לא קל להתמיד בתרגול, אבל קשה יותר לא לתרגל בכלל
ולשאת בהשלכות המצטברות של חוסר תרגול.
ניר מלחי, מי שהקים את המרכז הישראלי לטאי צ'י, אובחן בקיץ 2002 כחולה סרטן, עם גידול אלים במוח. כמו אצל שאר נפגעי צלילות הקישון, לגידול הזה היו עוד "חברים" בגוף של ניר. הערכה אחת נתנה לניר שנה לחיות, שנייה קבעה שמונים יום. אחרי 14 שנים, ניר עדיין איתנו, ובספר שיחות חדש שייצא לאור בקרוב, ושכתב עומר ברקמן, אפשר ללמוד דבר או שניים על התמודדות.
הנה ציטוט לדוגמה של ניר מהספר:
"בצבא, לפעמים אתה מתחיל מסע ורואה את נקודת הסיום, נגיד המגדל של רידינג. כשאתה מחכה לסוף המסע זה לא נגמר - אתה הולך והולך ונקודת הסיום לא מתקרבת. אתה צריך ללמוד להתנתק מזה, ללכת לא בשביל לגמור, אלא רק בשביל ללכת. אם יש לך כוח לצעד הבא, אז במקום לעשות אותו הצידה ולהתפנות לקומנדקר, אתה עושה אותו קדימה וממשיך הלאה. אם אתה מצליח לאמץ את הגישה הזאת, אתה מגלה שזה הרבה יותר קל. גם באמנות־לחימה זה נורא קשה - אתה יודע שצריך להתאמן כל יום, כל החיים. זה יכול לייאש. אתה צריך לאמץ את הגישה הזאת שכל אימון הוא בפני עצמו, אתה מתאמן עכשיו רק בשביל להתאמן עכשיו, בלי לחשוב על התוצאה הסופית. אם אתה מצליח, אז כל צעד לעצמו, כל אימון לעצמו, יהיה הרבה יותר יעיל. ככה אתה גם לא מגיע למצב של רוויה, לא נמאס לך מהאימון."
עד כאן הציטוט מהספר. אני חושב שאם תוכלי לאמץ גישה דומה, ולא לראות בתרגול מעמסה אלא משהו שיאפשר לך דווקא להשתחרר מדברים שמכבידים עלייך כיום, זה ייתן לך מוטיבציה להתמיד בו. כמי שמתאמן לא מעט שנים בטאי צ'י, ולא פעם ולא פעמיים מוצא את עצמי מתלבט מחוסר חשק אם לעשות את האימון היומי או לא, אני מבין את הלבטים שאת מבטאת - ומעריך את העובדה שאת משתפת אותם כאן אתנו. יחד עם זאת אני חושב שכדי להתקדם בדרך כלשהי, צריך מצד אחד לראות את המטרה, ומצד שני לא להניח למרחק שלנו ממנה לייאש אותנו. כמו שניר אומר - להתייחס בכל פעם מחדש לאימון שאנו עושים כיום.
כתבת, "לא ברור לי עד כמה תרגול ממושך הוא מעמסה ומה המשמעות של עצם התרגול על חיי היום יום"; ובכן, תרגול יומי יכול להימשך גם רבע שעה. או עשר דקות. או חמש דקות, אם זה כל מה שמסוגלים בשלב ההתחלתי. נדירים מאד האנשים שחמש דקות או רבע שעה מכלל היום מהווים עבורם באמת מעמסה. ולכן, כדי להתקדם בדרך, צריך פשוט להתחיל ללכת בה. יכול להיות שזה יהיה ניסוי וטעייה עבורך, עד שתמצאי את המתכונת והמסגרת והשיטה שהכי מתאימות לך. זה חיפוש שבכל מקרה ישתלם לך מאד, כי סביר בהחלט להניח שהתרגול יביא אותך למקום טוב יותר מזה שאת נמצאת בו כרגע. ולאחר פרק זמן משמעותי של תרגול, חלק גדול מהעמימות יתפזר, כי תוכלי לבחון ולהיווכח בעצמך עד כמה התרגול מסייע לך.
בהצלחה.
