שיטת החמש דקות

[יפעת פלוס]

שיטת החמש דקות

אוקי, אז ככה, דור כמעט בת שבעה חודשים. היא רגילה להרדם לי אך ורק על הציצי, ובנוסף אוהבת מאוד מאוד ידיים (כמו כל תינוק, אני יודעת..) ולכן לא נמצאת מספיק זמן על הבטן. בהמלצת רינת niniv החלטתי לנסות את שיטת החמש דקות: לשים אותה במיטה, וכל חמש דקות להיכנס ולהרגיע אותה, במיטה שלה, בלי להרים אותה, עד שהיא נרדמת. אצל רינת זה עובד סבבה, האם עוד מישהי מכירה את השיטה? מיישמת אותה? מה דעתכן עליה? עד עכשיו הייתי בדעה שכל הזמן שדור רוצה אותי, אני אקח אותה בידיים, אבל זה שלב שהדברים מתחילים להיות מוגזמים, ונראה לי שהיא בוחנת אותי.. מה אתן אומרות?

 

[AY1]

אנחנו ישמנו את השיטה הזו בשוני קטן

במקום 5 דקות עשינו 2 דקות יש לציין שאחרי כל ערב זמן הבכי יורד ואחרי שבוע לא בכה בכלל בהצלחה

 

[ירוקה לגמרי]

בדיוק אתמול מעיין נרדמה לראשונה

במיטה שלה ולא על הידיים שלנו או על הציצי. יש לציין שקראתי קודם לכן את הפרק שעוסק בשינה בספר "סודותיה של הלוחשת לתינוקות". למרות שאני לא מתה על הספר הזה, דווקא בקטע של השינה וההירדמות אני מאד מעריכה את הגישה שלה שהיא איפשהוא באמצע שבין שיטת החמש דקות ובין שיטת השינה המשותפת. אחרי שקראתי זה נתן לי יותר מכל בטחון שמה שאני עושה זה בסדר ונכון גם לנו וגם למעיין (להזכירכם היא בת 7 וחצי חודשים). זה התחיל מכך שישנתי אחר הצהריים ולכן היה לי אנרגיה וסבלנות להשקיע בתהליך ההירדמות שלה. כשראיתי שהיא מתחילה להראות סימני עייפות (פיהוקים, בהייה באויר ושפשוף עיניים) הנחתי אותה במיטתה. היא עדיין היתה רגועה ולא עצבנית מדי ושחקה עם עצמה יפה. מדי פעם עשתה כמה קולות של "אמא איפה את?" ואז באתי ונעמדתי לידה וליטפתי לה את היד והיא כל הזמן הסתכלה עלי וחייכה. ככה לסירוגין הלכתי וחזרתי לפי "בקשתה" עד שהתחילה ממש לילל ולקטר וקצת לבכות. אז הרמתי אותה עלי הידיים והרגעתי אותה עד שהפסיקה לבכות ושוב החזרתי אותה למיטה, נדנדתי קצת את המיטה והיא שפשפה עיניים וניקרה כמה פעמים ואז נרדמה. יש לציין שהשתדלתי להפסיק את נדנודי המיטה לפני שהיא נרדמה ממש כדי שלא ליצור את הקשר בין ההירדמות לנדנודים כי אז בעצם לא עשינו כלום. יש לנו עדיין מקום לשכלולים ושיפורים אבל אני מאד גאה בה ובי על הצעד הראשון הזה שיביא גם אותה וגם אותנו לעצמאות. לדעתי שיטת חמש הדקות או אפילו שתי דקות היא לא ממש חיובית כי קודם כל אני בעד שמעיין תבכה כמה שפחות ושתי דקות בכי במיטה זה גם יותר מדי. עדיף שהיא תהיה על הידיים שלי אם זה מרגיע אותה וכשהיא רגועה (לפני שנרדמת) להחזיר למיטה. צריך לדעתי לנסות שההירדמות תהיה חיובית ככל שאפשר עם מינימום בכי ולהשתדל שלתינוק יהיה כיף להיכנס למיטה ושזה לא יצור אצלו יחס שלילי של מיטה = בכי. וואו יצא ארוך. זו משנתי דהיום (בעקבות הצלחת אמש) מי יודע אולי מחר זה ישתנה. תודה למי שהגיע עד הלום.

