שילוב לימודים אקדמיים גבוהים ומשפחה-מתלבטת לת

מעיןבר

New member
שני הגרוש שלי ../images/Emo13.gif (עם תינוקת ביד)

דבר ראשון, את מוזמנת להתייעץ גם בפורום "נשים לאחר לידה" עוסקים אצלינו לא מעט בנושא של שילוב ההורות עם העבודה ולתפיסתי דוקטורט הוא עבודה/קריירה לכל דבר (במיוחד אם את מקבלת מלגה שמשלמת לך על מנת שתוכלי לחקור). הנה דוגמא לדיון בנושא, תמצאי שהכותבת מוכרת לך
: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=973&msgid=46838947&archive=1 אצלינו, לי היה ברור שאני לא נשארת בבית עם הילדות. אני לא בנויה לזה ואני לא מתכוונת להתאים את חיי לאידאלים והעקרונות של אנשים אחרים. עם הגדולה חזרתי למאסטר כשהיתה בת 3 חודשים. היא נכנסה לגנון שהיו בו בזמנו בספטמבר 4 ילדים אבל תוך כמה חודשים עלה מספרם ל- 16 ולשתינו היה טוב. עם התאומות אני זכאית ל- 4 חודשי חופשת לידה ולוקחת עוד שניים פשוט כי זה מסובך מאוד למצוא סידור ליולי-אוגוסט. אישית, אני בהחלט הייתי מסתפקת ב- 4 חודשים, למרות שאני מאוד אוהבת אותן. אתמול בדיוק אמרתי לאישי שיש לי שביזות יום א' כי הוא יוצא לעבודה ואני נשארת בבית. אני כן רוצה לנסות לחפש עזרה לכמה שעות בשבוע שיפנו אותי לעבוד קצת... ההחלטה שלך לצאת ולהתקדם ועוד בתנאים שלמנחה טובה איננה אנוכית ולא הופכת אותך לאם טובה פחות ממי שנשארת עם ילדיה בבית. לא כולנו יכולות לעשות את זה או רוצות. כולי הערכה למי שזה מתאים לה ומרגישה שבהורות היא מגשימה את עצמה, אצלי זה לא כך. מבחינתי, תמרון משפחה ודוקטורט זהה לתמרון משפחה ועבודה במשרה מלאה. למען האמת זה אפילו נח יותר כי יש יותר גמישות. כן, אני משלמת מחיר של עיכוב. את העבודה אני עושה במעבדה ואינני יכולה לכתוב בשעות הפנאי כמו חברים, זה חייב לבוא על חשבון שעות עבודה במעבדה. אני מוגבלת ולא יכולה להישאר ימים ארוכים עד אין קץ. אני מגיעה להשלים שעות בשישי ולפעמים אפילו בשבת. עם התאומות זה יהיה מסובך אפילו יותר כי יש גבול למה שאני יכולה להפיל על בעלי (את הגדולה לא היתה שום בעיה להשאיר איתו אבל גם אני לא נמצאת כמעט לבד עם שלושתן ולא מצפה ממנו לעשות את זה). אבל זה מה שאני רוצה וכולנו מגוייסים לזה. זה אומר ויתורים כלכליים כי ההכנסה שלי נמוכה, זה אומר שאני תמיד אחראית פיזור בבקרים (הוא יוצא מוקדם), זה אומר שלמרות שהוא עצמאי ובעל עסק עסוק ביותר הוא משתלב באיסוף מהגן לפחות פעם-פעמיים בשבוע ולפעמים אפילו יותר. אגב, סביבי אני רואה בהחלט זוגות שגם בהייטק מצליחים לקמבן סידור יומים קבועים לאיסוף מהגן על מנת לאפשר לבן הזוג ימים ארוכים בעבודה, אז אני יודעת שזה אפשרי. שיהיה לך בהצלחה
 

