שיחה על ליבוביץ ב "הכל תרבות" ערוץ 2

[u r i el]

הדת היהודית ומוסר.

הניתוק של הדת היהודית מהמוסר או ההפך - הניתוק של המוסר מהדת היהודית הוא הנסיון האומלל לבטל כל מימד של תועלתנות מהדת היהודית והוא מתחייב מהגישה האליטיסטית שכאילו הדת היהודית אינה תועלתנית, ולא היא.
מעצבי הדת חשבו אחרת : "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". את העבירות שבין האדם למקום מכפר יום הכיפורים "אוטומטית" אבל את אלה שבין האדם לחברו אין המערכת הדתית על כל חומרותיה ודיקדוקיה מסוגלת לכפר כל עוד לא בוצע מעשה מוסרי.
מכאן ראשית ראייה לכך שמבחינת הבנת חז"ל את הדת היהודית לא רק שהדת והמוסר כרוכים זה בזה, אלא הם תלויים זה בזה, ולדברים אחיזה כבר בתורה.
הדת הליבוביציאנית האליטיסטית איננה יהדות.

 

[רועי החושב]

זה לא מוסר

זה מערכת ציוויים שרירותית שעשויה להיות בחפיפה חלקית עם המוסר.
אין שום דבר מוסרי בציווי של אלוהים להעלות את הבן הבכור קורבן. במידה מסויימת- הדת היא רשע. זה סוד כוחה, המשמש גם ללכידות על בסיס אינסטינקט השבט, והמשמש גם כאלטרנטיבה יצרית קמאית לפאשיזם. היא מתחרה כנגד הפאשיזם על היצר הרע בליבו של האדם ובשביל זה היא צריכה גם כן יסודות של רוע. ביהדות "אל קנאי ונקם" ולא "אל מוסרי". מוסריות יש לאליל הנוצרי, שהוא אידאל השבירה של הברבריות האירופאית הקדומה, ובכלל הנצרות משמשת ושימשה את היהדות למחיית "זכר עמלק" שהוא יסוד רע בנפש הברברי האירופאי. ביהדות, שאינה מתייחסת לתרבות בשלב ברברי אלא ל"עם יודע ספר"- יש עידון של הדחף השיבטי. במקום לרסק את "יצר הרע" מנתבים אותו לקנאות.

 

[u r i el]

הכל טוב ויפה ומוסכם

ובחלקו גם וודאי נכון אנתרופולוגית - אבל אין בזה שום ניחוח חז"לי.

כאשר ר' עקיבא קובע ככלל גדול בתורה את "ואהבת לרעך כמוך" או כאשר הלל מלמד את הנכרי את כל התורה כולה על רגל אחת כ"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" הרי שאין כל צל של ספק באשר למעמדם הבכיר של ענייני "בן אדם לחברו".

האינטרפטציה הליבוביציאנית המטעימה את "אני ה' " שייכת לאותו מאמץ אפולוגטי שלו לעקר את המצוות מתוכנן התועלתני. אלא שאין הדבר כך מבחינת "היהדות", שהרי "אני ה'" או "אנכי ה' " או נאום ה' " קיימים עשרות רבות של פעמים בכתובים אולם הבחירה של אותו "אני ה' " הסמוך לאהבת הרע היא זו הקובעת.

 

[רועי החושב]

אהבת הרע כמוך

רע- אותן אותיות כתואר הרוע.אמר ואהבת לרעך, ולא אהבת האדם. הרע הוא מי שאתה מתרועע איתו, בגבולות הצרים של עולמך, בקבוצה שלך. זה הצד היפה של השיבטיות, שיש לו חפיפה חלקית למוסר ההומניסטי, בזעיר אנפין. אך מה בדבר הגבולות שמתווה השבט, גבולות ששוברים את האנושות?- אלו הם הרוע ללא ספק. אהבת הרע ואהבת הרוע שזורים יחדיו בדת, והדת הנאורה היא זו שלא מעצימה את הרוע אלא את הרעות, גם אם היא מושכת את לב האדם באמצעות הרוע. מתוך שלא לשמה בא לשמה- פירושו אולי גם שיצר הרע, אינסטינקט השבט, מושך את האדם לעבודת השם מתוך הלכי נפש אפלים ואלימים, ועבודת השם מושכת אותו לטוב. עידון.