 

[יפעת פלוס]

ירוקונת, טוב לראות אותך כאן..../images/Emo140.gif

ועוד כמה שאלות: כמה זמן נמשך הבכי שלה בהתחלה? תוך כמה ימים היא כבר לא בכתה במיטה? כשנכנסת לחדר על מנת להרגיע אותה, הרמת אותה על הידיים? הרבה? זה לא גרם לה לבכות עוד יותר כששמת אותה בחזרה במיטה? אני פשוט קצת נסערת.. דור נרדמה אחרי שעה וחצי (!!) של קיטורים וגם בכי, כשכל כמה דקות נכנסתי לחדר וליטפתי ושרתי ותפחתי על הגב, אבל לא הרמתי..

 

[ירוקה לגמרי]

אז ככה: אתמול היתה הפעם הראשונה

שניסינו להרדים אותה לבד במיטה. בהתחלה היא לא בכתה בכלל, סתם הראתה סימנים של עייפות (לפי "הלוחשת" צריך ל"תפוס" את התינוק בפיהוק השלישי, שזה השלב הראשון מתוך שלושה שמסמן את העייפות, כאשר תופסים את העייפות מאוחר יותר, זה כבר מאוחר מדי והתינוק יתחיל לבכות ובסופו של דבר ירדם מתשישות ומבכי. כשהיא קיטרה, עמדתי לידה והחזקתי לה את היד ודיברתי אליה. כשהיא בכתה, הרמתי אותה עד שהפסיקה לבכות, והחזרתי למיטה (פה חשוב באמת שזה יהיה בתחילת העייפות, אחרת כל חזרה למיטה תהיה מלווה בצרחות) אני מציעה שתנסי עוד יום-יומיים לראות אם המצב משתפר, כלומר אם היא נרדמת בפחות בכי וקיטורים ואחרי פחות זמן. אם לא, אני מציעה לך להרים את הידיים בכל פעם שהיא בוכה ולהחזיר למיטה כשהיא נרגעת (אבל שוב, התזמון הוא קריטי פה). בגדול אני מסכימה אם שרון של לוטן בכל מה שכתבה, גם אני לא בעד שמעיין תבכה ולו טיפ-טיפונת כי היא ילדה נורא נורא שקטה וטובה וכמעט אף פעם לא בוכה, רק כשמשהו מציק לה באמת, ואני רוצה שהמעבר ל"ארץ החלומות" יהיה מלווה בחיוכים ובחיבוקים ולא בבכי וכעס.

 

[אלה ואמא שלה]

../images/Emo45.gifאיזה יופי כתבת

אצלנו זה די דומה (אלה נראה לי ממש בגיל של מעיין - עוד שבוע בת שמונה חודשים). אישית שיטת חמש הדקות לא מתאימה לי (לא מסוגלת לתת לה לבכות וכן לא מאמינה בלהרדם מתוך בכי ויאוש), וגם נראה לי שהיא מתאימה יותר לגיל מבוגר יותר, בו התינוק יכול להבין מושגים כמו "אמא פה קרוב"ו"עכשיו זמן לשכב במיטה ולישון". אהי חיבת להוסיף שמקריאה של כמה חודשים בפורומים הגעתי למסקנה שלכל תינוק ומשפחה מתאים משהו אחר, וזה בסדר גמור לשמוע המון דעות, אבל לקחת רק את מה שמתאים לכם ולהיות שלמים עם זה

. רק הערה אחת - הבנתי שבשיטת חמש הדקות הכי חשובה היא העקביות... בהצלחה, מעין

 

[anat i]

מתגאה בשלוש הצלחות לפי השיטה!

אבל אני חושבת שלא נכון לקחת אותה כלשונה, כמו שמישהי אמרה כאן, שהתינוק לא ירדם מתוך יאוש... הרעיון שעומד בבסיס השיטה זה לא לתת לתינוק לבכות עד שיתיאש וירדם, אלא להבהיר לו שעכשיו לילה ועכשיו ישנים ולא יוצאים מהמיטה. לכן, מעולם לא נתתי לילד לבכות 5 דקות, אלא הייתי נכנסת ללא הרף ומסבירה לו בקול מרגיע שעכשיו לילה ושצריך לישון ושאי אפשר לצאת מהמיטה. אחרי כמה לילות זה עובד, תאמינו לי...

 

[שרון של לוטן]

שיטת האפס דקות ואפס בכי!

