שיטות מחקר כמותיות

[mummy]

"במדע אמיתי אין ויכוחים" ???

התפיסה שלך את מושג המדע, והמחקר היא אפעס איך לומר בעייתית. וזה לא רק מהמשפט המוזר הזה. בתשובה לשאלה החוזרת ונשנית שלך כאן - נראה שבאמת לקחת לקצה את ההתעלמות ממדעי החברה ומכל מה שקרה בדיסציפלינות השונות של התחום הזה (החל ממשבר הייצוג, המפנה הלשוני על גרסאותיו השונות, ועוד הרבה מאד תובנות שעבור הרבה אנשים כן שינו את החיים מקצה לקצה). לי אתה נשמע לגמרי כמו מי שחי ופעל לפני 60 שנה...

 

[תזאי בדימוס]

באקדמיה יש ויכוחים רבים

אבל אקדמיה איננה בהכרח מדע, לפחות לא על פי פופר. אינשטיין הציע בעצמו 3 שיטות להפריך את תורת היחסות הכללית שלו. אחת מהן הייתה בהסחה של קרן אור למול מסה כבדה. הוא אף חישב את הזוית שקרן האור צריכה להיות מוסחת (היינו - ניבוי כמותי). הוא אף תיכנן את הניסוי והציע לבצע אותו בזמן ליקוי חמה. הוא טען כי אם אחד מהניבויים שלו לא יתקיים צריך לנטוש את התיאוריה שלו. ואכן, ב-1919 התארגנה משלחת (המשלחת של אדינטון) שהתפרסה על פני כמה הרים גבוהים וביצעה את המדידות. הדבר זכה לסיקור תקשורתי חסר תקדים. אינשטיים הצהיר באותה תקופה בראיונות לעיתונאות שאם הניסויים יפריכו את התיאוריה שלו הוא ינטוש אותה. היינו, הוא העמיד את התיאוריה שלו בסיכון אמיתי. לאחר שהתברר בניסוי של אדינטון כי אכן קרן האור סטטה בזוית שאינשטיין חישב התקשורת כבר קבעה כי התיאוריה שלו "הוכחה".אלא שהוא לא הסתפק בכך ומדען זהיר הוא אמר שיש לחכות לתוצאות של עוד שני הניבויים שלו. הם אכן נבדקו בשנים מאוחרות יותר והוברר שהוא צדק. מכאן, שבמדע אמיתי וטוב, לא צריך להתווכח. החוקר מציע מבחן הפרכה שיש בו סיכון אמיתי לתיאוריה. כאשר אי אפשר לתכנן מבחני הפרכה שכאלו אפשר להתווכח עד קץ כל הדורות. יש המציעים לאמץ את עיקרון ההפרכה לכל תחום בחיינו. היינו, מה הטעם להוותכח על משהו שלא ניתן לבדוק אותו? ושוב אני מבקש ממך, במטרה באמת ללמוד מאנשים הנמצאים במדעי החברה, לספר לי על ההשגים המדעים הגדולים ביותר של התחום הזה. זה מסובך? אתה חושש שאני לא אבין דברים כל כך מסובכים?

 

[22ק ו ס ם]

הטיעונים שלך מאוד בעייתים בלשון המעטה

מדעי החברה אינם מדעים מדויקים ולכן הקריטריונים המדעיים שלהם שונים. במדעי החברה בהחלט יש ויכוחים לגיטימיים כי הממצאים הרבה פחות חד משמעיים מתחומים אחרים בגלל שמה לעשות, בני אדם יותר מורכבים. עד שלא תהפוך את בני האדם לרובוטים לא תשנה את העובדה הזו.

 

[22ק ו ס ם]

לא נכון היא אינה תורה מדעית

והפיסיקאים מכירים בכך. היא תיאוריה מבוססת מתמטיקה שלא עומדת בעיקרון ההפרכה ולראייה ספרים בסיגנון הזה. זה שהיא חשובה למתמטיקה לא הופך אותה למדע. במדע אמיתי אין ויכוחים?! מדע בנוי כולו על ויכוחים. כמו שציינתי קודם, אתה תקוע מדי בפופר ומתעלם מקון לקטוש ואחרים בני זמננו.

