שילוב לעומת חינוך מיוחד

Diana M

New member
שילוב לעומת חינוך מיוחד

כתבה מעניינת שפורסמה ב"הארץ" ומעלה לדיון שאלה חשובה. מה באמת עדיף לילד בעל צרכים מיוחדים. להיות משולב בחינוך הרגיל ולהנות ממשאבים מוגבלים ביותר , או ללמוד במסגרת בית ספר לחינוך מיוחד. לקבל מענה הרבה יותר מספק לקשיים אך להיות מתוייג תחת כותרת החינוך המיוחד. שאלה לא פשוטה..
 

no-a-m

New member
אכן דיון מורכב בסוגיה

לצערי לא הצלחתי לעלות את הכתבה ולקרוא את תוכנה, מנסיוני רב השנים בעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, חשובה מאוד הגישה הבסיסית ומשום כך יש להתייחס אל נשוא המשאבים בצורה רחבה יותר האם מדובר במשאב כלכלי בלבד? לעיתים חברה בריאה, מקבלת מכילה, תומכת היא משאב רציני ומשמעותי ביותר, במיוחד כאשר מדברים על צרכים מיוחדים של ילדים וכמובן גם של מבוגרים, אני מצדדת בגישה המעצימה, המדגישה את כוחותיו של היחיד לעומת חולשותיו ומעודדת את שילובו בקהילה באשר היא. ובאשר מגבלויותיו,
 

Diana M

New member
שלום נועם../images/Emo20.gif

וברוכה הבאה. יש כנראה איזו בעיה טכנית אשר מונעת להגיע לקישור. אשתדל לטפל בכך ונראה מה ניתן לעשות. באופן כללי הכתבה מדברת על כך שילדים בעלי צרכים מיוחדים הלומדים בבתי ספר לחינוך מיוחד מתוקצבים ב כ- 40.000 ש"ח לשנה בעוד שילדים בעלי צרכים מיוחדים הלומדים בבתי ספר רגילים מתוקצבים ב כ-3900 ש"ח לשנה. אין ספק כי ההבדל הוא עצום. ואין מה לעשות משאבים כספיים הם קריטיים לצורך מתן טיפול הולם. יחד עם זאת אין ספק כי הטעונים שאת מעלה הם כבדי משקל לא פחות. השהייה במסגרת הקהילתית הטבעית תורמת רבות לילדים בעלי צרכים מיוחדים. ואגב, לדעתי לא פחות גם לילדים ה"הרגילים". וכאן מתעוררות פעמים רבות דילמות לא קלות. למשל ילד הזקוק לטיפול פרא- רפואי יוכל לקבלו במסגרת בית ספר לחינוך מיוחד אך לא תמיד במסגרת בית ספר רגיל. לעומת זאת הוא יזכה ליתרונות של לימודים במסגרת שאינה סגרגטיבית על כל המשתמע מכך. אך הדילמה לא מסתיימת כאן. כי הורים בעלי אמצעים למשל יכלו לבחור במסגרת רגילה ולהשלים טיפולים אחר הצהריים באופן פרטי בעוד שהורים שידם אינה משגת לשלם באופן פרטי ידרשו לקבל החלטה קשה ולעיתים אולי להעדיף מסגרת מיוחדת? ואזי מה המשמעות החברתית של מצב כזה? אגב , האם את מורה לחינוך מיוחד נועם? דיאנה
 

no-a-m

New member
מסכימה מאוד

שלום רב. אהבתי את התיחסותך לקבוצת הילדים כפי שקראת להם ה"רגילים". מנסיוני , שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות רגילות, אכן תורמת תרומה גדולה מאוד ברמה הקהילתית והאישית לחבריהם בגן, בכיתה ובביית הספר. בדבר השאלות החברתיות הנוקבות שעולות מתוך פער התקצוב בין שתי המסגרות. אין ספק שהבעיה שמיימלא קיימת בחברה מוקצנת כאשר מדובר בטיפולים יחודיים. לשאלתך בדבר עיסוקי, אני עוסקת בתחום כבר למעלה מ25 שנים, אני תרפיסטית בתנועה, מנהלת את מרכז נ ע מ- ניהול עצמי מודע לקידום תהליכי התפתחות אישית הוראה ולמידה. בין היתר פתחתי את תכנית נ ע מ - אבחון וטיפול בגישה התפתחותית המבוססת על הלמידה הראשונית, נשימה, גוף, תנועה ומרחב.
 