ללס1

New member
תעשי רק מה שאת אוהבת...../images/Emo24.gif

מכירה את השיר של גלי עטרי (שיר גדול). תראי אני אמא במשרה מלאה (בן 11 ובת 7 עם המון ש"ב ,חברים אחה"צ,תחילת גיל ההתבגרות ועוד) כמובן עובדת במשרה מלאה ,ועושה תזה.נכון שזה לא דוק' אבל בהחלט תובעני. אני יכולה להבין את ההתלבטות שלך ואת הקולות מהסביבה, אבל אני באמת חושבת שאת צריכה לעשות מה שטוב לך,רק את חיה את חייך ואת יודעת מה שאת רוצה(אחרת לא היית מתלבטת). לגבי הבנות- תאמיני לי זה לא משתפר שהם גדלים-ילדים הם תמיד תובעניים. ואני מרגישה שיש מימד נוסף מבורך בכל שהם רואים את אמא לומדת,וגם בכך שאמא צריכה עכשיו זמן לעצמה! עם כל הכבוד לילדים גם אנחנו עדיין צריכים למלא חלק מהצרכים שלנו-וכנראה זה סוג של צורך. לגבי הסביבה- חחחח.....באמת ,לא כולם רוצים חברת עם דוקט', ומי שמעלה בפנייך טיעונים של אנוכיות,הוא בטח התמסר כל חייו לילדיו ואז בשלב מסויים מרגיש/ה פספוס. היום העולם בנוי אחרת ואפילו אמא שלי שהייתה מאד ברורה לגבי דעתה על הזמן הרב שבו אני לומדת "ומזניחה את ילדי" היום היא התומכת הכי נלהבת שלי ,שואלת כל הזמן,מעודדת ולוקחת את הילדים בשבתות (אין כמוה...). בבית- עושים סדרים חדשים -אין מה לעשות-אנחנו לא סופרוומן-רק כמעט-והבעל שיחייה צריך לעזור-בעלי לדוגמא- תומך בכל המרץ שאני אמשיך ללמוד אבל בשלב מסויים הבהרתי לו שעידוד מילולי בלבד לא עושה את העבודה...אז חילקנו אחריות (היה שווה גם ללא קשר ללימודים). חוץ מזה- אם תעבדי משרה מלאה עד 6 הילדים יהיו איתך כל היום? זה אותו הדבר-תתיחסי לזה כמו אל עבודה. (אני אשמור את הקובץ לפני שאני אתחיל את הדוק'-לעידוד!!) הרבה הצלחה
 

משוש30

New member
הרגת אותי ../images/Emo6.gif

לא זכרתי בכלל את השרשור הזה. ואי איזו התבכיינות...פאדיחות האמת שזה היה שלב מאד מאד קשה. גיליתי פתאום שאין מלגות לשלב א', תרגלתי 5 קורסים, עבדתי יומיים מלאים בשבוע בפרויקט באוניברסיטה ולקחת בערך 10 קורסים כתלמידה. כל זה עם ילד (וזמן קצר לאחר מכן גם הריון...). מה שלא ידעתי אז זה שהשכר ירד לי ל-1000 שח לחודש וזה כבר ממש כמעט שבר אותי לגמרי (בגלל טעות שהאוניברסיטה עשתה סמסטר לפני והקיצוצים בעבודה). אבל שרדתי את השנה הנוראית הזאת ובאמת בשלב ב' עם המלגות היה הרבה יותר קל. מה שלא ידעתי אז זה שבגלל כל העבודות והקורסים והלידה של יובל, אני לא אגע בדוקטורט עד שאגיע לכאן לארהב. יבורכו מלגות מוסה ופולברייט כי בלעדיהם ללא ספק לא היה לי דוקטורט (לא שיש כבר, אבל עכשיו אני יודעת שיהיה). כמו שאמרתי. יש ימים ותקופות קשים מנשוא. לא פשוט
 
../images/Emo201.gif אני מבינה שאת לא רוצה לשתף כאן אז קבלי

חיבוק גדול. אם תרצי לספר - את תמיד מוזמנת, את יודעת.
 