 

[u r i el]

אין ספק - דרשנות מקורית !

רעיון 'העידון' מצלצל היטב אולם על השאלה "האמנם עידון ?" אין לי לצערי תשובה חיובית חד משמעית.

 

[רועי החושב]

מאין באה השאלה?

שאלות לא מתעוררות סתם כך- אם יש לך טיעוני נגד- אשמח לשמוע.

 

[u r i el]

לא מדובר בטיעון נגד.

אלא שאינני רואה כמוך עידון במערכת המנתבת את יצר הרוע לקנאות.
כאשר אני חושב על הפן הנארטיבי , על הנבואה וכ"כ על המישור התחוקתי בשלש הדתות המונותאיסטיות, כשבכולן אלמנטים של קנאות אני חש דחייה ושאט נפש. מבחינה אמפירית גוררת הקנאות הדתית את ההפך הגמור מעידון ואין זה משנה אם הקנאות היא לקב"ה, לג'זוס קרייסט או לאללה. אוקיאנוסים של דם גבתה קנאות דתית ושום עידון אין בכוחו לטשטש עובדה זוועתית זו.

 

[רועי החושב]

למה זה לא משנה?

הרי היצר השיבטי קיים בכל מקרה- אז מוטב לתעל אותו למערכת ציוויים הרמונית.
כמובן שמערכות הציוויים הן תמיד משהו מאובן ודוגמטי ואין תחלופה לאינטליגנציה ולשפיות שנעדרות כאשר היצר השיבטי עולה לקידמת הבמה. אבל בבחינת רע במיעוטו- יש הצלחות.

 

[u r i el]

לעתים מעצים הצווי את האלימות והקנאות

ולא מעדן אותם.

 

[רועי החושב]

אם אין סימון

אז אין רכיב חשוב בחשיבה. אי אפשר לחשוב בכלל בלי סימון.
ה"אפור" הוא הבלתי מסומן. אין מציאות אפורה אלא למי שמחשבתו טומטמה מטכניקה, מה"איך" עד כדי כך שאינו מכליל הכללות אוניברסליות על ה"איך" הזה.
ניטשה קרא לזה "הטפשה מיכאניסטית של העולם". אינם רוצים לראות אלא כרוחב מבטו של העבד.
כמו כן- מונאדות אינן בהכרח "שחור ולבן", כלומר אינן בהכרח מנוגדות. מה שמאפיין אותן הוא דווקא הדיכוטומיה, שאינה דווקא סממן של ניגוד, אלא מבחינת הכרתית פירושה אינדיפרנטיות של המונאדות אחת לשניה.
ליבוביץ עסק במונאדות. לא כ"כ בניגודים, לא ב"שחור לבן" אלא בצבעי היסוד שמהם אפשר להרכיב תמונה מלאת חיות וצבע.
לא אפור, כלל לא אפור!

 

[000 000]

המונח "אפור" אינו שלי אלא של רינת.

אני מניח שהיא התכוונה למציאות מורכבת.

 

[רועי החושב]

זה ברור לי

אני די מסכים עם רוח הדברים שהבעת, בעיקר בחלק הראשון של דברי. אלא שבחלקם השני התייחסתי להבחנה בין אנטיתזות למונאדות שהיעדרה הוא, לדעתי, שורש האי בהירות של דברי המשוחחים בסרטון.

 

[סביבון עד]

לא כל כך הבנתי במה מדובר

יש לי קצת בעיה עם אריכות (אני סבור שלרוב אפשר לדבר קצר וברור ובטח שאין צורך להאריך פעם אחר פעם). אבל מענין אותי מיהו אותו השר ? ואיפה זה מופיע.

