אין מה לעשות, הן באו בעליונות גדולה ויש להן "אס" חזק בשרוול
הן צריכות ליפול הרבה כדי ליפול ממש...
זה לא הופך את התחרות לפחות תחרותית בעיניי, אני עדיין נהנית לצפות, ואני לא מאלה שזקוקים ל"אקשן" או למתח עד השנייה האחרונה כדי לחשוב שהתחרות מוצלחת.
 
אני כן ראיתי אותן מעודדות אחת את השנייה במעט שהראו לנו; פשוט לא הראו כמעט את הקבוצות בין לבין, כל הזמן עברו מתרגיל לתרגיל. זה היה שידור של FIG ולא של ארה"ב וזה הורגש, כי בשידורים האמריקנים הם מתמקדים (מטבע הדברים) בנבחרת שלהם ואז מראים את כל התרגילים של הבנות וגם קצת יותר בין לבין וזה פשוט לא היה כאן. אבל בהחלט במעט ששידרו ראיתי חיבוקים שלהן זו עם זו אחרי כל תרגיל, שמעתי את אלי מעודדת את סימון לפני תרגיל הקרקע שלה... כך שלא נראה לי נכון לומר שלא היה (אם כי מטבע הדברים הן היו פחות לחוצות, וזה בסדר).
 
אני חושבת שלרייזמן יש מוטיבציה טבעית שדוחפת אותה (היא הגיעה לאן שהגיעה בזכות עבודה קשה מאוד, לפחות כך המאמן שלה מספר), אבל אחרי שלא הלך לה במוקדמות מן הסתם יצאה לה קצת הרוח מהמפרשים ואני חושבת שהיא גם מתחילה קצת לפקפק בעצמה, כי היא כבר לא יציבה ברמה שהייתה בעבר, וברור שזה מוריד את הביטחון העצמי. אבל היא ללא ספק השתדלה מאוד לכפר על המוקדמות ולא לפשל אתמול ועמדה בכך, ברור שזה היה לה חשוב (אם כי מבאס שלא הצליחה כך במוקדמות, אפשר להבין).