שוקולד זה בריא!!! בתיאבון!!!

[deathcaster]

שוקולד זה בריא!!! בתיאבון!!!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4114374,00.html

 

[פולספגן]

לא כ"כ ברור מהכתבה בקישור שלך האם מדובר

בשוקולד אמיתי (פולים) או במסחרי. קראת לפני כחצי שנה מחקר שפורסם בירחון מדעי יוקרתי ה- "Chemistry Central Journal", שמומן על ידי חברת השוקולד מרס, על בני שבט קומה (אינדיאנים), שניזונו מפולי קקאו נאים שלא עברו שום תהליך עיבוד וגם "שכחו" שם לציין במחקר הם חיו בתרבות חפה מממתיקים שגזרה עליהם משטר אכילה בריא. לכן היו בריאים.

 

[deathcaster]

תגובה

דווקא כתוב שהשוקולד הבריא ביותר היה שוקולד מריר 60% אם היו עושים את המחקר על פולי קקאו, נראה לי שהיה כתוב "פולי קקאו" ולא שוקולד, לא?

 

[נ ע מ ה מ ה]

../images/Emo211.gif

לאנסט - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3486314,00.html

 

[deathcaster]

לאנסט-2007, בריטיש מדיקל ג'ורנל- 2011

מצא את ההבדלים

 

[Gidi Shemer]

מבלי לפגוע זוהר,אם יש משהו אחד פחות חביב עלי

מ- observational studies, שבהם עושים מיש-מש מוחלט בין correlation ל- causation ובהרבה מקרים "עושים תצפיות" ע"י מתן שאלונים לקבוצות הביקורת והניסוי, זה כתבות של איתי גל שכותב על אותם observational studies. אני מודה שלא קראתי את כל המאמרים שנותחו ע"י קבוצת המחקר שמצוטטת שם, אבל כל פעם שאני קורא מחקרים מהסוג הזה (ואני קורא לא מעט במסגרת עבודתי) אני מופתע מחדש, ולא לטובה. רק שיהיה ברור, אני לא חושב שצריך להתעלם מעבודות שכאלו ויתכן והאסוציאציות בין גורם א' לגורם ב' אכן מעידות על משהו, אבל צריך יותר מאשר להיזהר בהסקת מסקנות. ולא קשר למה שכתבתי למעלה- שוקולד זה אחלה. אצלנו בבית לא נכנס פחות מ- 85%.

 

[deathcaster]

לא פגעת כלל גידי נהפוך הוא

אני לוקח בערבון מוגבל כל אותו שנרשמת במדור המדע של YNET לרבות השעה והתאריך

, בייחוד מאז אותו מדור החל לעשות את סדרת הכתבות של מיכאל אברהם שכל קשר בינן ובין מדע מקרי לחלוטין. אני רק מביא את הכתבות ה"עסיסיות" (ושוקולד זה בהחלט עסיסי) לכאן... ועובדה.. זה מפתח דיונים "עסיסיים". נחמד איך דוקטור מכובד כמוך ו-2 כוהנות רפואת האליל התורניות של הפורום הגיבו לכתבה, אני מניח שאם היה רשום שם חסה במקום שוקולד, היא הייתה פחות אטרקטיבית בצורה ניכרת

 

[Gidi Shemer]

אם כבר מדברים על חסה ועל מחקרים כאלו-

אחד מהקורסים שאני מלמד הוא סמינר לסטודנטים לתואר ראשון שעושים פרוייקט מחקר ומעוניינים לפתח את הכלים המדעיים שלהם קצת יותר. בעיקרון, הסמינר הזה מועבר ע"י הסטודנטים, אני רק עוזר להם לנתב את הדיון. אנחנו עושים שבוע אחד chalk talks ושבוע אחד journal club, וחוזר חלילה. בפגישה הראשונה הסימסטר הבאתי להם מאמר שמקביל למאמר השוקולד שדסקסנו בשרשור ומראה את האסוציאציה בין אכילת פירות וירקות להארכת תוחלת החיים. זה מאמר מצויין להתחיל ולפתח יכולת של קריאה בקורתית. כולנו מסכימים שירקות ופירות בריאים (יש אולי מחלוקת לגבי כמות הפירות המומלצת, אבל יש קונצנזוס להיותם מרכיב תזונתי חיובי) ונורא קל לנו לרצות ולהאמין לתוצאות ולמסקנות, רק ש... המדע לא שיחק תפקיד מרכזי במחקר הנ"ל. אני מאמין שדר' איתי גל יצטט גם אותו, אם לא ציטט אותו בעבר.

 

[נ ע מ ה מ ה]

שוקולד

הארץ - http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213107.html

 

[פולספגן]

המאמר שאני קראתי עושה בדיוק את ההשוואה בין

שוקולוד לפירות וירקות. אם בא לך לקרוא אז הקלק כאן.

 

[sivan120]

זו בדיוק הבעיה- השוקולד הטעים לא בריא...

זאת אומרת השוקולד המתוק- לא המריר- כי בינינו כמה אנשים אוהבים לאכול שוקולד מריר- הוא מר..., כך שהשוקולד הרגיל שאנחנו אוכלים (כמו למשל טובלרון...) הוא לא בריא!!!

 

[פולספגן]

זה הכל בראש

בדיוק כמו שיש אנשים שלא מבינים איך אפשר לאכול בלי מלח.