 

[סביבון עד]

ימח שמך חתיכת דרעק

זה מה שהיה אומר לך מן הסתם. להגיד שהוא היה מזלזל זה שקר. זה הרבה יותר מזלזול. וגם אני מוסיף ימח שמך חתיכת דרעק אתה והפטרון שלך וכל הגרורות שלכם בכנסת. תאבדו במהרה אמן.

 

[סביבון עד]

יחיאב תמחוק את ההודעה בבקשה

חבל שהדרעק הזה יקבל אפילו יחס מינימילי ממישהו. המפיקה הזו נראית לי בהמה טיפשה. בעע גועל נפש מכללת בינה על הבולבול שלי.

 

[M AO R]

יש לך פה מזוהם ומטונף

וזה מעיד שיש לך נשמה מרה מיוסרת פצועה ומצחינה.
ההודעות שלך בפורום מביישות אותו גם בתוכן וגם בלשון והיה נכון להחרים ולנדות אותך מכאן ולשלוח אותך להסתכלות

 

[יחיאב נגר]

אני באמת מתלבט

אם אני עושה שירות טוב לקוראי הפורום במחיקת ההודעות האלה. הרי מושאי העלבונות, לא באמת נעלבים ממנו. ויותר משהעלבונות מעידים עליהם הם מעידים על אומרם.
אז למה בעצם למחוק. כדי להתדיין עם מישהו, חשוב להבין את עולמו, גם על הצדדים הפחות יפים בו.
כמובן, כל עוד זה ברמה שלא מציקה יתר על המידה.

 

[סביבון עד]

במקרה הזה אינני חושש לעלבונו של הכלב המת הזה

אלא לתשומת לב שתוסב לבינתו הקלוקלת. אם אדם מבקש למחוק הודעה של עצמו, נראה לי פשוט שכן צריך לעשות (בהנחה שזו לא טירחה מרובה). אינני אחשושרוש שמילתו לא תוחזר.
שנית, הם אכן מעידים עלי שאיכפת לי. הלא אם היו באים אליך ואומרים בוא ונבדוק אם אישתך זונה. זה חשוב מבחינה אקדמית. היית קוצף ושוצף ואומר שאתה יודע שהיא לא (ובצדק). אז למה על התורה אין להגן ? האם התורה היא סתם תחביב ?
ובאותו ענין - אני לא מאלה שחושבים של' עשה פרובוקציות. הוא באמת קצף ורואים שזה פשוט הוא האותנטי. עולה לי לראש התקרית שבו מישהו הגיש לו עלון על יהדות משיחית או משהו כזה והוא זרק את זה עליו חזרה. נראה לכם שהוא ישב וחשב על סיטואציה כזו מראש ? זה פשוט היה הוא, כי היה לו איכפת. כשאני אומר בתפילה למינים ולמלשינים אל תהי תקוה, אני מתכון לזה. ליאור טל הוא דרעק ומי שהתורה יקרה לליבו צריך לנדות אותו. סופו של דבר, ממה שהבנתי אותו דרעק מופיע בסידרה על ל' ואנשים יתפתו לחשוב שהדפקט הזה מייצג משהו. ולמה זה ? בגלל שלא צעקתם ולא התראתם !

 

[יחיאב נגר]

תודה לך

שאתה טורח להדגים את דברי, שם, בד"ה "לטעמי".

 

[סביבון עד]

פי וליבי שוים

על כן מלכתחילה אינני מבין את הדיבורים הללו על שתי רשויות דה יורה ודה פקטו. נשמע לי נורא בורגני למען האמת. אמר הרמב"ם:
י [ו] דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בליבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו,ה; דברים י,יב; דברים ל,ו): אלא בדעה שיידעהו. ועל פי הדעה--על פי האהבה--אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה.

יא לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.
--עכ"ל

וכן יש מקום להביא את דברי הקוצאי:
רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות.