שיטת פאולה והיפוטוניה

[מפתחSOL]

תודה רבה

 

[0 אור 0]

אני יכולה להעיד על מה שאני מכירה

אני מכירה את התוצאות של אנשים שהגיעו לעוזי, שהתמחה בעיסוי רפואי שיקומי, ופתרו בעיות של שנים, אחרי הרבה נסיונות אחרים,
אני יכולה לתאר תוצאות של מתרגלים בקונדליני יוגה וביוגה טיפולית - שיפור מדהים,
וכמו שאמרתי בהתחלה - בעיה שאת סוחבת שנים לא תפתר ללא עבודה שלך, שתאפשר כל פעם קצת יותר.
ואם תרשי לי לדבר בכנות - אני מאד מעריכה את שיטת פאולה, ואני בשיעורי היוגה שלי מקפידה מאד להפעיל את השרירים הטבעתיים ומסבירה לתלמידות כמה חשוב לתרגל - אבל!! זו שיטה שעוזרת לדברים מאד ספציפים, ולא מספיקה בפני עצמה לטונוס שרירים שקשור גם לשרירי הגוף הגדולים.
את יכולה לשלב את הפאולה עם דברים אחרים, אבל לבד היא לא תספיק.
&nbsp

 

[מפתחSOL]

רציתי דווקא שיטת פאולה

כי זה לא מצריך ממני כמעט שום מאמץ. אני לא רוצה שיטה שתאלץ אותי להתאמץ. אני מתאמצת מספיק

 

[0 אור 0]

מכירה את האמרה no pain no gain?

זה בוודאי נכון לשיטת פאולה,
חמותי תרגלה את השיטה זמן לא קצר, וזו היתה בשבילה עבודה מאד קשה (וגם עזרה לה),
וקונדליני יוגה (או יוגה טיפולית) שעליה המלצתי, אמנם ללא ספק מאתגרת ודורשת להתאמץ, אבל מצד שני כיפית, קשובה לגוף, רכה ונינוחה
אני נהנית גם מהתרגול עצמו ולא רק מהתוצאות
&nbsp

 

[0 אור 0]

ליווי הוליסטי או אימון לחיים

מסכימה לגמרי עם טאו, שהבעיה של היכולת שלך ושל בן זוגך להתמודד עם אנשים דורשת התייחסות בפני עצמה.
זו הסיבה שבטיפול הוליסטי אמיתי לא מתייחסים רק לשרירים, אלא גם לסוגיות שבאמת מציקות לך / לכם:
1. היכולת לקבל ולאהוב את הגוף, גם אם יש מגבלות
2. היכולת לבחור איך לקבל ואיך להגיב לאנשים שסובבים אותך
3. לבדוק עם עצמכם מדוע כל כך חשוב להיות כמו כולם - עד כדי ללבוש בגדים חרדיים כדי לרצות את המשפחה, עד כדי הצורך להסביר למישהו זר מדוע את צולעת

 

[מפתחSOL]

אני לא רוצה לאהוב את הגוף שלי כמו שהוא

אני רוצה להיפטר מההיפוטוניה, נקודה. מי שלא חווה את זה לא יכול להבין מה זה. כשהראש רץ קדימה והגוף תקוע במקום. כשאני צריכה לוותר על שאיפות ורצונות כי אני צריכה לחיות "יותר באיזי" כי אני פשוט לא מרגישה טוב והגוף לא מאפשר לי. אני לא רוצה לוותר על השאיפות שלי, או להגביל את עצמי בגלל התסמונת המקוללת הזאת, זאת תמיד מלחמה עם הגוף. מלחמה בין הגוף לשכל. אני בחיים לא אגיע למלוא הפוטנציאל שלי, כי ההיפוטוניה הארורה הזאת כל הזמן מכשילה אותי ומעכבת אותי. אז לא, אני לא רוצה להשלים עם זה, וכן חשוב לי מה אנשים אומרים במיוחד אם אני רוצה להתקבל לעבודה או ללימודים ואנשים חושבים שאני לחוצה או חסרת ביטחון כי אני לא יכולה לשבת זקוף. או שחושבים שאני עצלנית או מפונקת כי אני צריכה להישען על כל דבר. או פשוט כשאני עובדת הרבה יותר לאט ממה שמצפים ממניכשזה פוגע לי בעבודה או בלימודים, אני לא יכולה להתעלם ממה שאנשים חושבים. וגם ככה לא קל היום למצוא עבודה ולהישאר בה, אז עכשיו יש לי גם את זה. הרבה פעמים יצא לי לא להגיע לעבודה כי לא הרגשתי טוב בגלל זה וזה פוגע בעבודה. אף אחד לא רוצה להעסיק מישהו שחולה כל הזמן.

