זה לא הכמות ולא האיכות
זה אהבה, קודם כל. חוץ מזה, כשאני מסתכל על קרירת הסולו של ג'ורג' היא הרבה יותר מרשימה אותי משל ג'ון ופול (ובטח משל רינגו, בלי כוונה לפגוע באף יוזמה שרצה כאן), ג'ורג' לא הוציא הרבה אלבומים, אבל כל אחד מהם פנינה, ואחת לפחות היא מאסטר פיס של ממש, האלבום היחיד של יוצא ביטלס שאם היה מתנוס עליו הכותרת "ביטלס", אף אחד מאיתנו לא מובך (all things must pass כמובן). ג'ורג' לא זכה להרבה אופציות ליצור בביטלס, והאופן שבו יצר אחרי פרוק הלהקה מעיד על כך שהוא כנראה מסוג האנשים שמוציא שירים רק כשיש לו באמת מה להגיד והוא יודע בדיוק איך להגיד את זה, כך שכנראה הוא לא דחף את עצמו יותר מידי, נדמה לי שזאת הסיבה לקיפוח שלו. עם ה"קיפוח" הזה, ג'ורג' היה זה שהכניס ללהקה צלילים חדשים, שילב את הסיטאר והכניס מבנים מוסיקאלים הודיים לתוך הלהקה, הוא גם היה זה שהכניס את סגנון הגיטרה המוכר של הסיקסטיס (גיטרות "מלוכלכות סטייל ג'ף בק או אריק קלפטון חברו) לתוך שירי הלהקה, במובנים רבים ג'ורג' יותר מכל אחד אחר אחראי להכנסת הביטלס לעולם הפסיכדליה, נכון, פול שמע את הביץ'בויז, וג'ון רצה להיות דילן, אבל היחיד מבינהם שבאמת חי את הסיקסטיס ובאמת הכניס את הקולות האמיתיים של הסיקסטיס לתוך הלהקה היה ג'ורג'. וחוץ מכל זה, היה פה (או באגדות רוק אני כבר מתבלבל) ויכוח על יכולות הנגינה של החברים, מבין כולם, ג'ורג' היה הנגן המוכשר ביותר והמלחין המגוון ביותר. וחוץ מזה, אמרתי כבר, אני הכי אוהב אותו.