Diana M

New member
אשמח לשמוע עוד על התוכנית

למי היא מיועדת, לאילו אוכלוסיות וגילאיים? ומה מטרותיה. האם יש לך התנסות בעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתוך מסגרות רגילות? והאם תוכלי לשתף אותנו בהתנסות זו. במקום בו אני עובדת, התחלנו בשנים האחרונות, להכניס תרפיה בתנועה לכתות מקדמות וגם לילדים הלומדים בכתות רגילות. אך ההליך אינו פשוט כלל. הן מבחינת ההתארגנות של התרפיסטים והן מבחינת ההתארגנות של המסגרות.
 

no-a-m

New member
ברכות לתרפיה בתנועה

אשמח לשתף אותך בנושא התכנית והמרכז, אני לא יודעת איך זה עומד בבחינת האתיקה המקצועית. ואני מבקשת את אישורך לפרט בנושא כאן בפורום. בכל אופן יש לנו מגון מסלולים לכל קשת הגילאים, מגיל הרך ועד הגיל המבוגר. בכל מקרה לגבי שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות רגילות, כיוון שהתכנית היא מערכתית מטבע הדברים יש קשר הדוק בין המטופל, ההורים והמסגרת החינוכית, אני יכולה לספר על מספר דוגמאות של ילדים לשצערי הרב, היו בעלי לקויות קשות כל כך שלא התקבלו אפילו למסגרות ( בתי ספר) המוגדרים כמוסדות לחינוך מיוחד. הודות לתמיכה קהילתית מערכתית, שבאה לידי ביטוי בעיקרה במוערבות רבה של ההורים הילדים זכו להיכנס למערכת חינוכית רגילה ושולבו בכיתות רגילות בלווי של סייעת. ילדים אלה ברבות השנים, השתלבו כעצמאים בכיתותיהם,שולבו בתנועת הנוער ובחיי החברה של בני גילם. מה שמאפין אותם זוהי מוטביציה גבוהה מאוד, למרות שאני מכלילה ומדברת בלשון רבים, חשוב לציין שכל מקרה טופל לגופו של עניין,ובכל זאת ההצלחה היא של כל המערכת החינוכית, הקהילה , קבוצת הילידם וכמובן הילד. לשאלת טווח הגילאים בהם אני מטפלת ובכן אני משתדלת מאוד לא להתחיל תהליך טיפולי עם ילדים שהם צעירים מיד אלא אם מדובר בילדים בעליי קשיים בולטים במיוחד, במקרים אני במעדיפה להתחיל בתהליך עם ההורים שבהרבה פעמים מקדם את הילידם. בכל אופן אנחנו מטפןלים םבילדים, נוער ומבוגרים. כאשר תופרים תכנית יחודים לכל אחד על פי צרכיו. לגבי נושא העבודה בתנועה. כבר 25 שנים שאני עוסקת בתחום ומפתחת תכניות בין היתר גם תכנית התפתחותית לתינוקות ופעוטות. אני מאמינה שהלמידה הראשונית שלנו את עצמינו ואת העולם היא דרך הנשימה, המגע, החושים, קשר עיןתנועה, מרחב. זוהי שפה שכולנו השתמשנו בה בשלב הטרום ורבלי. ומשום כך ניתן לשחזר את השפה ובעזרתה לפתח מיומנויות למידה ותקשורת החסרות או לקויות. אני שמחה ושיותר ויותר משתמשים היום במדיום הזה בעבודה עם ילדים בכיתות מיוחדות ובכיתות הרגילות. אני מברכת על כך. כמוןב שההליך מצריך הרבה מאוד גמיושת והתאמה בין הגורמים במערכת.
 