אני מסייגת מראש ואומרת שאולי זה לא מתאים לגילאים אחרים, אבל שווה לנסות. לוטן תהיה בת ארבעה חודשים בשבוע הבא ולפי דעתי זה הזמן ללמד הרגלי שינה. אני, אישית, ממש סובלת ונכנסת ללחץ כשלוטן בוכה. אולי כי היא כמעט ולא בוכה ואני לא רגילה. השבוע לימדתי אותה ללכת לישון במיטתה וזה הלך בקלות ותוך לילה אחד. עד השבוע היא היתה נרדמת כשהיא עטופה בשמיכה כמו חבילה, עם מוצץ ועל הידיים שלי, כאשר אני מתנדנדת על כסא ההנקה. אחרי זה הייתי מעבירה אותה למיטתה והיא היתה ישנה כל הלילה. השבוע עשיתי ניסוי: עטפתי אותה בשמיכה כמו חבילה, נתתי לה מוצץ ושמתי אותה במיטתה וכיביתי את האור. ישבתי לידה וליטפתי אותה. בהתחלה היא הסתכלה עלי בתמיהה. אחרי כמה דקות היא פתאום הבינה מה נדרש ממנה ופשוט עצמה את העיניים והלכה לישון. הנחתי עליה יד כדי להרגיע את כל הקפיצות של הרגליים והידיים שיש לה עד שהיא נרדמת סופית. היא נרדמת כך כל לילה כבר שבוע! תוך כעשר דקות! ללא בכי וללא מחאה. לפעמים היא מתעוררת אחרי חצי שעה כי נופל לה המוצץ. אם אני מחזירה אותו, היא חוזרת מייד לישון ולא צריך להרים אותה או להרדים אותה מחדש. אולי זה קשור, אבל היא גם התחילה ללכת לישון יותר מוקדם. היא מתחילה לשפשף את העיניים ולקטר כבר בתשע וחצי ועד עשר היא במיטה. היא קבעה לעצמה את שעות השינה שלה. ודים ואני מאוד לא מסודרים וממש לא הנהגנו שום סדר יום, אבל לוטן היא כמו שעון שוויצרי לגבי אוכל ושינה. אני יודעת שלוטן תינוקת נוחה במיוחד וגם מאוד אוהבת לישון ולא כל התינוקות כאלו. אני רק חושבת ששווה לנסות קודם שיטה ללא בכי וסבל לתינוק ולאמא. גיליתי שאם אני נחושה ובטוחה בכך שלוטן תהיה מסוגלת לעשות את הפעולה ושזה לטובתה, היא איכשהו מבינה ומשתפת פעולה מרצונה. אני אף פעם לא מכריחה אותה לעשות משהו בניגוד לרצונה.

 

[niniv]

אני רוצה להגיד משהו...

גם אצלנו השיטה עבדה, כמובן עם שינויים, נכנסים כל כמה זמן (פחות מ-5 דקות..) ונשארים ליד הילד, מלטפים ושרים... השיטה עובדת, אבל מה שרציתי להגיד לשרון, שיש ילדים שלא משנה כמה טעויות ההורים שלהם יעשו, הם ירדמו לבד וישנו טוב... אנחנו, לפני השיטה, היינו ממש צריכים לקפוץ עם אליאורי על הידיים... אז אני שמחה בשמחתך, הלוואי עלינו, אבל כנראה שהאופי של אליאורי ולוטן שונה... כל אחד צריך לדבוק בשיטה המתאימה לו. מה לעשות? אליאורי היה צריך לבכות הרבה בשביל ללמוד לישון... אגב, מאז, הוא ילד הרבה יותר שמח, הוא קם בבוקר ומדבר אל עצמו במיטה (פעם הוא היה ישר צורח כשהוא היה קם...) בקיצור, לא צריך לשלול , לפעמים בכי יכול גם לעזור... אני אישית, תמיד בוכה כשאני עצבנית. במקום לצעוק על אחרים, ולריב עם אחרים, אני בוכה ובכך נפתרת הבעיה...

 

[שרון של לוטן]

לא שוללת בכלל וגם כתבתי

שאני יודעת שלוטן נוחה מאוד ושזה אישי לכל ילד ושיכול להיות שהשיטה מתאימה רק לה. כתבתי גם שהיא לא מרבה לבכות. וזאת לא כביקורת על הילדים שכן בוכים. כל אחד וצורת הביטוי שלו. דרך אגב, גם אני מהבכייניות, במיוחד כשאני מתעצבנת...

