י ו ב ל יש ל י
New member
שילוב לימודים אקדמיים גבוהים ומשפחה-מתלבטת לת
שובה אודה (מכוון לדוקטורנטיות עם משפחה (ילדים) שלום ראשית, ברכותי על הפורום החשוב הזה, סוף כול סוף . אני כרגע בתהליך הרשמה לתואר שלישי (עברתי כבר ראיון אצל היועץ לתואר שלישי במחלקה והוא יידע אותי שמבחינתו התקבלתי כך שהשאר (הוועדה והכול ) זה רק עניין פורמאלי . סיימתי את לימודי התואר השני שלי בהצטיינות + תיזה בהצטיינות ויש המלצות טובות מאנשי סגל. מנחה כבר יש-הייתי בריאיון ויש הסכמה עקרונית להנחות אותי , עלי רק להחזיר לה תשובה אם אני מעוניינת או לא (ואני מעוניינת !!!!!!!!!!!!!!! .אני נשואה כ-8 שנים, יש לי ילדה בת כמעט 4 וביולי הקרוב אלד את בתי השנייה . במשך 9 השנים האחרונות (כלומר במשך לימודי האקדמיים תואר ראשון+שני) תיכננתי להגיע לרגע הזה וכול הזמן כיוונתי ללימודי דוקטורט ולאקדמיה (הלימודים תמיד היו במרכז העשייה שלי) . אבל כעת, כאשר הכול מתחיל להתממש, אני פתאום חוששת איך מסתדרים עם כול זה, עם כתיבת דוקטורט שאינה דבר של מה בכך, עם מנחה מעולה אבל תובענית וכול זאת מבלי שייפגעו חיי המשפחה ומבלי להזניח את הבנות שלי ואת בעלי (אני אמורה להתחיל באוקטובר הקרוב והקטנה שלי תהיה ממש פיצית עדיין). עם הגדולה הייתי בבית כשנה וקצת וכאשר נכנסה למעון כתבתי במשך שנה וקצת את התיזה שלי ולא היה ממש קשה , הסתדרתי(אבל נראה לי ששתיים זה כבר סיפור אחר לא?? כמו גם דוקטורט) . משפחתי וחברותיי הטובות טוענים שעלי לחכות עוד כמה שנים ושתמיד אוכל להמשיך לתואר שלישי ושבינתיים עלי להקדיש למשפחתי את מרבית זמני כי למדתי מספיק (לשבת בבית עם הקטנה בבית ולגדל אותה כמו שעשיתי עם הראשונה) ושאני ממש אנוכית . אבל גם ככה אני די מבוגרת (35) מתי אתחיל לעבוד ולפתח קריירה ? בשביל מה למדתי כול כך הרבה זמן אם לא בשביל להמשיך? מלבד זאת, יש מנחה מעולה שמתאימה לי בדיוק ומעוניינת בי ובנושא שלי והיא אינה כופה עלי גישה ונושא שרחוקים ממני מליוני שנות אור כפי שהיה המצב עם המון מנחים אחרים שנפגשתי עימם כאשר כיתתי רגליי בין אוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ. אני ממש מתלבטת . יש לי שאיפות אקדמיות, אבל גם לא הסכמתי לוותר על הקמת משפחה . אשמח לשמוע, האם ואיך אתן מצליחות לחלק את עצמכן בצורה טובה ויעילה, כך שכלום לא נפגע ? אני חוששת שאולי אתעורר עוד כמה שנים ואצטער כיוון שבנותי יסבלו בשל שאיפותיי (כלומר שאהיה פחות זמינה בעבורן בשל התואר התובעני, ועוד אזכיר שבעלי הוא איש היי-טק שמגיע די מאוחר הביתה כול יום) . האם אני עושה טעות בכך שאני חושבת להתחיל ללמוד עכשיו? האם אני אנוכית בכך שאני בוחרת להמשיך כרגע ולהמשיך במסלול שבשבילו עבדתי כול כך קשה ? סליחה על האורך ותודה למי שהגיעה עד לכאן שרון
שובה אודה (מכוון לדוקטורנטיות עם משפחה (ילדים) שלום ראשית, ברכותי על הפורום החשוב הזה, סוף כול סוף . אני כרגע בתהליך הרשמה לתואר שלישי (עברתי כבר ראיון אצל היועץ לתואר שלישי במחלקה והוא יידע אותי שמבחינתו התקבלתי כך שהשאר (הוועדה והכול ) זה רק עניין פורמאלי . סיימתי את לימודי התואר השני שלי בהצטיינות + תיזה בהצטיינות ויש המלצות טובות מאנשי סגל. מנחה כבר יש-הייתי בריאיון ויש הסכמה עקרונית להנחות אותי , עלי רק להחזיר לה תשובה אם אני מעוניינת או לא (ואני מעוניינת !!!!!!!!!!!!!!! .אני נשואה כ-8 שנים, יש לי ילדה בת כמעט 4 וביולי הקרוב אלד את בתי השנייה . במשך 9 השנים האחרונות (כלומר במשך לימודי האקדמיים תואר ראשון+שני) תיכננתי להגיע לרגע הזה וכול הזמן כיוונתי ללימודי דוקטורט ולאקדמיה (הלימודים תמיד היו במרכז העשייה שלי) . אבל כעת, כאשר הכול מתחיל להתממש, אני פתאום חוששת איך מסתדרים עם כול זה, עם כתיבת דוקטורט שאינה דבר של מה בכך, עם מנחה מעולה אבל תובענית וכול זאת מבלי שייפגעו חיי המשפחה ומבלי להזניח את הבנות שלי ואת בעלי (אני אמורה להתחיל באוקטובר הקרוב והקטנה שלי תהיה ממש פיצית עדיין). עם הגדולה הייתי בבית כשנה וקצת וכאשר נכנסה למעון כתבתי במשך שנה וקצת את התיזה שלי ולא היה ממש קשה , הסתדרתי(אבל נראה לי ששתיים זה כבר סיפור אחר לא?? כמו גם דוקטורט) . משפחתי וחברותיי הטובות טוענים שעלי לחכות עוד כמה שנים ושתמיד אוכל להמשיך לתואר שלישי ושבינתיים עלי להקדיש למשפחתי את מרבית זמני כי למדתי מספיק (לשבת בבית עם הקטנה בבית ולגדל אותה כמו שעשיתי עם הראשונה) ושאני ממש אנוכית . אבל גם ככה אני די מבוגרת (35) מתי אתחיל לעבוד ולפתח קריירה ? בשביל מה למדתי כול כך הרבה זמן אם לא בשביל להמשיך? מלבד זאת, יש מנחה מעולה שמתאימה לי בדיוק ומעוניינת בי ובנושא שלי והיא אינה כופה עלי גישה ונושא שרחוקים ממני מליוני שנות אור כפי שהיה המצב עם המון מנחים אחרים שנפגשתי עימם כאשר כיתתי רגליי בין אוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ. אני ממש מתלבטת . יש לי שאיפות אקדמיות, אבל גם לא הסכמתי לוותר על הקמת משפחה . אשמח לשמוע, האם ואיך אתן מצליחות לחלק את עצמכן בצורה טובה ויעילה, כך שכלום לא נפגע ? אני חוששת שאולי אתעורר עוד כמה שנים ואצטער כיוון שבנותי יסבלו בשל שאיפותיי (כלומר שאהיה פחות זמינה בעבורן בשל התואר התובעני, ועוד אזכיר שבעלי הוא איש היי-טק שמגיע די מאוחר הביתה כול יום) . האם אני עושה טעות בכך שאני חושבת להתחיל ללמוד עכשיו? האם אני אנוכית בכך שאני בוחרת להמשיך כרגע ולהמשיך במסלול שבשבילו עבדתי כול כך קשה ? סליחה על האורך ותודה למי שהגיעה עד לכאן שרון