Diana M

New member
תרפיה במוסדות חינוך רגילים

נועם אשמח מאוד לשמוע על התוכנית ועל המרכז , אך ברשותך ללא שם ופרטים על המרכז, על מנת לא להפוך את הפורום לגוף פרסומי. כי הרי אין זו כוונתו. מי שירצה לקבל פרטים נוספים בהחלט יוכל לעשות זאת בפניה אישית אליך. לגבי כניסתם של תרפיסטים לכתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים. מנסיוני, אין הדברים פשוטים. החל מהעדר מקום מתאים לעבודה ועד הקושי הן של התרפיסט והן של המערכת מבחינת תאום ציפיות. תרפיסטים מגיעים בדרך כלל מהתחום הקליני ורואים בעצמם מטפלים במסגרת של "חדר טיפולים". מצב שלא ניתן כמעט לייצר בבית ספר רגיל. מאידך צוות בית הספר , מנהל, מורים, יועצים ואחרים , לא תמיד יודעים כיצד אוכלים את הדבר הזה המכונה תרפיה. קיים קושי משמעותי לעבור מאוריינטציה חינוכית לזו הטיפולית לחלוטין. לדעתי צריך להתבצע הליך של הסתגלות והטמעה הן מצד המערכת החינוכית והן מצד התרפיסטים. גם המוסדות המכשירים צריכים לתת את דעתם על כך ולפתוח מסלולים לתרפיסטים חינוכיים. בדיוק כפי שזה קיים בפסיכולוגיה, יעוץ ותחומים נוספים.
 

Diana M

New member
קישור לכתבה

כעת אני מאמינה כי ניתן יהיה לקרוא את הכתבה בנושא : שילוב מול חינוך מיוחד. דיאנה
 

1ענבל

New member
מאוד תלוי

רוב הילדים פורחים כאשר הם משולבים בכיתה הרגילה ולא רק הם מרויחים מכך אלא כל הילדים בכיתה שלומדים על סובלנות, לומדים כי ניתן למצוא תכונות טובות בכולנו נהייה שונים ככל שנהייה. אבל לצערי יש ילדים שהשילוב לא מספק את כל צרכיהם ובחינוך המיוחד ימולאו צרכיהם בצורה טובה יותר ומתאימה יותר. כך שכל מקרה לגופו.
 

צלף

New member
מנסיוני כילד כבד שמיעה / חירש

שלמד בבית ספר רגיל... מצד אחד לא היו לי חברים במשך כל תקופת ילדות (עד לגיל 17 בערך וגם זה שהתחלתי להיות פעיל בחוגים לכבדי שמיעה) מצד שני הכשרים שרכשתי עזרו לי להשתלב באוניברסיטה ובחברה השומעת ובעבודה. אני סבור שאם הייתי חוזר על ילדותי הייתי מעדיף כיתת שילוב, כי שם יש חברת ילדים שהיא שווה לילד המיוחד וגם אפשרות לקבל טיפולים במסגרת כיתת שילוב. ומצד שני 50 % מהזמן הילד לומד עם ילדים רגילים ולומד לחיות עם ילדים רגילים. גם לילדה שלי יש בעיות תקשורת והיא לומדת בכיתת שילוב ומתקדמת יפה...
 

Diana M

New member
צלף, שמחה שאתה כאן../images/Emo140.gif

ברוך הבא אחת הבעיות בחינוך בכלל, היא ההנחה כי אנו תמיד יודעים מה טוב לילד מסויים. כאשר אני אומרת אנחנו כוונתי הן להורים והן למורים. לצערי הרב מעטים מעלים על דעתם לשאול את פי הילד עצמו. לא מתוך רוע או כוונה רעה , אלא מתוך הנחה כי "אנחנו המבוגרים" יודעים הרי טוב ממנו מה נכון לו ומה לא. פעמים זה אכן נכון אך פעמים רבות זו גישה לא נכונה ומתנשאת כלפי ילדים. אני בחלט מאמינה כי ילדים צריכים להיות שותפים בקבלת ההחלטות שנוגעות בהם. כמובן שבמידה ובהתאמה לגילם וכושר הבנתם. אך עדיין עלינו לקחת בחשבון מה נכון להם, מבחינתם ולהיות קשובים לצורכיהם , לא רק במובן של להאזין להן ולשאול את פיהם , פיזית. אלא להיות קשובים גם לרחשי ליבם. ודבריך המאוד מקובלים עלי בהחלט נתנו לי הזדמנות הצצה לעולמו של ילד כפי שאתה חווה אותו כיום כבוגר. ואני מאוד מתחברת לצורך להיות מחד בחברה הנורמטיבית ומאידך לקבל את הסיוע וההתערבות הטיפולית הנדרשת. ללא ספק גישה כזו מספקת פתרון סביר יותר. אך לעיתים השילוב הוא פשרה כואבת מדי על חשבון טיפול אפקטיבי וגם זאת חייבים לקחת בחשבון. לפחות במצב הקיים היום מבחינה תקציבית. אנא השאר איתנו נשמח להתרם מנסיונך האישי ומנסיונך כאב לילדה עם צורך מיוחד. אגב בת כמה בתך?, אני מבינה כי היא לומדת בכתת שילוב בבית ספר רגיל? ברוך הבא, צלף.
 