mummy

New member
זה לא יהיה קל, בדיוק כמו שלא יהיה לך קל לשלב

בין כל קריירה אחרת עם אמהות וחיי משפחה לצד בן זוג שעובד במשרה תובענית. אבל בשונה מזה, בעבודה על דוקטורט יש לך בדרך כלל את האפשרות להיות אדון לזמן של עצמך וזה בהחלט יתרון בסיטואציה הזו. צריך משמעת ברזל, וכוח רצון עילאי - בלי אלו זה יהיה בלתי אפשרי. אבל אם יש לך אותם, ויש לך את התשוקה לדוקטורט הזה, אז אין סיבה שלא תצליחי. מחירים יהיו תמיד לכולם, אבל גם רווחים (כמו בכל בחירה אחרת שתעשי). נשמע שאת מודעת לכולם. הדבר היחיד שאולי את לא רואה כרגע הוא שאם את בת 35 ואת רק עכשיו מתחילה את הדוקטורט, ויקח לך לפחות 4 שנים לגמור אותו, וזה לא שם אותך במקום טוב מבחינת מה שקורה היום באקדמיה והאפשרויות שיהיו פתוחות בפניך בהיבט של "קריירה אקדמית". זה כמובן תלוי בתחום שלך, ואם את כבר מלמדת ממילא המון שנים במקומות אחרים אז זה בוודאי יהיה אחרת, אבל אם לא, כדאי לקחת את זה בחשבון. לצערי, וממה שאני לומדת על בשרי היום, עמידה במשימה של כתיבת והגשת דוקטורט לא מבטיחה לך שום דבר בהקשר של "קריירה אקדמית". זה תנאי הכרחי אבל לחלוטין לא מספק. קחי את זה בחשבון כבר מעכשיו אם זה הכיוון שלך ותכווני לשם מהיום הראשון של הדוקטורט ולא רגע אחרי. אבל זה לא קשור לא לגיל ולא למצב משפחתי, זה ענין אחר לגמרי.
 
אין תשובה קלה

כמו שמשוש כתבה, אי אפשר לעשות את זה כך ש"כלום לא נפגע". הכל נפגע - המחקר מכך שיש לך חיים. המשפחה מכך שיש לך יותר ממוקד אחד חשוב בחייך. את מהתמרון הבלתי פוסק, מהעול ומרגשות האשם. אבל זה כך לא רק אצל סטודנטיות לתארים מתקדמים. אני מניחה שבשינויים מסויימים, נשים רבות שיש להן קריירה ומשפחה מתלבטות באותן בעיות. לדעתי אלו מחירים ששווה לשלם אותם, כי לי זה לא נראה הגיוני לוותר - לא על משפחה, לא על ילדים ולא על קריירה. ילדתי את נגה בשנה השלישית של הדוקטורט. במשך ארבעה חודשים הייתי איתה בבית. אחר כך היא נכנסה לפעוטון, בהתחלה לחמש שעות יומיות ואחרי חודש לשבע וחצי. המחקר התעכב מאוד במהלך התקופה שבה הייתי בבית. כמו גם בימי המחלה של נגה ובחודשים בהם היא התעוררה לינוק מדי שעתיים-שלוש. הזמן הזה הוא זמן אבוד על חשבוני - ספירת השנים לדוקטורט לא נעצרה בגלל הלידה וההורות. כנראה שאבקש הארכה (ובטוח שאקבל אותה) למועד ההגשה, אבל המלגות שלי יפסקו בתום ארבע השנים. מבחינת האוניברסיטה, הלידה שלי שקופה לחלוטין. התעקשתי להוסיף אותה לדוח ההתקדמות של השנה השלישית, אבל זה לא משנה לכלום. אני מגיעה למשרד כל יום, לשבע וחצי שעות, חמישה ימים בשבוע. כמו משוש, אני מתייחסת לדוקטורט כאל העבודה שלי. קשה ליצור את ההפרדה בין התחומים, ובזמן העבודה לעסוק רק במחקר, אבל במידת האפשר אני שומרת על הגבולות. למשל תור לרופא לאחר הצהריים, למרות שאף אחד לא ידע אם אצא מכאן באמצע היום. בעלי ואני חולקים את ימי המחלה של נגה מתוך ההסכמה שלשנינו עבודה חשובה ושנינו משלמים מחיר על העדרות. בתקופות לחוצות שלי הוא מבלה איתה יותר זמן אחר הצהריים ואני חוזרת לעוד שעה של עבודה בערב. שנינו הקדשנו מאמץ להסדרת שנת הלילה שלה כשהבנתי שאני פשוט לא מצליחה להתרכז אחרי שש התעוררויות בכל לילה. נושא חשוב, שכבר העלו פה, הוא להכיר נשים נוספות שנמצאות במצב דומה. כמה מחברותי מתמרנות בין מחקר לבין גידול ילדים. שתים מהן נמצאות גם בפורום הזה (ואחת קיבלה היום את האישור הסופי של הדוקטורט. מזל טוב
). . אני לומדת מהן הרבה על הדרכים לפתור בעיות, על מיקומן של אמהות במערכת האוניברסיטאית ועל ההתמודדות עם הסתירה שבין הרצון להקדיש את מירב ומיטב זמני לתינוקת - אבל גם למחקר, והידיעה ששניהם צריכים אותי ואני צריכה את שניהם (את התינוקת אני אוהבת יותר, אבל בלי המחקר אני לא יודעת מי אני). הרבה רגעים של שבירה הפכו קלים יותר בזכות התמיכה שלהן. קל יותר לדעת שהמשימה הזו אפשרית, ולראות הוכחות לכך. העצות שלי: למצוא לך מקורות תמיכה. כאלו שמבינים את העולם האקדמי וההורי גם יחד. להגדיר גבולות ברורים בין המחקר להורות ובעיקר 'להגן' על זמן המחקר מפני התפקיד ההורי שלך (למשל, אם את עובדת בבית ומישהו משגיח על התינוקת, שלא יפריעו לך כל כמה דקות. ליצור הרגלים של דלת סגורה וזמן ריכוז, אחרת את לא באמת עובדת בבית). ללבן עם בן הזוג את המצב היטב. באיזה שעה הוא יחזור הביתה? כיצד הוא יערך להישאר עם הילדות במחצית מימי המחלה שלהן? מי יוקפץ אם הילדה חולה באמצע היום? מצב שבו האחריות ההורית מוטלת עליך בלבד (כי באקדמיה אין שעון נוכחות וכו') בהכרח יפגע בך ובדוקטורט שלך. בהצלחה.
 