 

[mummy]

כן, כי זה מה שקורה כשמושא המחקר הוא א/נשים

ולכן אפשר למצוא לא מעט מקרים שבהם מול מחקר שמציג ממצאים X והוא מהימן ותקף (למרות שזה כנראה לא קריטריונים שמספקים אותך...) מחקר אחר שנערך בנסיבות אחרות אנושיות, כלומר לא בתנאי מעבדה שבהם מנטרלים את כל המשתנים חוץ מאלו שנבדקים, וראה זה פלא נמצאו בו ממצאים הפוכים (פחות או יותר) ל- X, ובהחלט יתכן שגם ההמחקר הזה מהימן ותקף באותה מידה. וזה עוד לפני שמדברים על עצם הפעולה של המחקר - שמבוססת על הנחות יסוד שכבר בהן יש עמדה מוסרית וערכית ושיפוטית ואישית, כן, גם במדעי הטבע, והחשיבות של כל אלו מתעצמת כשמגיעים לשלב של ביצוע האקט הפרשני של הממצאים, שבעצמו מאפשר מרחב תמרון לא קטן. וכל זה פשוט כי בסוף יש שם אנשים שעושים את המחקר והם, לדעתי לפחות, אף פעם לא נקיים מעמדות שכאלו. גם אם הם חוקרים במדעי הטבע שסגורים כל היום במעבדה. אבל זה כבר ענין לדיון אחר כנראה. אם לנסות לענות לך על זה מתוך הפרספקטיבה שאתה מציג כאן - נדמה לי שאפילו לך צריך להיות ברור שהתהליך המחקרי מושפע מהשדה והאובייקטים שאותו באים לחקור. יש כלים שמתאימים בנסיבות X ולמטרות Y שלא מתאימים בנסיבות ומטרות Z ו-M. זה שעור ראשון בשיטות מחקר אני חושבת. יש בעיה קשה לדעתי עם ההנחה שלך שמדעי הטבע ומדעי החברה, צריכים להתנהל באותו אופן בדיוק, שלא לדבר על ההנחה הסמויה שבמדעי החברה צריכים לחקות אחד לאחד את מה שקורה במדעי הטבע ולעשות מה שעושים שם אפילו שאי אפשר ושזה לא מתאים.

 

[תזאי בדימוס]

יש הסבר אחר לאנומליה הזאת

והוא הוסבר על ידי כהן ומיל ואחרים. היינו, תוצאות המחקר משקפות את הסתברות הדטה בהינתן השערת המחקר. זה לא מה שמעניין. מה שמעניין זה הסתברות השערת המחקר בהינתן הדטה. בשביל זה אתה צריך את ההסתברות האפריורית שכווללת בתוכה את כל אי הוודאות והמורכבות של התופעה אותה אתה בודק. אבל ישנה התעלמות מוחלטת ממנה. השערת מחקר שמנסה להסביר דבר כל כל מורכב כמו התנהגות אנושית בכמה פרמטרים, היא קונספציה מטומטמת (סליחה על הביטוי החריף). היינו, זה לחפש את המטבע מתחת לפנס תוך כדי התעלמות מכל הגורמים האחרים (שמבחינה מתמטית חבויים באותה הסתברות אפריורית). אפשר כמובן להמשיך בזה, כמו שקוסם מציע ומה שנקבל זה עוד ועוד אנומליות. זה הסבר אחר הגיני יותר מדוע מחקר א, נותן תוצאה אחת ומחקר ב' נותן תוצאה הפוכה. היומרנות הזאת להבין תופעות כל כך מורכבות בהוקוס פוקוס היא הבעיה המרכזית. זאת בעיה עצומה במדעי החברה. זאת בעיה ששקולה כמעט לעוצמה שיש לחור שחור פיסיקלי, אשר אינך רואה אותו אולם משמעותו עצומה.