צלף

New member
אה סיפור

ביתי בת 9 ומאושרת בשילוב היא התחילה בגיל 3 ללמוד בגן רגיל ואחרי שנה אמרה לנו הגננת, שיש לה קשיים בלהשתלב בחברה. אני בגלל העבר שלי שלמדתי רק במיסגרות רגילות, התעקשתי שתשאר בגן (גם בגלל שאינטלגנציה היה לה). זה היה קשה, היא היתה מבודדת, באבחונים שנעשו לה גילו בבירור בעיה תקשורתית בסוף השנה הוסכם על דעת כולנו שתעבור לגן תצפית.. ומאז היא עלתה על דרך המלך... העיצה ההכי טובה זה מה ששמעתי מידידה שהיא מורה בעצמה: צלף רק מעטים יכולים לעשות מה שעשית (שלמדת בבתי ספר רגילים) אל תנסה לדרוש מבתך את מה שעשית...
 

זהבה נ

New member
הדילמה הכל כך קשה הזו ../images/Emo140.gif

אולי אין למעשה תשובה חד משמעית וגורפת לכאן או לכאן. כל מקרה לגופו, עם התיחסות מאוד רצינית של היכן הילד מרויח יותר, זו לטעמי ההתיחסות שצריך לשקול כל הורה, כך אני ממליצה תמיד להורים לעשות. נכון לא תמיד ההורים מחוברים,מקבלים, את הקושי של הילד שלהם ומסכימים לפתרון זה או אחר. מנסיוני אני יודעת בודאות שכאשר ההורה שלם עם המסגרת החינוכית שהילד לומד בה רואים גם אצל הילד את ההצלחות. להורים לעתים מאוד קשה עם המסגרות של החינוך המיוחד דבר המקשה על השתלבותו המקסימלית של התלמיד במסגרת החינוכית, הרבה עבודה צריכה להיעשות גם דרך ההורים, נושא שלעיתים נשכח. מיותר לציין כאן שלדעתי כל מורה בישראל צריכה היתה ללמוד חינוך מיוחד גם המורות "הרגילות" בסימינרים, היום בכל כיתה רגילה של כ40 תלמידים יש 40 סוגי קשיים. זהבה נ ADHD לקויות וזכויות
 

Diana M

New member
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

מסכימה איתך לחלוטין זהבה. למרבית ההורים קשה מאוד לקבל שילדם ילמד במסגרת מיוחדת. לכאורה זה נראה פשוט, אך הקושי בעצם מייצג מרקם של רגשות, פחדים, אכזבות, כאבים, רגשי אשם ומבוכה. בעצם הסכמתם לכך שילדם ילמד במסגרת מיוחדת ההורים מודים בפני בית הספר, הסביבה ובעיקר בפני עצמם כי ילדם "אינו מושלם" כי הוא ילד עם קשיים משמעותיים הזקוק להתייחסות חריגה. זה קשה ולא פשוט כלל. אמת, הרי ניתן לומר כי מרבית ההורים יודעים הרבה מאוד זמן כי קיימות בעיות, אך עצם הידעה המודחקת או המודעת כי קיימת בעיה עדיין אינה שווה להודעה והשלמה שמעבר מסוג זה דורש. ומשום כך במצבים בהם מנסים לחייב הורים בניגוד לרצונם להסכים להשמתו של ילד בחינוך המיוחד, פעמים רבות משיגים את ההיפך הגמור. ההורה מתבצר בעמדתו, רואה בצוות בית הספר יריבים ולא שותפים ולעיתים אף יוצא למלחמה על מנת לא לאפשר לבית הספר "לזרוק את הילד שלו". במצב כזה אין מנצחים כולם מפסידים ובעיקר הילדים. גם אם המערכת מצליחה בסופו של דבר להעביר את הילד, ברוב המקרים ההתנגדות המשודרת בבית לא תאשפר לילד להשתלב ולהפיק את המירב מהמסגרת החדשה. לעומת זאת ההבנה כי הליך מסוג זה דורש עבודה לא רק מול הילד אלא גם מול ההורים. ההבנה כי יש להפוך הורים לשותפים מלאים ולשם כך לעיתים אף לדחות את ההעברה, בסופו של דבר עשויה להביא להשמה נכונה אשר באמת תסייע לילד להשתלב במקום המתאים לו ולהורה תהייה הרגשה כי אכן כל האמצעים מוצו במסגרת הרגילה והמעבר הוא לטובת הילד.
 