תודה על תשובתך . בכלל אני כול כך שמחה שמצאתי

את הפורום הזה מאז גיליתי את הפורום הזה ושמעתי פה אנשים, אני מרגישה הרבה יותר טוב והרבה יותר בטוחה בהחלטה שלי. שתי שאלות לי אליך ף כתבת שקיבלת מילגה ל-4 שנים (כלומר התחייבת לסיים את המלגה תוך פרק זמן זה ) . מה קורה אם באמת אינך עומדת בכך? ושאלה שנייה במפגש הראשון עם המנחה העתידית שלי היא אמרה לי שהיא מצפה שבמהלך הדוקטורט נכתוב שניים, שלושה מאמרים יחד ומה דעתי על כך והאם אני מסכימה ? האם זה נהוג שסטודנט ומנחה כותבים יחד? נשמע לי טוב מאוד לסיים דוקטורט כאשר באמתחתי כ-3 פרסומים, אבל האם זה נהוג ? תודה שרון
 
ברוכה הבאה

לשאלה הראשונה - בתום ארבע השנים אני יכולה לבקש הארכה. אני לא מכירה אף אחד שסרבו לאשר לו הארכה של חצי שנה או שנה. להיפך - אני מכירה כמה שאישרו להם עוד ועוד הארכות. מתישהו מתחילים לאיים. המקרה הכי קיצוני שאני מכירה, אישית, היה הודעה של האונ' שאם לא תוגש הדיסרטציה עד תאריך מסויים, הם דורשים מהדוקטורנט להחזיר את כל המלגות שקיבל. הציפיה של המנחה שלך נשמעת לי טובה. אני נוהגת לכתוב מאמרים מבוססי-תזה עם המנחה שאצלו עשיתי את התזה. כך נהגתי עם המנחה לתואר השני וכך אני נוהגת בתואר השלישי. שמי מופיע ראשון, ואני זו שעושה את רוב העבודה, אבל מקומם לא נפקד. לגבי לסיים דוקטורט עם שלושה מאמרים - אין נהוג או לא נהוג. תלוי מאוד באיכות הפרסומים ובתחום המחקר. יש כאלו שמחכים לסוף, לפרסם בבת אחת הכל (כספר למשל, בתחום שלי) ויש שפורטים את המחקר לכמה פרסומים במהלכו או בסופו. אני חושבת שזה מצויין שהיא מסמנת יעדים כאלו מראש.
 
כלומר, היא מצפה שהדוקטורט יהיה מורכב ממאמרים?

או ששלושת המאמרים הם בנוסף לכתיבת הדוקטורט?
 

משוש30

New member
אני מניחה שהמאמרים יהיו קשורים לדוקטורט שלך

אבל כדאי לברר את זה מול המרצה
 
למעלה