 

[mummy]

אם מכל מה שמקבלים זה עוד ועוד אנומליות

אז אולי זה סימן שמשהו בהגדרה שלך את מושג האנומליה הוא אנומלי? כלומר אולי זה סימן שצריך לשנות את השיטה, או שהיא לא מתאימה או שאתה מנסה לעשות משהו שאי אפשר לעשות אותו בהגדרה?

 

[22ק ו ס ם]

אתה צריך לדייק

זה שזה לא תמיד מעניין לא אומר שזה לא מעניין בכלל. ושוב, כשאין שום הסתברויות אפריוריות זה עדיין משהו משמעותי שאפשר ללמוד ממנו ולכן הדיכוטומיה של מעניין-לא מעניין פשטנית מדי.

 

[22ק ו ס ם]

והנה דוגמא לסטטיסטיקאי שאפשר להשתמש בו

מה שמראה שלא תמיד צריך לדעת הכל וזה בסדר להתייעץ עם מומחה. יש גם הסבר על שימוש במובהקות במציאת תרופות וזה סותר את הטענה שלך שזו שיטה בעייתית בהכרח.

 

[22ק ו ס ם]

הקישור

 

[תזאי בדימוס]

האומנם?

האומנם שאין הסתברות אפריורית זה עדיין משהו שניתן ללמוד ממנו? אותו אחד שכתוב שם בקישור שהבאת בהודעה אחרת שלך, טועה ומטעה. אני אראה לך בדיוק היכן שהוא טועה ובמה הוא טועה כל כך בגדול. תסתכל בפוסט אחר שלו שנמצא בקישור לקישור למקום שהפנתה אליו תחת ההדגשה שתי סוגי טעויות: http://www.notes.co.il/joseph/12808.asp "שני המצבים האפשריים (הכביש פנוי או לא פנוי לעקיפה, הנאשם חף מפשע או אשם) נקראים "השערות". אחת ההשערות היא "ההשערה הבסיסית" או "השערת האפס", וההשערה השניה היא "ההשערה האלטרנטיבית". אציין כי בדרך כלל ההשערה הבסיסית היא המצב בו מקובל להאמין. כך למשל, מקובל כי כל נאשם העומד לדין הינו בחזקת חף מפשע עד שיוכח אחרת, ולכן בבית המשפט ההשערה הבסיסית אומרת כי הנאשם חף מפשע. כיוון שכך, על המחליט למצוא כלל החלטה לפיו ידחה את ההשערה הבסיסית (ואז יקבל את ההשערה האלטרנטיבית) או שלא ידחה את ההשערה הבסיסית (ואז לא יקבל את ההשערה האלטרנטיבית), וכל זאת בהסתמך על אינפורמציה נתונה." בו נלך לפי הלוגיקה שלו ונחשוב על מצב שאדם מואשם ברצח על סמך טביעת אצבע חלקית שמזהה אותו כרוצח. תחשוב גם שהמומחה מעיד שמאחר ומדובר בטביעת חלקית, ה-false positive הוא אחוז אחד בלבד. אתה מוזמן גם להניח הנחה נדיבה ש-false negative הוא אפס. על פי מה שהוא מספר שם, אם השופט מוכן להקריב חף מפשע אחד שישב בכלא בטעות כל עוד 99 עברינים אמיתים יורשעו, אזי השופט צריך להרשיע. כי הרי מדובר על טעות של אחוז בלבד. אבל מה עם ההסתברות האפריורית? אם זאת הראיה היחידה כנגד אותו אדם, כל אחד במדינה יכול להיות הרוצח באותה מידה. בו נניח שההסתברות האפריורית הינה אחד למיליון. היינו, ישנם מיליון תושבים שלא נשללה האפשרות שהם הרוצחים (למשל על ידי אליכיב) וכל אחד מהם יכול להיות הרוצח באותה מידה. ההיינו, (בערך - לא עושה חישוב מדויק), ב-99.99 אחוז מהמקרים שהשופט ירשיע, הוא ירשיע חף מפשע. כלומר, הזנחת הסתברות אפריורית של אחד למיליון ומה שקיבלת במקום הרשעה בהסתברות אשמה של 99 אחוז, הרשעה בהסתברות אשמה של 0.01 אחוז - זה טעות מטורפת בשיקול הדעת! (אם אתה רוצה המחשה של אותה הסתברות אפריורית תחשוב שטעות של אחוז אחד, למעשה אומרת לך שבקרב מיליון אנשים ימצאו עשרת אלפים שגם לגביהם תימצא התאמה. אם זאת הראיה היחידה שלך כנגד אותו נאשם איך אתה יודע שהוא באמת העבריין ושהוא לא אחד מאותם עשרת אלפים בני אדם שגם כלפיהם יכולה להיות התאמה?). כלומר ההסתברות האפריורית מאד מאד מאד מאד חשובה. תזניח אותה אתה תקבל שטויות (במקום אחוז אחד שגיאה, 99.99 אחוז שגיאה). אם אתה שואל אותי איך זה עובד ברפואה אומר לך שזה יעבור רק במקרה שההסתברות האפריורית שהתרופה אכן עובדת הינה 50 אחוז. אני רוצה להאמין שמפתחים תרופות על סמך תיאוריות בכימיה ובביולוגיה ואין זה מקרי בכלל שתרופה עובדת. לכן, ייתכן שההסתברות האפריורית שהתרופה עובדת הינה גבוהה. מצד שני, שאתה בודק השערה בפסיכולוגיה ובה אתה אומר שגורם אחד או שניים אחראיים להתנהגות אנושית מורכבת, זאת שטות לחשוב שההסתברות האפריורית של ההשערה שלך הינה ברמה של 50 אחוז. להפך, רוב הסיכויים שהתופעה מורכבת בהרבה ולכן ההסבר הפשטני שלך איננו נכון. ואת הבטחון שיש לי במה שכהנמן אומר אינני מבסס על אותם ניסויים שהוא עשה ואשר אותם הוא הציג תוך שימוש בנתון של אותו p value. כהנמן טוען דבר מאד פשוט - אנשים, כולל חוקרים וסטטיסטיקאים מזניחים את השער הבסיסי. בדוגמא שנתתי מדובר על הזנחת שער בסיסי של אחד למיליון. במקרה של מדעי החברה, הזנחת ההסתברות האפריורית והבנת חשיבותה בתחום שלם של תחומי מחקר. גם אתה בהודעה שלך כתבת שאפשר להתעלם ממנה ועדיין להגיד דברים חשובים. בהחלט ייתכן שיש גם כאלו שלא מזניחים. אבל האמירה שהרבה מאד אנשים כן מזניחים היא פשוט עובדה.