 

[כנרת שיאצו]

אני מסכימה איתך

חלק ממני רוצה להגיד לך שתלמדי לאהוב את הגוף שלך כמו שהוא, שתראי את היתרונות שלו עבורך (ואני בטוחה שיש כאלו), ושתמצאי את הדרך להפוך את החיסרון ליתרון (ואני בטוחה שיש דרך ושהיא יכולה להוביל אותך למקומות מדהימים אם רק תתני לה).

אבל כרגע יותר מכל אני רוצה להגיד לך שאני לגמרי מסכימה איתך. שזה מבאס לאללה ומתסכל ברמות שרק מי שחווה את זה (ואני מודה שאני לא) יכול להבין, ושמותר לך לשנוא את זה - ואפילו כדאי לך.
אני לא רוצה שתוותרי על הכעס והשנאה שלך למצב שאת נתונה בו - כי מאיך שאת כותבת ברור לי שזה מקור העוצמה הכי גדולה והכי חזקה שנגישה לך כרגע.

אני רוצה להגיד לך: תשתמשי בה

את יכולה לתת לאנרגיה הזו לפעול נגדך ולהחליש אותך עוד (בנוסף להיפוטוניה) - זה מה שתסכול עושה, זה מה שלייאש את עצמך עושה.
או להשתמש בכעס כמנוע לפעולה שיתן לך כוח להתמודד, לחפש פתרונות יצירתיים, להתמיד, להיות נחושה לחיות את החיים שלך הכי טוב שאת יכולה.

גם בהיפוטוניה יש עוצמה - אין לי שום ספק בכך, אבל את לא שם
ואני בטוחה שדי קשה-מפחיד- ולגמרי לא ברור עבורך בשלב זה איך אפשר להגיע אליה - וזה בסדר

תתחילי איפה שכן אפשר

אם את מרגישה שאת במלחמה עם הגוף שלך - זה בגלל שאת לוחמת,
שיש בך הרבה כוח (גם אם פיזית את מרגישה חלשה)
תתחילי משם, תני לו מקום

אני מקווה שבעתיד/בהדרגה/... תוכלי מתוך המקום הזה ומתוך העוצמה שבו
להתקרב גם לחלק הזה בעצמך שקשור להיפוטוניה - שברור לגמרי שכרגע הוא לא נגיש לך.
כשתהיי מוכנה תוכלי לגלות שגם שם יש הרבה יותר אנרגיה משנדמה לך, ואולי לא תצתרכי להמשיך להלחם בעצמך.

וגם - תרשי לעצמך להרפות. לא כל הזמן, אל תוותרי על החיים, ובכל זאת תכבדי את הצורך שלך במנוחה ובתמיכה (זה צורך לגיטימי של כולנו, גם בלי היפוטוניה)
הרבה יותר קל ויעיל ללמוד לעבוד עם הגוף ולא נגדו
(זו אחת המטרות של תרגול גופני כמו יוגה/ צ'י קונג ודומיהם שהמליצו לך עליהם כאן בפורום)

לילה טוב

 

[0 אור 0]

מבינה אותך לגמרי

אני מסכימה עם כל מילה שכנרת כתבה,
ומוסיפה:
לקבל את עצמך כפי שאת , לא אומר לקבל את המגבלות שאינן מחויבות המציאות, לא אומר לוותר על שינוי דברים שמפריעים לך - רק עוזר לבוא לזה ממקום של בחירה
כתבת קודם למעלה, שאת מחפשת שיטה בלי מאמץ,
קחי את כל הכעס והאנרגיה שנוצרת ממנו, כדי לתת לעצמך כח לתהליך שדורש עבודה והתמדה
&nbsp

 

[מפתחSOL]

האם יש למישהו מהמגיבים ניסיון

עם היפוטוניים שעבדו בשיטת פאולה והצליחו להירפא מזה? אילו מהתפקודים של אותם אנשים השתפרו ואילו נשארו מוגבלים? אין הרבה מידע בנושא, למרות שזה אינדיווידואלי לכל אחד, עדיין ניסיון של אחרים יכול לשפוך קצת אור על העניין. אני לא מכירה אנשים שסובלים מזה בגילי, או בגיל מבוגר בכלל. כל המחקרים הם על ילדים. אני לא יודעת איך מבוגרים מתמודדים עם זה ועד כמה אפשר לרפא את זה. האם בכלל בגיל 24 יש סיכוי שטונוס השרירים יעלה בצורה ספונטנית כמו אצל ילדים או שזה כבר מאוחר מדי? אין שום מידע בנושא!! גם לא באנגלית! אני משתגעת מזה. אני מרגישה כאילו אני בין היחידים בעולם שסובלים מזה בבגרות.

 

[ladybug4NLP]

שאלי את לילך סבט מהפורום שהיא מורה ומטפלת בקרניו סקרל

עד כמה שאני זוכרת השיטה הזו עושה פלאות לטונוס שרירים והביא מטפלת בבעיה מהבסיס כי טונוס שרירים זה קודם כל פקודות מהמח.
אחרי זה תוכלי להתמקד בספורט כדי לתחזק ולשפר את המצב.

לא משנה מה תעשי-אסור להגיע למצב שיכאב. וככל שתתמקדי יהיה לך קל יותר
להתמיד בספורט ושוב רק הנקודה שזה כואב. אם זה כואב-פספסת את המטרה.

ושיטת פאולה היא נפלאה לכל אדם כי היא מטפלת כל השרירים הטבעתיים
מהפה ועד לפי הטבעת ונפלאה במיוחד לנשים כי היא מטפלת בשרירי האגן, רצפת האגן, משפרת יחסי מין, משפרת יציאות, גמישות של הרחם, עוזרת ללידות.
בהצלחה

 

[מפתחSOL]

איך אני אמורה להתקדם אם אני מפסיקה

כל פעם שכואב.. לפי מה שמצאתי. אנשים שסובלים מהיפוטוניה בגילי דיווחו שאין שיפור במצב בכלל גם אם הם עושים ספורט כל יום. יש מישהי שסיפרה שהיא מרימה משקולות כבר שנים ושהיא לא יכולה להעלות את המשקל שהיא שמה. כי בהיפוטוניה לשרירים אין זיכרון שרירי, אז צריך להתחיל כל פעם מאותה נקודה מההתחלה. שום ספורט לא ישמר את המצב. זאת בעיה מוחית.

 

[ladybug4NLP]

בגלל זה כדאי להתיעץ עם לילך כי הקרניו סקרל לא מטפלים

ישירות בשריר כמו בספורט אלא בהולכה עצבית.

היא המומחית ולא אני

ובכלל יכול להיות שמישהו עשה משהו שלא עזר לו. זה עדיין לא אומר שזה לא יעזור לך במידה זו או אחרת.

