתי בבית. אנחנו 3 ילדים. במשך השנים קיבלנו עזרה לפי צרכינו. לא היתה אף פעם קנאה. אנו נוהגים גם להתגייס אחד למען השני בשעת הצורך ולעזור הן בתמיכה נפשית והן בתמיכה כספית. את שלושת בניי, הרגלתי בדיוק לאותו סידור. הבן האמצעי שלי אוטיסט, ברור וידוע לכולם שביום מן הימים יגיע זמנו לעבור להתגורר בבית לחיים ויש סכום כסף שמיועד אך ורק למטרה זו. גם האחרים יקבלו בעתיד לפי צרכיהם ויכולתנו. אך העזרה לאמצעי קריטית יותר. כיום ההשקעה הכספית הגדולה מתרכזת בגדול, שייט, נגינה, בגדי מותגים, מה שפחות חשוב לצעירים יותר, כיום (לא שהם מקופחים חלילה).

 

[חוה 1]

שוויון מוחלט לא. אם יש ילד שזקוק

ליותר אתן יותר. אבל צוואה צריכה להיות מחולקת שווה בשווה כדי למנוע סכסוכים בין הילדים. גם עכשיו אין שוויון בהוצאות, הקטן שלי מקבל משפחתון שעולה 2000 ש"ח אף ילד לא מקבל כזה סכום. בעתיד מקווה לממן להם לימודים אקדמאים. אם ילד אחד ירצה ללמוד יותר יקבל יותר. אם ילד אחד יהיה מסודר כלכלית יותר מאחרים סביר להניח שהאחרים יקבלו יו תר.

 

[פלגיה]

אין שיוויון

הבאת דוגמאות של גדולים. כאן קל יותר לקבוע שעוזרים בסכום מסויים ולא יותר, למרות שגם זה לא תמיד כך. לכל הילדים שלי אני מציעה השתתפות בחוגים. יש הבוחרים בחוג או שנים בסכום סביר, אחת לא בחרה חוג בכלל, ואחת רצתה ללמוד פסנתר אצל מורה מקצוענית בעלות גבוהה מאוד. דווקא לאותה אחת התאים גם ללמוד במסגרת של בית ספר אלטרנטיבי שעלות החינוך בו על ההורים. אז מה? בשלב הזה היא עלתה לנו יותר. הבן היה צריך מסגרת טיפולית יקרה שלא מומנה ע"י שום גורם. כך ששני ילדים "עלו לנו" כאלף שקל לחודש כל אחד, ושלושה ילדים אחרים עלו פחות. אני לא הולכת לקזז את זה בשום צורה שהיא. גם לגבי ביגוד, מי שהורס נעלים יזכה לקבל יותר זוגות בשנה ממי ששומר על הנעלים שלו. ואפשר להמשיך עוד ועוד. אני משקיעה במה שאני מוצאת לנכון ובמי שאני מוצאת לנכון, ולא מתחשבנת על עלויות.