 

[22ק ו ס ם]

למה שלא תכתוב לו שם הודעה?

הוא סטטיסטיקאי במקצועו ולא הייתי קוטל אותו כלאחר יד. בדוגמא שלך, ההנחה שההסתברות האפריורית היא אחת למיליון ממש לא סבירה. סביר שהסיכוי גבוה הרבה יותר מכיוון שלא סביר שהאדם נתפס באקראי. הרשעה רק על בסיס טביעת אצבעות היא אכן בעייתי בכל מקרה, אבל כל שאר העדויות האחרות שיש כנגד נאשם בהכרח משנות את ההסתברות האפריוריות. אתה שוב מבלבל בין ההשלכות הפסיכולוגיות של המחקר של כנהמן לשיטות המחקר שלו. הוא בהחלט דיבר על לקחת בחשבון את ההסתברות האפריורית כשהוא רצה לומר למה אנשים עושים טעויות בהערכה. עם זאת, הוא השתמש כל הזמן במובהקויות במחקרים שלו כדי להוכיח את הנקודה הזו ונקודות רבות אחרות ככה שזה די סותר את מה שאתה אומר. בכל מקרה, ההנחה שההסתברות האפריוריות היא 50% או קרובה אליה סבירה בהחלט במחקרים רבים, כשאנחנו מדברים על תופעות שנחשבות לאקראיות. גם אם זה לא בדיוק 50% זה הרבה פעמים לא רחוק מזה. ואתה שוב טוען טענות שאף אחד לא טוען. אף אחד לא חושב שגורם אחד או שניים מסבירים התנהגות אנושית מורכבת אז רצוי להפסיק עם הטרמינולוגיה הטוטאלית הזו.