נראה לי שהכוון שלך לא כל כך נכון כי את רוצה הכל או לא כלום. ככה לא משיגים דבר. כדאי לטפל גם בכל האמונות המגבילות שיש לך על הביה , על עצמך, על היכולת שלך להשתפר ועוד

שבת שלום ובהצלחה

 

[מפתחSOL]

זה לא אמונות מגבילות

זה מה שאנשים בגילי שסובלים מזה אמרו לי. השערות ודיבורים באוויר זה לא משהו שאני יכולה להסתמך עליו. אם היית חווה את זה בעצמך היית מבינה עד כמה זה קשה לחיות עם זה. ועד כמה זה משפיע בצורה נרחבת על חיי היום יום. אז לשפר רק חלק מהדברים לא באמת עוזר לי. התסמונת הזאת זה סבל, זה כאבים, אני מתעייפת הרבה יותר מהר מאחרים, המחשבה שיש דברים שלעולם לא אוכל לעשות זה מה שמתסכל אותי. התחושת מוגבלות. אומרים לי להשלים עם זה. למה שאני אשלים עם זה? שאני מוגבלת. לא רוצה להשלים עם זה. אני רוצה להגשים את כל השאיפות שלי בלי שהגוף שלי יבגוד בי כל הזמן. לא רוצה להתאים את החיים שלי להיפוטוניה. לא רוצה לוותר על דברים בגלל זה. וואלה הגוף שלי לא תמיד שואל אותי. אם אני לא מרגישה טוב, או כואבים לי השרירים, או אני עייפה אז זה מונע ממני לעשות הרבה דברים.

 

[ladybug4NLP]

מה שאנשים אחרים אמרו לך זה מה שהם חושבים או חווים

יש לך היפוטוניה. נכון או לא נכון
את מוגבלת (לדעתך) נכון או לא נכון?
יש דברים שלעולם לא תוכלי לעשות? לא יודעת וגם לא כל כך חושב כי תוכלי לעשות אולי דברים אחרים.
לפני זמן קצר ראיתי תוכנית בטלויזיה של אישה צעירה קטועת 2 רגלים שעוסקת
בספורט אתגרי של טיפוס קירות. תארי לך אם היא היתה אומרת "לעולם לא אוכל לעשות את זה".

קודם כל כדאי לא להתווכח עם המציאות כי ה"אני רוצה, אני רוצה" בצורה שאת
מציגה היא פשוט מלחמה במציאות. ומלחמה במציאות לוקחת את כל האנרגיות
עבור ה"נגד" במקום במקום לרתום אותם עבור ה"בעד" ומלחמה בגוף שבוגד בך החא עוד מלחמה שאי אפשר לנצח בה. כשיש האטה בגוף זה כי בגוף רוצה להגן עלייך מפני כל מיני דברים שאולי יוציאו אותך מאיזון או אפילו יסכנו או תך.

עקרונית זה לא רק מה שיש אלא בעיקר מה שאת חושבת על זה, שיש לך תחושת מוגבלות, שאצ רוצה דברים ולא יכולה, שאת לא רוצה לוותר על אולי משהו
שאת רוצה _ותבדקי מדוע את רוצה-האם רק להוכיח שאת לא מוגבלת? כי המון אנשים שיש להם את כל היכולות לא עושים ספורט ולא צריכים להוכיח לאף אחד כולל עצמם שהם לא רוצים לעסוק בזה)

הרשימה היא ארוכה, הכעס שחל אולי מוצדק אבל הוא חא באמת מקדם אותך לשום מקום.
אז קודם, לקבל את המציאות כפי שהיא
אח"כ לחפש פתרונות שנמצאים בגבול ההישג הפיסי/הרגשי/הכספי.
קבלה של מה שאני ואני אעשה את המקסימום כדי להשתפר בגבול
האפשרי וללא התמכרות לשיפור ופרפקציוניזם.

וכל יום בלי שתשימי לב, יהיה לך יותר קל, ואני לא יודעת מתי זה ישתפר, וזה יבוא באופן טבעי בזמן המתאים, בקצב המתאים ובצורה המתאימה לך בדיוק.