 

[deathcaster]

אני לא חושב שהבנה זו הבעיה

אלא פשוט טעם שהורגלנו אליו. אני בעוונותיי הורגלתי מאז שאני זוכר את עצמי לאכול אוכל מבושל ומלוח. קשה לי מאוד עם אוכל דל מלח, אני מודה. "על ריח ועל טעם מתווכחים כל פעם"

 

[uzi2]

בכל מה שקשור לטעם

חוץ מאשר לחריפות, אפשר להתרגל לפחות. ואחרי תקופת התרגלות קצרה, תחושת הטעם מתקבלת עם הרבה פחות סוכר/מלח. כלומר, אם תאכל פחות מלח, בהחלה האוכל יהיה לא מלוח ותפל, אבל אחרי זמן מה הרגישות לטעם המלוח תחזור אליך, ופתאום אתה תרגיש מליחות ברגישות גבוהה יותר. אנשים שהתרגלו לאכול בלי מלח, מרגישים את המליחות הטבעית של הירקות בסלט, ועבורם יש הבדלים עצומים בטעם בין מים מינרלים של חברה אחת לשל אחרת. כנ"ל עם סוכר. בעבר הרחוק הייתי שותה קפה הפוך עם שתי כפיות סוכר. היום מספיקה לי המתיקות הטבעית שבחלב שבקפה. אם אשים כפית סוכר זה יהיה לי מתוק מדי. זה ממש "יבער" מרוב מתיקות. הבנתי שגם חמיצות היא סיפור דומה. חריפות היא שונה כיוון שהטעם הוא בעצם לא באמת מגיע מבלוטות הטעם, אלא מצריבה של עצבים, וכאן איבוד רגישות הוא לתמיד. אפשר להתרגל לאכול פחות חריף אבל תחושת החריפות לא תחזור למאכלים פחות חריפים, אחרי תקופת התרגלות.

 

[פולספגן]

גם לחריף אפשר להתרגל

כמובן לא בקיצוניות, אך בהחלט אפשר להתרגל לאכול חריף יותר.

 

[uzi2]

הטענה שלי היא שבניגוד לטעמים אחרים

ההתרגלות לחריף היא חד כיוונית. כלומר אי אפשר להחזיר את הרגישות במידה ומפסיקים.

 

[פולספגן]

לא מסכימה

בעבר היה תקופה מסויימת שהיתה לנו מבשלת בעבודתי בתעשיה ונאלצתי להתרגל לחריף. לאחר שהחליפו לנו מבשלת, חזרתי לאותה רגישות התחלתית לחריף.

 

[uzi2]

השאלה למה את מתכונת כשאת אומרת להתרגל

האם החריף הפך להיות פחות חריף? (וזה ההתרגלות במובן שאני מדבר עליו). מה שאומר בשלב הזה כבר לא יכלת להבחין בין פפריקה מתוקה לחריפה מבחינת החריפות, או שפשוט זה עדיין היה חריף אך למדת לא לסבול מזה ואולי אפילו להנות. ואחר כך חזרת להנות מפחות חריף. אני מדבר על מצב שבו הרגישות עצמה יורדת. היכולת לשים לב לחריפות שאינה גבוהה הולכת לאיבוד, ואחרי תקופה ממושכת כזאת חוזרים לאכול ללא חריף והרגישות עצמה נניח חוזרת. אני לא נוירוביולוג, ולא יצא לי לשוחח עם נוירוביולוג על הנושא אך מהנסיון בסביבתי, רגישות למתיקות ומליחות חזרו די מהר ובאופן מלא, גם אחרי תקופה ארוכה. שכן שלי שהתרגל לכמויות של חריף (סחוג רגיל לא נחשב אצלו לחריף בלי שום קשר לכמות), בשלב מסויים פיתח רגישות לחריף, והפסיק. הוא התרגל, אבל הרגישות לא ממש חזרה אליו.

 

[פולספגן]

כן

פעם אפילו פלפל שחור לא הייתי מסוגלת לאכול, כי זה היה לי חריף ובתקופה שדברתי עליה, הצלחתי לאכול חריף (לא מדברת על סחוג וכל הדברים היותר חריפים שאין לי מושג בהם). היום, אני שוב לא אוהבת לאכול חריף. אולי, ההבדל בין היום לתקופה של פעם, הוא שהיום כן אוכל מפאת הנימוס למארחים (כאשר מתארחת לארוחה) לעומת פעם שהייתי מתנצלת ולא אוכלת, אך בפירוש לא אהנה מן האוכל.

 

[uzi2]

דווקא לנקודה הכי משמעותית

לא התייחסת - האם בתקופה שבה התרגלת לאכול חריף איבדת את הרגישות לחריפות מתונה - כלומר הגעת למצב שבו לא יכלת להרגיש חריפות מתונה. אם התשובה היא שיכלת להרגיש, אז למעשה מעולם לא איבדת את הרגישות. רק התרגלת לחריף יותר ואחר כך לפחות חריף. אני כרגע קצת בליית ברירה מקבל את דבריו של deathcaster, אם כי כאשר משהו שאמור לקרות לעיתים נדירות קורה ב- 3 מתוך 3 מקרים ארעיים, זה עדיין לא משהו שאפשר להגיד עליו שהוא סטטיסטיקה קטנה מכדי שתהיה חסרת חשיבות. דרך אגב, במקרים שאני מדבר עליהם מדובר על אנשים שהתרגלו להרבה יותר חריף מסחוג. עד כדי כך שסחוג לא נספר אצלם כחריף בכלל. אני מגדיר את עצמי כמי שלא אוכל חריף במיוחד, ופלפל שחור, שום חי, ובצל חי, נחשבים אצלי למרכיבים שגרתיים באוכל.