קצת לא מדויק
דוקא מפני שהזכרת נושא פקיעין, אזכיר שבכוחות הבטחון- הדרוזים מהוים חלק לא-מבוטל. וסביר גם שהם היו חלק לא-מבוטל בכח שנכנס לפקיעין. ואני מאמין שלהם היתה הבעיה הקשה ביותר. ובאשר לפורעים רעולי הפנים שהראו בטלויזיה- לדעתי כל אמצעי, כולל ירי, מוצדק, לשם עצירתם. לאחר שיעצרו ניתן גם לברר את זהותם (בעצם- מישהו טען, כעובדה מוכחת, שהם דרוזים?). אבל מנהיגי הדרוזים- הלכו בדרכם של שאר המנהיגים הערבים. דבר ראשון- האשימו המשטרה ("אם שוטרים חשים איום על חייהם, בישוב דרוזי- זה חצית קו אדום!". כלומר- השוטרים אשמים בכך שחשו מאויימים. לא הפורעים רעולי הפנים האלימים...). וכבר היו , בעבר, תלונות של לשכת עורכי הדין, על שוטרים שהתחזו לעורכי-דין, לצורך חקירה. והיום- טענות על ששוטרים התחזו לעתונאים. אז, אולי, צריך להגיד תודה לועד הטכנאים שלא התלונן על אהוד ברק, ואנשיו, שהתחזו בזמנו לטכנאים לצורך חילוץ מטוס סבנה? מקובל, בעולם המערבי, שהצלב האדום (וקיים הויכוח באיזו מדה הסהר האדום, ומד"א "נספחים אליו) הם "מחוץ לתחום" ללחימה. (לא שזה הפריע לטרוריסטים לנצל כיסוי כזה, או לטייסים מצרים, במלחמת האזרחים בניגרה, לראות בצלבים האדומים על בתי חולים "סימון מטרות"). אבל- אם גם זה לא תמיד נשמר, איזה עוד מקצועות/עסוקים נכללים (גם בלי הכרה רשמית) ב"מחוץ לתחום" בלחימה? להזכיר משפטים מתוקשרים, בעניין ה"חסיון העתונאי", כאן ובארה"ב, לעומת ה"חסיון הרפואי", שלגביו אין מחלוקת? ולהזכיר גם. יש הבדל בין "השגת הרשעה" (שלדעתי כל המגבלות לגביה ראויות), לבין "חקר האמת" (שבעבורו יש מקום להתפשר על לא מעט מגבלות חוקיות). וגם לגבי השגת מטרה (מעצר מבוקשים) יש מקום ל"פתיחות מחשבה" לגבי האמצעים הננקטים ("כשרות חוקית" מול קטלניות, או הרסניות, לסביבה, של האלטרנטיבות).