ועדיין ממליצה לטיפול הפיסי להתייעץ עם לילך (קרניו סקרל)

 

[מפתחSOL]

לגבי לילך שלחתי לה הודעה

ולגבי דברים שאני לא יכולה לעשות, לא דיברתי על להיות ספורטאית אולימפית. דיברתי על ללמוד ולעבוד במה שאני רוצה. המקצוע שאני רוצה ללמוד דורש המון השקעה (פסיכולוגיה) . זה מקצוע מאוד תחרותי. אבל זה מה שיש לי תשוקה אליו. והמגבלות שלי הרבה פעמים מונעות ממני גם את הדברים הבסיסיים האלה. זה מונע ממני להתקבל לעבודות, או להצליח בעבודות. אז קל להגיד להפסיק להילחם בגוף שלי. אבל זה לא שיש לי ברירה. אם אני אכנע לו אני אשכב במיטה מהבוקר עד הערב. וזה בכלל לא קל להילחם בו. כי הגוף שלי רוצה רק לנוח כל הזמן כי השרירים חלשים.

 

[מפתחSOL]

לא ביקשתי ייעוץ פסיכולוגי

ביקשתי טיפול לבעיה הפיזית נטו. אז כל התגובות האלה של לקבל את עצמי כמו שאני ולהשלים עם זה קיבלתי מספיק. זה לא רק העובדה שלא אוכל לעשות דברים. זה העובדה שאהיה חולה כל החיים. המעבר מרופא לרופא ומטיפול לטיפול כל הזמן, נמאס לי מזה כבר. כל הזמן לא להרגיש טוב. כל הזמן להזדקק לטיפולים. נמאס לי. אז תפסיקו לדבר על דברים שאין לכם מושג בהם. כל חיי ביליתי אצל רופאים נונסטופ מכל מיני סיבות שונות ומשונות שהרבה פעמים לא היה ידוע מה הגורם להן. תמיד הייתי כזה מקרה רפואי מיוחד ולא ברור. ואני סובלת מזה. הפן הרגשי לא קשור לעניין. פיזית אני לא מרגישה טוב. ואני רוצה משהו שיפתור את זה. לא רוצה ללמוד לחיות עם זה. ולא יעזור שתגידו לי אחרת.

 

[0 אור 0]

אנשים בגילי דיווח

אני בהחלט מבינה שאת במצב מיוחד, ויותר קשה מ"סתם" גיל המעבר,
אבל גם אותי לימדו ודיווחו לי אנשים בגילי , ורופאים ומומחים - שבגיל 58 כבר נמצאים בדעיכה , הגוף לא ממש משתפר בפעולתו, שאחרי הפסקת הוסת יש גלי חום, יובש בנרתיק, שהעור פחות גמיש ומופיעים קמטים, מסת העצם רק יורדת, שרירי רצפת האגן מתנוונים ועוד ועוד,
והנה אני בגיל 58, מסוגלת לעשות תרגילים ביוגה שכבר 30 שנה לא הייתי מסוגלת לעשות, שמצב העור השתתפר (למרות שהתחלתי מעור גרוע ויש לי קמטים כבר שנים), עברתי את המעבר בלי גלי חום, והיובש שהתחיל לפני כמה שנים עבר ונעלם לו,
זה לא קרה לבד,
זה קרה מזה שאני עובדת יותר קשה ויותר מדויק - לא סתם ספורט, אלא קונדליני יוגה וטנטרה עם כל הידע העוצמתי של אלפי שנים שמגיע אלי ומאפשר לי להעזר בתנועה, נשימה, מדיטציות מיוחדות, נעילות כדי להעיר את האנרגיה, לאזן את הגוף והנפש, ולשפר במקומות שבחיים "רגילים" רק מתנוונים.
שיטות רבות בספורט לקחו את הפן הגופני של היוגה , שינו קצת שיהיה יותר "סקסי" וכן זה עובד טוב לפעמים,
אבל היוגה לא עובדת רק על הפיזי, אלא על כל מכלול הגופנפש , כולל המיינד, כולל מודעות ותודעה, וגם במישור הפיזי היא לא עובדת רק על שרירים חיצוניים , אלא מפעילה את הבלוטות, מחזקת את מערכת העצבים, ומשקמת ערוצים שבורים.
אני ממליצה לך ללכת להכי משובח - להיעזר ביוגה, ולהשיג את הכי טוב בשבילך
בהצלחה
&nbsp