 

[תזאי בדימוס]

אני אפתיע אותך

אכבר ב-1993, דברים כאלו הגיעו לבית משפט בארה"ב, למשל בכל הקשור לבדיקות אבהות. אם היה מוכח כי הנאשם הוא אבי הילד, אזי הוא בהכרח קיים עם האישה יחסי מין בניגוד לטענתו כי לא היו דברים מעולם. מומחה העיד על סמך בדיקת דם שהסתברות האבהות של הנאשם היא 96.65 אחוז (תחשוב למשל על פי ואליו בערך באיזור 0.03). אולם בית המשפט פסל את העדות שלו מאחר והייתה שם הנחה חבויה של הסתברות אפריורית של 50% שהמומחה תיאר אותה כהנחה ניטרלית ואוביקטיבית. ראה: State v. Spann http://www.law.berkeley.edu/faculty/sklansky/evidence/evidence/cases/Cases%20for%20TOA/State%20v.%20Spann.htm הם קבעו שם שההחלטה על הסתברות אפריורית 50:50 היא איננה ניטרלית ואיננה מדעית ואיננה מבוססת על עובדות המקרה. הם קבעו שההסתברות האפריורית הינה עניין של המושבעים להחליט. הם כתבו שהוא היה צריך להציג טבלה של הסתברויות אפריוריות אפשרויות (למשל מ-0.1 עד 0.9) ומולם את הסתברות האבהות המתאימה כאשר המושבעים יהיו אלו שיקבעו את אותה הסתברות אפריורית. הם כתבו שם שהסתמכות על אותו נתון של הסתברות אפריורית 50%,בעצם מניח את האשמה וכי לא ניתן להרשיע נאשם על סמך נוסחה שמניחה מראש שהאדם אשם. היינו, הם התנגדו להנחת המבוקש. הנה כמה ציטוטים משם: the State cannot prove intercourse through a formula that assumes intercourse, or put differently, the trier of fact cannot convict a defendant of a crime through a formula that assumes the defendant committed the crime והנה עוד: While this .5 assumed prior probability clearly is neither neutral nor objective, rather than prohibiting an expert witness from describing it as such, we would leave it to counsel to challenge this characterization through cross-examination. However, a jury should be required to use its own estimate of the prior probability of paternity, one based on all of the evidence in the case other than the scientific evidence arising from the blood and tissue tests; a prior probability, in other words, based on facts of which the expert has absolutely no knowledge — the facts of the case as they would exist were there no scientific tests, no scientific reports, and no expert. Furthermore, the expert's testimony should be required to include an explanation to the jury of what the probability of paternity would be for a varying range of such prior probabilities, running, for example, from .1 to .9. נחזור למדעי החברה. מה נותן לחוקר את הבסיס המדעי הזכות לקבוע שהסתברות האפריורית הינה 50 אחוז? ואולי היא 10 אחוז בלבד? אולו היא 90 אחוז? אולי היא אחוז אחד בלבד? מה הטעם להשתמש במודלים מתמטייים כדי להיות מדויק כאשר מצד שני, יש לך חוסר דיוק עצום בכך שאינך יודע את ההסתברות האפריורית של ההשערה שלך? ואם יצא לי הכבוד העצום לפגוש את כהנמן אני אשאל אותו אתה השאלה הזאת. תשובה אפשרית אחת נמצאת במאמרו של כהן. כל כתבי העת חייבו כתנאי לפרסום לתת את אותו p=value.

