אני מסכימה איתך
ולילד שלי (שאגב היה תקופה מסויימת בגן משלב כדי להרגיל אותו לשונות של ילדים) הסברתי כשהילד הגיע למתחם הבריכה שהילד מתנהג כך כי קשה לו וגם אם לנו קשה לשמוע אנחנו צריכים לזכור שלילד הרבה יותר קשה.
גם בספריה הציבורית אצלנו יש פעילויות מיוחדות עבור ילדים פגועים, והם וגם מבוגרים פגועים נמצאים שם הרבה גם באופן עצמאי בלי קשר לפעילות המאורגנת. גם בגני שעשועים ובמול יש מדי פעם קבוצות כאלו, ואני חושבת שכל זה מבורך ובוודאי שלכולם יש זכות להיות להנות ולהשתמש במתחם הציבורי. העניין הוא שכאשר מדובר באדם עם לקות חמורה הוא הרבה פעמים חייב חונך שיהיה צמוד אליו אחרת נגרמת הפרעה רצינית לשאר. ויש מקומות שפשוט לא מתאימים, כגון חוג שחיה במסגרת קבוצתית לילדים רגילים קטנים מהם כשאין אף אחד שצמוד אליו.
לגבי השאלה שלך, לי היה ברור שהוא אוטיסט, ובנוסף האחראי בעצמו אמר לי כשניגשתי אליו. התסכול והכעס לעולם לא הופנו לילד אלא בעיקר לאחראים שראו מה קורה ולא פעלו וגם כשאני ניגשתי ניסו לנפנף אותי, וגם כלפי האמא, שאין ספק שהציגה מצג שווא כלפי האחראים ושהיתה חייבת לבוא להתערב כשראתה מה קורה. כשאני ניגשתי לאמא היא ניסתה לעשות עצמה כאילו היא לא שומעת, ובסוף הואילה להוריד את האוזניות ובלי להגיד לי מילה הלכה לילד שלה פעם אחת, ובזה זה נגמר. ידוע לי שיש באיזור שלנו מקום שמתמחה בחוגים ספורטיבים לאוטיסטים (שאגב כוללים גם שחיה) ואני התכוונתי לשאול אותה אם היא מכירה, לספר לה איך שמעתי על המקום ההוא ולהפנות אותה. לאחר שראיתי שמדובר באמא לחלוטין לא קומוניקטיבית, החלטתי שזה ממש לא במקום.
לגבי שאלתך היכן זה קרה, אנחנו בארה״ב.
