מיקה היקרה, אני האחרונה שאנסה "להפריע, להציק ולשכנע" אחרים.
לא רק לא משכנעת, אלא אפילו לא
מנסה לשכנע. אני נגד כפייה מכל סוג שהוא,
כולל דתית ואפילו במיוחד דתית
ולמשל גם לא הכרחתי אף אחד מילדַי ללמוד, כמו שהורַי לא הכריחו אותי ללמוד. ובסופו של דבר כולנו למדנו וממשיכים ללמוד, וביוזמתנו אנו.
אישית, באמת מפריע לי כל מה שקשור לחזיר (בתור דוגמה לדבר הכי הכי טמא. לא שחסרים עוד). אבל אינני מתערבת. יש לי חבר, שאוכל בשמחה אוכל לא כשר לחלוטין, עם אנשים אחרים. לעומת אבא שלו, שאינו דתי, אבל מקפיד לאכול רק כשר.
אז פעם ביליתי כמה ימים עם אותו חבר באילת, ובערב האחרון, לפני שחזרנו משם, הוא כל כך רצה לאכול במסעדה לא כשרה ואוכל מאד מאד לא כשר. התביישתי אפילו להיכנס איתו ולשבת שם. ולא הסכמתי לנגוע בשום דבר. אפילו לא בבקבוק ספרייט, למרות שבזה באמת אין כל בעיה. זה גרם לַחבר אי נחת, שהוא אוכל לבד. אבל לי גרמה אי נחת עצם השהייה במקום. אלא שאף אחד מאיתנו לא רצה להיות לבד, ושרדנו את אי הנעימות הזאת ביחד...
גם אני שֵׁירתִּי לפני הרבה שנים בנח"ל, בגרעין דתי במחנה 80. ואני לא בטוחה שאז עדיין היו מסטינגים, אבל אני זוכרת כמובן מה זה מסטינג, מהשירות של אחי הגדול בנח"ל, לפנַי.
לדעתי, בפסח כבר היינו בהיאחזות, ושם לא היתה לנו שום בעיית כשרות, כי כולנו היינו חניכי בני עקיבא לשעבר; גם אנחנו, הסדירים, וגם כל המפקדים שלנו!
ואשר לאוטובוסים בשבת, כאן ברמת-גן, ראש העיר שלנו (כרמל שאמה הכהן) היה גאה מאד בכך שיזם תח"צ בשבת לפני כמה חודשים. ושהיה הראשון שהפעיל זאת בגוש דן. הנסיעות היו לתל אביב, למועדונים ובחזרה - בליל שבת, לים ובחזרה - בשבת בבוקר, והכל על חשבון העירייה. אכן, כבוד גדול!
ואגב חיפה, אני לא חושבת שבגבעתיים, השכנה הקרובה שלנו, היתה תחבורה ציבורית בשבת בעבר. אבל העיר היתה לא דתית במובהק, עם חנויות ובתי קפה פתוחים בשבתות.
מצידי, שיעשה כל אחד מה בראש שלו, כל עוד הוא לא מזיק לאחרים. ועם קצת רצון טוב וסובלנות, כל אחד יכול להסתדר עם אחרים, גם אם אינם באותן דעות, אמונות ואורח חיים כמו שלו. אנחנו חיים בחברה מאד מעורבת מכל הבחינות, ונראה לי שבמשך הזמן התרגלנו לחיות כך. חוץ מחברות מסוימות, אשר חיות באזורים מאד ספציפיים, שהן הומוגניות. וחלק מחברות כאלה גם קיצוניות בטירוף, ואפילו מסכנות אחרים.
תודה לך, ושמרי גם את על עצמך ועל היקרים לך.