אני נשואה לגבר שצעיר ממני ב- 13 שנים
כשהחל לחזר אחרי, הייתי פרודה + ילד, וחגגתי 40. אין לנו ילדים משותפים.
 
להגיד שההורים שלו לא התלהבו ממני, תהיה לשון ההמעטה של העשור, אבל הוא התלהב ממני.
 
אני לא ממעיטה בחשיבות דעתה של אמו, או מההתנהלות המכוערת שלה. אני אומרת שהכל מתחיל ונגמר בך ובו.
 
אתם צריכים לנהל שיחה מאד רצינית שבה תתאמו ציפיות ותבהירו דברים. אם הוא מוטרד מיכולתך ללדת ילדים, את צריכה להתייחס לזה עניינית (כן, את בת 39, אבל לא בת 50, ויש אין ספור נשים בגילך ומבוגרות ממך שילדו ילדים בריאים אחרי הריון תקין. בואו לא ניסחף לשנות ה- 50 של המאה הקודמת).
אם אמא שלו מתנהגת אליך בצורה בלתי נסבלת, את צריכה להבהיר שאינך מוכנה להיות קורבן להתנהגות הזאת, ושאת מצפה שיתמוך בך. את זה הייתי אומרת גם אילו הייתם בני אותו גיל. זכותה לא לחבב או לאהוב אותך, אבל היות שבנה בחר בך לאשתו, אתן צריכות להתנהל מתוך כבוד הדדי.
 
אנחנו נשואים כבר 9 שנים וחיים יחד 12 שנים, אז כנראה שזה אפשרי.