 

[ענתש]

אז הנה - כדי שתעשי את זה נכון:

הנה קישור להסבר מצויין של רוניובל על השיטה כי צריך לעשות אותה נכון. חוץ מזה אני די נגד השיטה, במיוחד בגיל שלפני חרדת הנטישה... אבל זה רק דעתי.

 

[יפעת פלוס]

אז זהו, שיש לי תחושה שחרדת הנטישה

התחילה אצלה.. אתמול שאלתי על זה כאן.. ולכן אני קצת מבולבלת - נאמר ואני מאמצת את השיטה, עם סייגים של להיות איתה הרבה יותר, ללטף, לשיר, להראות נוכחות.. האם עכשיו זה הזמן..? ו.. תודה על הקישור, אני כבר קוראת אותו.

 

[niniv]

התיאור של רוניובל

קצת מוזר בעיני. בחיים לא הייתי נותנת לאליאורי לבכות 10 דקות ברצף... אני חושבת שאליאורי לא ילקה בחרדת נטישה בעיקר בגלל העובדה שאנחנו מתמידים בכניסות אליו, ומרגיעים אותו, ובניגוד למה שהשיטה אומרת, אנחנו נשארים לידו דקות ארוכות עד שהוא נרדם. אני מאמינה שזה המון תלוי באופי של ההורה ושל הילד. יש לי שכנה, שהיתה מכניסה את התינוק למיטה, סוגרת את האור, את הדלת, ויוצאת לשכנה אחרת עד שהוא נרדם. היא לא התייחסה כלל לבכי. והיום, הילד בן שנה וחצי כמעט, הולך לישון בשבע בערב, קם בשבע בבוקר, בלי בכי בכלל. וזה ילד מקסים, בלי שום עניינים של חרדת נטישה. אני אישית לא הייתי מסוגלת לעשות דבר כזה. חשוב לי שאליאורי ידע שאנחנו כאן בשבילו, אבל יחד עם זאת, יש שעות שבהם הוא צריך לישון, במיטה שלו. אז הוא בכה קצת, ולי כאב הלב המון, אבל אנחנו משתפרים....

 

[ronnieyuval]

תודה על הסקפטיות ../images/Emo4.gif

זה התיאור של השיטה כפי שמתואר בספר ונוסה ע"י דר' פרבר ומטופליו. לא המצאתי... אני, בתור נכדה לייקית גאה, עושה הכל לפי כל השלבים ולא מדלגת על כלום... לדעתי מהסיבה הזאת יש לי ילדה שישנה היום כמו שצריך, וזה לא לקח לנו חודשים להגיע לזה אלא יום אחד (בשני היא כבר ישנה 10 שעות רצוף וזה ככה עד היום). ועכשיו הסבר עפ"י כותב הספר וממציא השיטה למה יש להגדיל מרווחים כל פעם. הקטע הוא שהילדים החכמים שלנו לומדים מאוד מהר מה קורה, ואם אין הגדלת מרווחים (ולו קטנה - שימי לב שאת יכולה להתחיל גם מדקה אחת ולהגדיל כל פעם את המרווח בדקה, לאו דווקא בחמש) הם לומדים ש"כל 5 דקות אמא נכנסת אליי". זה משהו שקל ללמוד ולכן לא כדאי. ברגע שהם לא יודעים למה לצפות זה קל להם יותר לוותר וללכת לישון. תודה ענתש על הקישור - לא ראיתי לפני כן וגם אני צירפתי...

 

[niniv]

הי...סליחה...

