אבא (ז"ל) של חברה סבל מלחץ דם גבוה. אמא שלה בישלה לכל בני הבית ללא מלח והמשיכה כך גם אחרי שנפטר. כשזה מה שמכירים כל החיים- המלח לא חסר. החברה היתה אומרת: אתם מרגישים את המלח ולא את הטעמים של האוכל.
האיש שלי היה ממליח מאד את האוכל. טוב, אם הייתם צריכים לאכול מה שהוא הכין אולי גם אתם הייתם ממליחים מאד. עם הבישול שלי הוא הפחית בהרבה את המלח, עד כדי כך שכיום אני ממליחה פחות מאשר בעבר, ומי שאוהב מלוח (הבן שלנו) יכול להוסיף.
אכן משתפרת, לקח לי זמן מסויים כדי להתרגל.
אין ספק שכשמוסיפים מלח האוכל יותר טעים.
מישהי אמרה כבר כאן פעם: (יכול להיות שזאת את) מה שטעים הוא בדרך כלל לא בריא ו/או משמין.
עכשיו בזה הרגע הכנתי לילד סנדוויץ לחמניה עם אבוקדו.
אם לא אפזר קצת מלח על האבוקדו זה לא יהיה לו טעים ובטח יחזיר חצי סנדוויץ הביתה.
הדילמה שלי היא,
האם לשים לו בסנדוויץ מלח ע"ח הבריאות שלו בהמשך ולו רק שלא יישאר רעב?
או להתחיל להרגיל אותו כבר מעכשיו לצעוד על דרך המלך ולא המלח.
עכשיו בזה הרגע הכנתי לילד סנדוויץ לחמניה עם אבוקדו.
אם לא אפזר קצת מלח על האבוקדו זה לא יהיה לו טעים ובטח יחזיר חצי סנדוויץ הביתה.
הדילמה שלי היא,
האם לשים לו בסנדוויץ מלח ע"ח הבריאות שלו בהמשך ולו רק שלא יישאר רעב?
או להתחיל להרגיל אותו כבר מעכשיו לצעוד על דרך המלך ולא המלח.