 

[22ק ו ס ם]

96% זה באמת לא הרבה

אבל אם יש ראיות שקושרות אדם מסוים למעשה פשע או אחר אז הסבירות כבר רחוק מלהיות נמוכה. הדוגמאות שהבאת ממדעי המשפט לא תמיד רלוונטיות למדעי החברה. כשאתה עורך ניסוי עם קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת אתה בהחלט יכול להניח הסתברות של 50-50 ביניהן בתגובה למשתנה התלוי ולבדוק את ההבדלים ביניהן במבחן סטטיסטי. אבל גם במקרה כזה יש למבחן משמעות. יש הבדל גדול אם אדם קרוב 99% או 10% מבחינת הדנ"א שלו לאדם אחר. וסתם עיצה ידידותית, הסתמכות על מאמר מדעי אחד כתנ"ך שלך זה לא דבר חכם במיוחד. רצוי גם לקרוא את התגובות למאמר של כהן והן לא מעטות.

 

[תזאי בדימוס]

נסכים שלא להסכים

לגבי הסתמכות על מאמר אחד אומר 2 דברים. ראשית, מדובר על משהו שהוא חד משמעי. אלף ועדות של ה-APA האמריקני לא ישכנעו אותי כי 1+1= 5 (בעקבות מאמרו של כהן, קמו 2 ועדות של ה-APA האמריקני שהנציחו את המצב). מדע זה לא משהו שאמור להיקבע בוועדות. היו כבר "ועדות" בהיסטוריה שקבעו כי השמש סובבת סביב הארץ וגלילאו טועה. מקור הוויכוחים הינם בכך שהשיטה לא ניתנת להפרכה. ישנן אין ספור מאמרים שקבעו א' וישנן אין ספור מאמרים שקבעו את ההפך מ-א' גם הם תוך התבססות על מובהקות סטטיסטית. הנכונות לחיות עם עובדות אלו בשלום משמעותה כי השיטה לא ניתנת להפרכה. שנית, היה מישהו שטרח לחפש ל-412 מאמרים, אשר מביעים התנגדות לשימוש בגישת ההשערות המבוססת על מובהקות הסטטיסטית ולרכז אותם בעמוד אינטרנט אחד. ראה את הרשימה כאן: http://biology.uark.edu/coop/Courses/thompson5.html בכל מקרה, אני חושב שהעמדות הובררו. אפשר להסכים שלא להסכים.

 

[the new L]

בהקשר הזה

ראוי לציין שרעיונותיו של איינשטיין נשללו בחוברת שנקראה "101 כותבים נגד איינשטיין", ואיינשטיין ענה באלגנטיות - אם אני טועה, לשם מה דרושים 101 כותבים? מספיק אחד.

 

[22ק ו ס ם]

שים לב שהדוגמאות שאתה מבין הן מתחום קבלת

ההחלטות או כשרוצים באמת לדעת הסתברות בצורה ישירה ואז לשער הבסיס יש חשיבות קריטית. אבל כשמבצעים ניסויים שונים או מחקרים על אוכלוסיות גדולות, לשער הבסיס אין את החשיבות הזו. נכון שלא תמיד אני מקבל תשובה למה שאני מעוניין לדעת, אבל גם להניח שאין אפקט ולמצוא הסתברות לתוצאות שלי תוך ההנחה הזו אומר הרבה מאוד לדעתי. בסופו של דבר השיטות יכולות לחיות זו לצד זו. לך מאוד נוח להתעלם מהעובדה שבמקרים רבים שער הבסיס בכלל לא ידוע ואתה פשוט אומר שלא צריך לחקור שום דבר. זו גישה קיצונית שלא מקדמת את המדע בכלום. אני חושב שלמרות המיגבלות אפשר לקדם את המדע ואני חושב שאפשר לראות התקדמות כזו כל הזמן (למשל במדעים הקוגנטיביים).