לא התכוונתי לפגוע... אבל, אני קראתי תיאור קצת שונה! כבר כתבתי קודם, שכל אחד צריך לבחור בדרך שמתאימה לו ולילד שלו. אז את בחרת ואני בחרתי. יכול מאוד להיות (יותר נכון - בטוח) שאני לא מכירה את השיטה כמו שצריך, הרי אני לא קראתי את הספר שנכתב ע"י ממציא השיטה. ואת כן קראת. אז אני נותנת לך את הקרדיט ומתנצלת אם פגעתי, אצלנו השיטה מיושמת בשינויים קלים. ובקשר לבנות כאן שדוגלות בשיטת ההירדמות על הידיים או על הציצי, שוב, כל אחד והדרך שהוא בחר בה. כל אחד ומה שהוא מרגיש שטוב לילד שלו. מי מכיר את אליאורי יותר ממני? אף אחד. ורק אני יכולה להגיד מה טוב בשבילו. ואם החלטתי שטוב לו לבכות, כי לדעתי זה יותר טוב שהוא יבכה קצת, אבל יישן ואח"כ יהיה ערני יותר ושמח יותר, מאשר שהוא לא יישן, אני לא יישן, אני יהיה מתוסכלת והוא יהיה עצבני, אז זאת ההחלטה שלי ואני בתור אמא שלו , מרגישה שזה הכי טוב בשבילו, חייבת להיות עקבית. אני שמחה מאוד לשמוע דעות לכאן ולכאן. ברור שהשיטה הזאת לא מתאימה לכל אחד ואחד. הלוואי ואליאורי היה נרדם לי ככה סתם בידיים וישן טוב כמה שעות, אבל אצלנו זה לא היה ככה, והגעתי למצב שהילד לא ישן רצוף יותר משעה!!! לכן לקחתי את ההחלטה להתחיל את השיטה , ומאז, טפו טפו טפו... הרבה הרבה יותר טוב.... בהצלחה לכל מי שבוחרת בכל שיטה!

 

[ronnieyuval]

רינתי - עניתי לך במסר ../images/Emo140.gif

בגדול אנחנו ממש מסכימות, תסכימי איתי?

וגם, בתור מי שקמה כל 20 דקות עד גיל כמעט שנה, אני יכולה בהחלט להבין את ההסתיגות מהבכי כי גם אני מאוד מאוד התנגדתי עד שפשוט לא יכולתי יותר והגעתי לנקודת שבירה. ברגע שזה נעשה והיה כל כך קל ופשוט (יחסית למה שציפיתי) הבנתי שיכול להיות שטעיתי...

 

[cookie1]

באופן אישי קשה לי עם בכי

ואני גם לא מאמינה שכרגע זה יתרום לנו. במהלך חמשת החדשים האחרונים הרגשתי שיפורים קטנים בכל התחומים , האכלה, שינה וכו'. אני מאמינה שיגיע היום שליובל יהיה קל יותר להרדם לבדו, וגם לישון כבר לילה שלם |עייף|. אין לי ספק שבגיל מסויים אם לא תהיה הטבה אחשוב גם על האפשרות הזו, אבל כרגע אני בעניין של להכיר ולהבין אחד את השני. אני אופטימית ולא עצלנית - תאמינו לי...

 

[יפעת פלוס]

מקפיצה

אשמח לשמוע עוד דעות

 

[אמא של אביתר]

קצת ארוך

אביתר בן חמישה חודשים ולא יודע להירדם לבד. עד לפני חודש סיפור ההרדמה היה ארוך ומלווה בבכי היום הוא קצר רגוע וכיפי אך עדיין על הידיים. מה השתנה-אביתר. הוא גדל,הוא רגוע יותר וגם יכולת ההרדמות שלו משתפרת. אני מאמינה שבגיל הזה(גם בגיל של דור) יש חשיבות מרובה לעצם הידיעה של התינוק שצרכיו ממולאים או לפחות מתיחסים אליהם (אל הצרכים). כל תינוק הוא אדם בפני עצמו ו"שיטות" הירדמות לא אהובות עליי משום שהן מתיחסות אל כל התינוקות כאחד. אני רוצה להאמין שאביתר מרגיש שכל מצוקה,חוסר נוחות שלו יטופלו במהירות ע"י או ע"י אבא שלו ואם הוא מביע חוסר נוחות ע"י בכי החובה שלי היא לגרום לו להרגיש טוב ואהוב ולהחדיר לו את הבטחון שאנחנו פה בשבילו.וזאת ע"מ לעבור את שלב חרדת הנטישה לקל יותר. כיף לי לדעת שאני יכולה לעזור לו לעשות משהו שקשה לו לעשות-להירדם לבד. כשהוא נרדם עליי כ"כ שליו,כ"כ יפה,נאנח אנחות מתוקות של שלווה אני מרגישה שהוא סומך עליי שאני יכולה לעזור לו לעבור מחוויות היום אל השינה. דרך אגב הגישה הזו שלנו מאוד לא אהודה בקרב חברינו בעליי הילדים אבל לנו זה לא כ"כ משנה.

 

[ronnieyuval]

אני יישמתי את השיטה בגיל שנה

את יכולה לקרוא על זה כאן. עבד מצויין כפי שתראי בקישור.