גם אתה מדבר על האנטישמיות?
אגב, קראת כבר את חיבורי על האנטישמיות? שמתי לי לב לשימוש מופרז שנעשה במילה זאת בארץ ובעולם בידי פרנואידים יהודיים בויכוחים למיניהם. אם לאדם אין כבר מה לומר תוך כדי ויכוח – הוא זורק לאוויר את מילת הקסם "אנטישמי" וחושב שבכך הוא ניצח את יריבו. אנטישמי הרי פירושו: אויב העם היהודי, ומי רוצה להיחשב כאחד כזה בזמנינו אנו? במערב פוליטיקאי שנדבק לו כינוי כזה גמר למעשה את הקריירה הפוליטית שלו. כך גם בהרבה תחומים אחרים. תמיד תהיתי על שימוש תכוף במילת גנאי זו. מעניין בכלל שמשתמשים דווקא במילה "אנטישמי" ולא "אנטי-יהודי". הרי יהודים הם חלק קטן יחסית של הגזע השמי ורוב רובו הוא בכלל הערבים. ברם, גם כלפי הערבים עצמם משתמשים במונח מוזר זה, כשמתכוונים בעצם לומר "אנטי-יהודי". אפילו כלפי היהודים לא בוחלים להשתמש במילת גנאי זאת, או בביטוי אחר שלה: שונא עצמו. בקיצור, אסור לומר אמת ולמתוח שום ביקורת על היהדות – זה מיד ייחשב לאנטישמיות והאדם כזה מוכרז בכל הכיכרות כאויב העם היהודי. לי, שגדל במשטר טוטליטארי, זה מזכיר גורל של אנשים שאחרי שמתחו ביקורת כלשהי על המשטר שם, מיד הוכרזו כ"אויבי העם" או המרגלים בשליחות ה"אימפריאליסטים" האנגלו-אמריקאים והוצאו, אחר משפטי הראווה, להורג. חוסר סובלנות משווע זה כלפי הביקורת הקלה ביותר על היהדות תמיד הדהים אותי. הוא מראה על תסביכים קולקטיביים ורגשי הנחיתות, למרות שהיהדות טוענת כידוע על היותנו העם הנבחר. לדעתי, הגישה הזאת היא לא בריאה ומסוכנת. העם היהודי סבל רבות משך ההיסטוריה שלו והיה שנוא בכל הזמנים וברוב המקומות. אחרי הרבה תלאות הקמנו לנו את המדינה על מנת לפתור את הבעיה – והנה, דווקא כאן אנו שנואים הכי הרבה ונהנים מפחות ביטחון מאשר בחו"ל. מה זה אומר? זה אומר שלא השכלנו לרדת לשורשי הבעיה, לשורשי האנטישמיות. היות ואסור למתוח שום ביקורת על היהדות, אנו מפילים את הסיבה לכל הצרות שלנו על הלא יהודים המרושעים ו"האנטישמים". אנו הרי תמיד היינו 100% איתם. האומנם כך? למה, למשל, כל מי שטוען שהיהודים שולטים באמצעי התקשורת, בכלכלה או אפילו בהוליווד, מיד נתקל בתגובה רגשית שלילית מצד היהודים ומיד מוכרז כאנטישמי, משמע האויב של העם היהודי? למה לא לבחון בצורה שקולה ואובייקטיבית את הטענה הזאת? האם זה לא נכון ואין לנו שום השפעה בעולם? היהודים, כידוע, הם עם כישרוני למדי בהרבה תחומי החיים ועל כך אין כל ויכוח. בלי כל ספק, הדבר מעורר קנאה ויש הרבה אנטישמיות על רקע זה. ברם, אנו מואשמים בכך שאנו מנצלים את כישרונותינו לתועלת אגואיסטית צרה שלנו בלבד, מסתגרים בתוך עצמנו, איננו מעורים מספיק בחיי המדינה בה אנו חיים ואיננו נרתעים מניצול תמימותם של הלא יהודים. מסקנה: לא האנטישמים הם אויבי העם היהודים אלא השמים, הלאומנים, קנאים דתיים וסופרמסיסטים למיניהם! מה שנקרא האנטישמיות היא תגובה טבעית ומובנת להתנשאות לבוז שהיהודים רוחשים כלפי הלא יהודים. למעשה האנטישמים הם הראי דרכו משתקפת פרצופה הגזעני של היהדות. להאשים את האנטישמים זה כאילו להאשים את הראי בכיעורנו המוסרי. אדרבה, על האדם הנבון לנסות ולתקן את המגרעות שהראי מצביע עליהן ולא לנסות לשבור אותו דוגמת אותו משל ידוע על הקוף.