 

[תזאי בדימוס]

זה לא משנה

כי הפי ואליו הינו הסתברות מותנית בהגדרה שלו -נקודה. היינו, הסתברות דטה מסוים בהינתן השערה. אתה מתעניין בהסתברות ההשערה ולא בהסתברות הדטה. כדי לדעת אותה, אתה חייב הסתברות אפריורית. פישר, נימן פירסן לא אהבו את ההסתברות האפריורית שהיא סוביקטיבית ולא מדעית. הם חיפשו סטטיסטיקה נקיה מזה. הם אכן מצאו כזאת אבל חייבים להבין את המגבלות שלה. היא מספרת לנו דברים אבל לא את מה שהיינו רוצים שהיא תספר - את הסתברות ההשערות שלנו. לכן, צריך לחשוב על דרכים אחרות. הדרך הזאת סיימה את דרכה. למעשה, עצוב שבכלל התחילו איתה. בהודאות שלי התמקדתי כמובן בביקורת אחת על השיטה הזאת. אבל כהן נותן עוד כמה ביקורות. כיצד אתה יכול להסתמך על דבר כזה כאשר הלוגיקה הבסיסית שם שגויה? אני אפרט את מה שכהן אומר בעניין הלוגיקה (מודולס טולנוס של אריסטו). אם, א', ב לא יכול להתקיים. לכן, אם חוקר גילה ש-ב' מתקיים א' לא נכון. המשפט הזה נכון מבחינה לוגית אבל אם אתה מחליף את "ב לא יכול להתקיים" בגירסה חלשה יותר "הסבירות של ב' מאוד קטנה" - המשפט הבא לא נכון לוגית: אם א', הסבירות ש-ב' מאד נמוכה. מאחר ומצאנו ש-ב' מתקיים הסבירות של א' מאד נמוכה. זה משפט לא נכון. לדוגמא, אם אדם אזרח ארה"ב, הסבירות שהוא יהיה נשיא מאד נמוכה (אחד מ-300 מיליון). מכאן, שאם מצאת שבוש נשיא ארה"ב ישנה סבירות מאד קטנה שהוא אזרח ארה"ב? הרי ההסתברות שנשיא ארה"ב יהיה נשיא היא בדיוק 1. ומה הלוגיקה של תורת ההשערות? אם השערת האפס נכונה, הסתברות הדטה מד לא סבירה. מאחר ומצאת דטה לא סביר, הסתברות השערת האפס נמוכה ולכן, ונדחה אותה. היינו, תורת ההשערות מתבססת על לוגיקה שגויה. ההחלפה הזאת בין שלילה חזקה במודולס טולנוס של אריסטו לבין שלילה חלשה "מאד לא סביר" היא שגויה. הפסיכולוג Gigerenzer, שפרסם לפחות מאמר אחד ב- SCIENCE, כינה את השימוש בשיטה אשליה קולקטיבית שמביכה את המקצוע שלו. הנה הציטוט לדברים שהוא כתב באחד הפרסומים שלו: The collective illusions about the meaning of a significant result are embarrassing to our profession במקום להיחלם מלחמה אבודה, הגיע הזמן שמדעי החברה יתקדמו קדימה.

 

[22ק ו ס ם]

זה לא נכון מה שאתה אומר

אתה לא יכול לקבוע במה אני מתעניין. אני בהחלט מתעניין גם במה הסבירות של הממצאים שלי בהינתן השערת האפס. זה אולי לא נותן לי מידע מקיף אבל בהיעדר אלטרנטיבה ראויה (כי אין שום מידע אחר) זו בהחלט גישה סבירה ואני ממש לא חושב שזו לוגיקה שגויה בהכרח. כמו שאני טוען שוב ושוב, לכל שיטה סטטיסטית יש את המגבלות שלה וזה שאתה באופן חד צדדי רואה רק יתרונות בשיטה אחת ורק חסרונות בשיטה אחרת מעיד בעיקר עליך ולא על השיטות הסטטיסטיות. גם ציטוטים סלקטיביים של מדענים הם לא טיעונים רציניים כי על כל מדען כזה אפשר למצוא עשרה אחרים שאומרים להיפך. זה דווקא מעיד על כשל לוגי של פנייה לסמכות ואני ממש לא מוצא את זה משכנע במיוחד.

 

[תזאי בדימוס]

זכותך לחשוב כך

זכותך לחשוב גם שהמשפט "מאד לא סביר שבוש הוא אזרח אמריקני" היא לוגיקה ראויה בעולם המדעי.