א תי

New member
אפשר את שניהם...

לא תמיד קל להחליט מה עדיף לילד, ולא תמיד השילוב מוצלח גם כשנראה שיהיה טוב לילד. בבית ספרנו(בית ספר לחינוך מיוחד - לילדים אוטיסטים), אנחנו פיתחנו שילוב חלקי לתלמידים היכולים להפיק ממנו.זאת אומרת שהתלמידים לומדים אצלנו בבית ספר רוב שעות השבוע, אבל אנחנו משלבים אותם בבתי ספר רגילים למספר שעות בשבוע (כמובן רק מי שיכול להפיק מכך) (עד שני בקרים), לפעמים עם ליווי, ושם הם יכולים להיות חשופים לסביבה "רגילה", ומתקשרת יותר. לרוב התלמידים, זה עוזר, ורואים התקדמות של ממש. לפעמים הצורך הוא יותר של ההורים, להרגיש שהילד שלהם "משולב", נותן תקווה אך אני לא בטוחה שזה ממש טובת הילד. לא תמיד הוא בשל לכך, ולפעמים, אני חושבת שזה יכול גם להזיק. כך שממש חשוב לשקול כל מקרה לגופו.
 

Diana M

New member
כפי שאני תופסת את רעיון השילוב

לדעתי רעיון השילוב מייצג עיקרון של שילוב במידה ובהתאמה על פי צרכים ומסוגלות. מטרת השילוב אינה לגרום לכך כי כל הילדים כולם ילמדו בכתות רגילות. זה בלתי אפשרי ולא נכון. לצערו הרב ישנם ילדים שאין שום אפשרות לשלבם בכתה רגילה בראש ובראשונה כי זה לא נכון להם ואחרי כן כי זה לא נכון למערכת וילדים האחרים בכתה. ילדים אלה בדרך כלל גם יזדקקו למסגרות מוגנות כבוגרים ולעולם לא יעמדו ברשות עצמם. ומאידך ילדים רבים הלומדים בחינוך המיוחד בבגרותם ישתלבו בקהילה הנורמטיבית וישאו מועקה , כאב ואפילו כעס על כך שבילדותם ונערותם תוייגו כחריגים. במתכוון הצגתי שני מצבים קיצוניים. על מנת להמחיש כי שילוב צריך להיות על רצף ובהתאמה. לילד אחד יהיה נכון להיות משולב שני בקרים בשבוע ולאחר יהיה נכון להיות משולב שעתיים כל יום ולשלישי רק במקצועות ההעשרה וההכשרות ולרביעי אולי בכלל עדיף ללמוד בכתה רגילה לקבל תמיכה בתוך הכתה ומחוץ לכתה. הרעיון הוא מחד לזכור כי כפי שאיננו מצפים כי נכים, אנשים מוגבלים שכלית, אנשים עם הפרעות נפש וכד´ יגורו בשכונות וערים נפרדות כך אל לנו להניח כי ילדים אלה צריכים להיות מושמים למסגרות סגרגטיביות. ומאידך קיימת מחוייבות להעניק לאוכלוסיית הילדים הללו את הטיפול הטוב ביותר שניתן, אשר יאפשר להם למצות את יכולתם. השילוב האפקטיבי הוא שביל הביניים בין השניים.
 
למעלה